מי לא אוהב חברים? חברים, במיוחד בארץ, הם מקור התמיכה שלנו, האנשים שאיתם אפשר לצחוק על המשפחה החונקת, להתלונן על בני הזוג, להשוות אצל מי הילדים עושים יותר צרות. אבל מה קורה אם יום בהיר אחד, אנחנו כבר לא רוצים אותם יותר?

 

כשהיינו ילדים, הדברים היו מאוד פשוטים. אם מישהו משך לך בצמה, טבל את פרצופך בארגז החול או קילל את ההורים – הוא עבר מסטאטוס של חבר, לסטאטוס של צ'ילבה. עם השנים, התמתנו, למדנו להפנים רגשות ושיכללנו את שיטות זריקת החברים שלנו. גם העזרים שעומדים לרשותנו כיום הרבה יותר מתוחכמים. אפשר למחוק חברים מהפייסבוק, לסנן שיחות או סתם להפסיק לענות למיילים.

 

אבל למה בעצם ענייני חברויות והדרכים לסיימן עדיין רלוונטיים גם בחיי אנשים בוגרים? ואם, כמאמר השיר, "יש 50 דרכים לעזוב את המאהב/ת שלך", כמה דרכים יש לעזוב את החבר הטוב שלך?

לדברי נעמי מלמד, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, זו בעיה לא פשוטה. צריך להגדיר עם איזה חברים לא טוב לנו,  ולמה אנחנו לא רוצים להמשיך בקשר איתם. "בכל מקרה, אם אנחנו לא רוצים להיות בקשר עם מישהו, כנראה שזה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות. אם החברות הזו סוחטת אותנו ברמה האנרגטית, היא כנראה לא מתאימה לנו. יכול להיות שעד לא מזמן היינו חברים נהדרים, אבל כל אחד התפתח לכיוונים אחרים, והביחד לא עובד יותר".

החברים שהולכים איתנו לנצח...לפחות בתיאוריה

 "בגילי ה-20 מתחילות להיווצר רוב החברויות שילוו אותנו בחיינו הבוגרים", מסבירה שיר דרור, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חברתית ומנחת קבוצות בנושאי תקשורת בינאישית והעצמה אישית, "החברים שלנו הם החבר'ה מהצבא ומהאוניברסיטה, אנשים שבילינו איתם במסגרות מוגדרות לאורך זמן ושחלקנו איתם חוויות שונות, כולל מצבי לחץ קיצוניים. המאפיין העיקרי של החברויות האלה הוא העמידות שלהן. הקשרים האלה הדוקים וממשיכים להתהדק ככל שחולפות השנים וחווים ביחד עוד ועוד משברים ומצבים לא קלים. דווקא טלטלות החיים תורמות לקשרים, וההיסטוריה הארוכה שחולקים החברים היא נקודת המשענת של הקשר".

 

לקראת סוף שנות ה-20 מתחילים רוב הישראלים להסתדר זוגות-זוגות, והמבנה החדש הזה, כך מתברר, לא מסתדר בתוך המבנה הרחב יותר של ה"חבר'ה". עמית וחן, (שמות בדויים) הם זוג נשוי, שבאחרונה גם התברכו בתינוקת. "בשעה טובה נולדה לי ולחן בת, וכל החברים שמחו ובירכו על התוספת למשפחה שלנו. אבל פתאום הבנתי שאחת החברות הוותיקות שלי, שמלווה אותי עוד מימי בית הספר, רואה בתינוקת מתחרה על תשומת הלב שלי.

 

"היא התחילה להאשים אותי שאני מזניחה את הקשר בינינו. זה לא מה שאני מצפה מחברה טובה. היא מאשימה אותי שאני לא יושבת איתה על הטלפון שעות כמו פעם – אני לא רגילה לתגובות כאלה מאנשים. מה לעשות, שכיום קל לי יותר לשמור על קשר באמצעות שליחת מיילים או מסרונים. זה עניין פרקטי, כשהידיים שלי תפוסות או כשאני מנסה לשמור על שקט כשהתינוקת ישנה אני מעדיפה לא להיכנס לשיחות טלפון של שעות. ועד שאנחנו כבר כן מנהלות שיחה אני מסיימת אותה בתחושה לא טובה. אני לא רוצה לוותר על החברה הזו, אז אני מחכה שהיא תתעשת ותבין שסדרי העדיפויות שלי השתנו".

מחפשים חברים חדשים

אילנה ויולי, הן שתי חברות טובות. שתיהן בשנות ה-40 לחייהן, נשואות, בעלות משפחה, ועד לפני שנה, הן היו לגמרי בלתי נפרדות מאז שהכירו בכיתה יא'. "זה לא היה משהו מוגדר", מסבירה אילנה, "אבל פתאום התחלתי לסנן את הדברים שאני מספרת לה. או להפסיק לחשוב עליה כאופציה ראשונה לבילויים משותפים. מרמה של שיחות לפחות פעמיים ביום, עברנו לדבר פעם בשבוע במקרה הטוב. זה לא שאחת מאיתנו ניתקה מגע, זה היה משהו מאוד הדרגתי, אבל הדדי".

 

טל גונן, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ממודיעין, מסבירה כי התופעה הזו של שינוי המערך החברתי בגילי 40-50 היא תופעה ידועה. "לא רואים נתק מוחלט או היפטרות טוטאלית של חברויות, כי אם שינוי האינטנסיביות של הקשר. זה בדיוק הגיל, שהחיים בו משתנים, ואז עושים שינוי בכל החזיתות".

 

לדברי גונן, בדרך כלל כל החברויות שהגיעו עד לשלב הזה, כבר יישארו. ובמקביל, יתפתחו חברויות חדשות. הקשרים הישנים או הקשרים שכבר פחות רלוונטיים, פשוט מידלדלים. "נדיר למצוא אנשים בגיל הזה שמנתקים מגע בצורה מוחלטת. זה יכול לקרות במקרים שבהם זוג מתגרש או מתאלמן, ואז כל המערך החברתי משתנה לגמרי. וזה מעניין לראות בשלב הזה, מי היו החברים של מי".

 

גונן מוסיפה כי החברות כמו החיים עצמם, היא משהו מאוד דינמי. "יכול להיות מצב של חברות הדוקה מאוד, ואז היא מתפוגגת לה באמצע החיים. החברות עוברת מרמה אחת לשנייה".

שוברים את הכלים ולא משחקים

גליה אמיר, מטפלת זוגית ומשפחתית, דווקא מכירה ניתוקים ושבירת כלים מוחלטת של יחסי חברים. "זה אמנם לא אופטימאלי, ואני תמיד ממליצה לנסות ולפשר על ההבדלים, אבל יש חברים שמפסיקים פשוט לדבר זה עם זה. בדרך כלל מנתקים מגע וזהו. בגילאים מבוגרים, יש פחות נטייה להתפשר, פחות מוכנות לקבל שונות אצל השני. אין ספק כי חברויות של גילאי 20 שונות מחברויות של גילאי 50".

 

לדבריה, יש המון אנשים שאין להם חברים, וזה ממש בסדר. "כן, כולם מדברים על הפחד להישאר בלי חברים, אבל מי שזה מצב שמתאים לו, אין שום בעיה בזה. יש הרבה תחליפים, בן הזוג או בת הזוג, אם יש, משפחה, ילדים. בכלל ככל שמתבגרים, המעגלים החברתיים מצטמצמים ויש צורך בפחות חברים מאשר בשנים עברו".

 

גם מלמד, מצטרפת לקביעה וטוענת, שאנשים בני 50 ו-60 ואפילו מבוגרים יותר, הם נאמנים לחברים הוותיקים שלהם, ופעמים רבות מתרפקים על החוויות שהיו בעבר. אבל החברויות שממשיכות ואפילו משתבחות, הן החברויות שמבוססות על תחומי עניין משותפים, פעילויות משותפות, מי שלא מעניין אותם יותר, פשוט מפסיק להיות חבר".

אם אתה לא בפייסבוק, אתה לא חבר

אבל אם אתם עדיין בני 30 ואפילו 40, רוב הסיכויים שמספר החברים שלכם עומד על לפחות כמה אלפים או יותר נכון כמספר בני המזל שזכו להיכנס לחשבון הפייסבוק שלכם. "באחת הקבוצות שהנחיתי", מסבירה דרור, "אמרה אחת המשתתפות שהיא ניתקה קשר עם חברה שלה שחגגה אירוע ולא הזמינה אותה אליו. את המידע על האירוע היא דלתה מתוך הפייסבוק.

 

"באמצעות הרשת החברתית היא למדה על פרטי האירוע ואף צפתה בתמונות שצולמו במהלכו. התקשורת הווירטואלית מחליפה פעמים רבות את התקשורת האישית, את המגע הבלתי אמצעי, ויש לה חוקים משלה. זה נכון שהתקשורת הווירטואלית מייצרת הזדמנויות לקשרים חדשים ומסייעת בחידוש קשרים ישנים, אך רוב הקשרים שנוצרים דרכה נוטים להיות חסרי ממד של עומק אמיתי ואינם משתמרים לאורך זמן".

 

בדרך כלל הניתוקים בגיל הזה  קיצוניים יותר ומיידיים יותר. אפרת בת ה-33, מספרת על השיטה שלה להתנתק. "אני מסננת. אם מישהו בכל זאת לא מבין שהוא מסונן וממשיך להתקשר אלי, אני מחליפה את שמו בזיכרון של הטלפון הנייד בטייטל 'לא לענות'. הנייד מצלצל, אני רואה שכתוב 'לא לענות' ומצייתת. ברמה הפסיכולוגית אני שומרת על מצפון שקט כי אני לא יודעת מי זה שאני לא עונה לו. קרה שמחקתי שם מהנייד אבל לא החלפתי אותו ב 'לא לענות', וכך עניתי לשיחות מאנשים שלא רציתי להיות איתם בקשר".

 

השיטות והסיבות אולי משתנות מעשור לעשור, אבל השורה התחתונה די דומה. חברים שהקשר איתם שואב מאיתנו אנרגיה יותר מאשר מחזיר לנו סופו להסתיים. וכן, נוסטלגיה היא הרבה פעמים דבר נפלא, אבל לפעמים אחרי חברויות של 20 שנה, פתאום מתחוור לנו, שממש, אבל ממש, אנחנו זקוקים לחברים חדשים.