מי הגאון שהפך את צמד המילים "שריפת חזיות" למיתוס נפוץ כל כך בקרב הקהילייה הפמיניסטית, ומדוע ממשיכים להשתמש בו? חשבתם פעם כמה עוול המיתוס הזה גורם לנשים ואיזו משמעות הזויה מסתתרת מאחוריו, ובפרט בימים אלה - ימים של מחאה ציבורית נגד יוקר המחייה - כשחזייה טובה יקרה כל כך?

 

עוד ב-onlife

 

מיתוס החזיות השרופות נולד ב-1968 בארה"ב, בהפגנת נשים נגד תחרות מיס אמריקה. שיא ההפגנה היה כשמחוץ לאולם התחרות הוצב כלי לתוכו הושלכו חפצים שונים שסימלו, בעיני המפגינות, את האפליה נגד נשים. הושלכו אליו נעלי עקב, גליונות פלייבוי ובין השאר גם חזיות.

 

למחרת ההפגנה התקשורת החליטה "להתלבש" על חזיות שרופות - זה היה הדימוי הצהוב ביותר שנמצא כדי לתאר את ההפגנה. הכותרות צעקו על כך שבתחרות מיס אמריקה נשים שרפו חזיות, תוך התעלמות מוחלטת מהחפצים האחרים שהושלכו לתוך אותו כלי, ותוך ניסיון להציג את המוחות כפמיניסטיות אלימות.  

 

מאז הפכו צמד המילים לסלוגן אווילי, שלתקשורת נוח להשתמש בו, מבלי לחשוב או להבין שזה רק עושה עוול לנשים בכללותן בעיקר בימים אלו כשיוקר המחייה מעיב על כולנו.

 

חזייה וקוץ בה

אם חושבים על כך לעומק, חזייה היא לא מוצר שניתן לזלזל בו. בעוונותיי, "התברכתי" (כך, אולי, חושבים גברים מסוימים). אבל אלייה וקוץ בה. אל הברכה הצטרפה קללה: קללת המחיר. אני לא יכולה לוותר על חזייה, ורצוי שתהיה אסתטית, טובה ובעיקר מחזיקה.

 

אז למה מנצלים אותי במחירי עתק לחזייה, שכן חזייה טובה, יפה ומחזיקה - עולה גם עולה. על פחות מ-200 שקלים אין על מה לדבר, וזה במקרה הטוב. בד"כ זה נע בין 200 שקלים עד אין סוף, כי על חזיות אין סובסידיה, אין הנחות ובעיקר אין מי שיגן, שהרי חזיות שורפים, גם אם זקוקים להן עד כלות. 

אין ספק, חזייה היא מוצר קשיח, שהכלכלה החופשית מעדיפה להתעלם ממנו. אנחנו, הנשים, לא חושבות לרגע להילחם למענו ועבורו ועל כך אני תוהה: למה אנחנו לא דורשות מיצרני החזיות שיפסיקו עם המחירים האבסורדיים שהם גובים עבור סנטימטרים בודדים של בד, עם שני מוטות ברזל מצ'וקמקים, שמחזיקים את שדינו הכמוסים קרוב קרוב ללב.

 

למה אנחנו לא פונות לתקשורת שתפסיק עם סלוגן "החזיות השרופות" הכל כך לא צודק, ושתעזור לנו לפנות אל יצרני החזיות בדרישה להוריד את המחיר הגבוה כל כך שהם גובים עבור חזייה דלת בד.

 

כמה כבר עולה לייצר חזייה

שלא תטעו לרגע, אני לא מזלזלת בחשיבה האמנותית ורוח היצירה שמסתתרות מאחורי אפיון החזייה האולטימטיבית. אכן מחשבה מעמיקה, ברם, עדיין הגזל גדול מדי.

 

חישוב פשוט שעשיתי העלה שלייצר חזייה טובה עולה שקלים בודדים, במקרה החמור אולי כמה עשרות בודדות, אבל בטח לא מאות שקלים, שלא לדבר על נתח השוק שיש ליצרני החזיות - שוק הגדול מ-50%.

 

נשים יקרות, אם עד היום לא קם קול צעקה נגד העוול שנעשה לנו במיתוס החזיות השרופות, אולי הגיע הזמן, וכדאי לרתום את התקשורת לסוגיה המעצבנת הזו -  כי אם במחאות מחירים עסקינן בימים אלו, בואו נילחם לא רק נגד מחירי הקוטג', אלא גם נגד יצרני החזיות.

 

אנחנו לא שורפות חזיות מושבעות, בטח לא כשמדובר במחירים גבוהים כל כך לחזייה.