סוכרת נעורים: הדרכים להתמודד
ילד סוכרתי דוקר את עצמו כ-12 פעמים ביום במסגרת המאמצים לשמור על רמה מאוזנת של סוכר. הוא חייב למדוד את רמת הסוכר בדמו לפני כל ארוחה, שעתיים אחרי כל ארוחה (כדי לוודא שהזריק מינון נכון של אינסולין), בכל פעם כשהוא מרגיש לא טוב ולפני כל פעילות גופנית. לא פשוט בכלל, בעיקר כשחלק מהדקירות האלה נעשות במהלך יום הלימודים.
עוד ב-Onlife:
- מה אפשר לעשות ביד אחת?
- הספרים שיעזרו לכם להיות הורים טובים יותר
- בארצות הברית החליטו לתת ריטלין לילדים בני 4 - אתם בעד?
לא פעם, בשל רמת סוכר בעייתית שמתגלה בבדיקה, על הילד לבצע פעולות כדי לאזן אותה: אם רמת הסוכר גבוהה מדי, עליו להזריק לעצמו אינסולין כדי להוריד אותה. אם היא נמוכה מדי, עליו להכיס לגוף משהו מתוק שנספג במהירות בדם (טבליית גלוקוז, משקה ממותק וכו'), ולאכול פחמימה מורכבת (פרוסת לחם, חטיף אנרגיה וכדומה) כדי שרמת הסוכר תישמר לאורך זמן.
פעילות של האגודה לסוכרת נעורים לשבירת שיא גינס בבניית מגדל הגלידה הכי גבוה. המספר 12 הוא לא גיל במקרה הזה
אצל ילדים צעירים מאוד, בגן או בכיתות הנמוכות, יש לעיתים סייעת שעוזרת לילד במדידות ובחישוב כמות האינסולין שעליו להזריק. אבל רוב הילדים אמורים לעשות זאת בעצמם, ובדרך כלל יודעים להתמודד עם זה מכיוון שזה חלק מהשגרה שלהם.
הבעיה מתחילה כשהילדים נאלצים לעשות את הבדיקות וההזרקות בחרה, וחלקם פשוט לא אוהבים לעשות את זה. יש כאלה שזה מביך אותם, יש כאלה שמרגישים שזה מתייג אותם כחולים. ומה שהם עושים זה או לוותר על המדידה ולהזריק אינסולין "על בערך" אחרי ארוחת העשר, או לגשת לאיזו פינה נסתרת למדוד, למשל לשירותים. מובן שלצד אלה יש גם ילדים ששמחים על תשומת הלב ומודדים בכיתה ליד כולם.
לאחר המדידה צריך הילד לאזן את רמת הסוכר - להזריק או לאכול. זה לא נעים כשזה קורה באמצע שיעור. לא כל המורים מקבלים בהבנה את העובדה שהילד אוכל במהלך השיעור; לבת שלי הייתה מורה שדרשה ממנה לצאת מהכיתה אם היא צריכה לאכול.
יש בהחלט מקום לערב את המחנך של הכיתה ולהבהיר לצוות המורים חד וחלק שאין להוציא ילד מהכיתה אם הוא צריך לאכול במהלך שיעור בגלל רמת סוכר נמוכה. נכון שלפעמים זה מפריע כשילד אוכל במהלך שיעור, אבל האופציה החלופית - חולשה, סחרחורת ואף אובדן הכרה - גרועה הרבה יותר ובהחלט מפריעה יותר למהלך התקין של השיעור.
נקודה חשובה נוספת הקשורה למדידת הסוכר היא תגובת הילדים. בבית ספר גדול, תמיד יהיה ילד שעדיין לא נתקל בתופעה של ילד שדוקר את עצמו לצורך מדידת הסוכר. תמיד יהיה ילד שייגש וישאל "מה את/ה עושה?" ויגיד מה הוא חושב על הפעילות הזאת. יש שיתייחסו לכאב ויגיבו בזעזוע או בגועל ("איכס, איך את מסוגלת לעשות את זה?"), יש שיעקמו פרצוף, יש שיגלו סקרנות אמיתית ויבקשו הסבר על הפעילות, על המכשיר ובכלל, יש כאלה שיגלו אמפתיה ויש שילעגו.
עם כל התגובות הללו הילד הסוכרתי אמור להתמודד. לא פשוט בכלל. עם זאת, חלק מהתגובות של הילדים והמבוגרים מהווים נושא לא רע לבדיחות, כמו במקרה של הילד שהיה ממש מופתע שהבת שלי "בוחרת" לדקור את עצמה, והבת שלי מחקה את הפרצוף שהוא עשה בצורה די מצחיקה. הומור הוא בהחלט אופציה טובה להתמודד עם הקשיים שהסוכרת מביאה לחיים.
טיפים להתמודדות ילד סוכרתי בבית הספר:
להרצות לפני הכיתה: בתחילת השנה רצוי להגיע לבית הספר ולתת הרצאה קטנה על הסוכרת, להראות את המכשירים, לשתף את הילדים. זאת בהסכמת הילד הסוכרתי. כמובן שאת ההרצאה וההצגה יכול הילד להעביר בעצמו.
לתדרך את המורים: הסבר דומה רצוי לערוך בחדר מורים עם הצוות שמלמד את הילד הסוכרתי. לצוות גם רצוי לומר מה עושים במצב חירום ולבקש מהם התחשבות בצורכי הילד ושייתוף פעולה עימו.
להקפיד על תיק בית-ספר מצויד: הכינו עם הילד מראש דברים מתוקים שיהיו בתיק שלו למקרה חירום. מומלץ לבדוק עם הילד את התיק מדי פעם ולוודא שהחטיפים עדיין שם.
לערב את מחנך הכיתה: שתפו את מחנך הכיתה בכל בעיה שמתעוררת ובכל מצב בעייתי עם מורים אחרים ובקשו את התערבותו.
להכין את הילד: שוחחו עם הילד על אפשרויות תגובה שונות של אנשים ונסו להתכונן מראש לכל מיני תגובות.
React to WordPress
