בעיית ההרטבה והגמילה מחיתולים מהווה מטרד ומקור לסבל ולמצוקה לילדים הסובלים ממנה וכמובן גם להורים, הנאלצים להתמודד כל בוקר עם הררי כביסה. בתקופת החורף והסתיו הופך הנטל למשימה בלתי נסבלת: התעוררות במיטה רטובה בלילות הקרים, פיג'מות, כרים ,שמיכות פוך ואפילו מזרונים רטובים, המקשים מאד על הילדים, מחבלים באיכות השינה שלהם ומוסיפים מעמסת כביסות כמעט בלתי נסבלת על ההורים.

 

הורים רבים מקשרים בין גמילה מחיתולים בלילה לרצונו או יכולתו של הילד להתעורר ולשלוט בשלפוחית או בגורמים כמו שתייה מרובה לפני השינה, שנת לילה חזקה וגורמים נוספים. ריכזנו לכם מיתוסים והסברים על גמילת לילה מחיתולים:

 

ילדים נגמלים ביחד ביום ובלילה

לא נכון

גמילת יום היא תהליך בו ברוב המקרים ההורה תומך או אפילו יוזם. הפעוט מודע לתהליך והוא חלק מרכזי ממנו. בניגוד לפרידה המודעת מהחיתול ביום, גמילה מחיתולים בלילה היא תהליך טבעי. הורה השמבחין בחיתול יבש אצל הילד במשך שבועיים רצופים, יכול להוריד לגמרי את החיתול בלילה. 

 

אסור לשתות לפני השינה

לא נכון

הרטבת לילה הינה שחרור בלתי רצוני של שתן בזמן שינה. היא נובעת  מליקוי במערכת הרפלקסים המפקחת על השליטה  בשלפוחית השתן. בניגוד לאמונות רווחות היא אינה נובעת משינה עמוקה, משינויי טמפרטורה, מעודף שתייה, מאי הליכה לשירותים לפני השינה, מלחצים נפשיים, מחוסר אחריות של הילד, או מחוסר בהורמון כלשהו. חלק מהגורמים עשויים להשפיע על חומרת הבעיה אך אינם גורמים לה כשלעצמם.

 

יש לזכור כי ילד רגיל, אשר אינו מרטיב, חי בחופשיות מחלטת: שותה כאוות נפשו, יכול לישון עמוק מאד, חשוף למזגן בקיץ,  עובר מגוון של חוויות רגשיות, לא מתייחס כלל  לשלפוחית, ולא בהכרח מקפיד להתפנות לפני השינה. הוא ישן רצוף או חש את הלחץ בשלפוחית ומתעורר. אל תמנעו מהילד שתיית מים לפני השינה.

כדאי להציע פרסים ולתגמל ילד על לילות יבשים

לא נכון

הורים נוטים להציע לילדים פרסים בתהליך גמילה מחיתולים ביום ולנסות ליישם את אותו הדבר גם בלילה. לא מומלץ ללחוץ על הילדים להתפנות בשירותים. השליטה אינה תלויה ברצונו של הילד ולכן  אין להציע פרסים או לאיים בעונשים ואין להטיל "אחריות" ולהשפיל את  הילד בכך שייכבס בעצמו את כלי המיטה.

 

שיטות המיישמות פרסים וחיזוקים ומתבססות על ההנחה כי רצון חזק של הילד יביא לפתרון הבעיה, זוכות בדרך כלל להצלחה זמנית וקורסת כעבור זמן קצר. גם תופעת הילד "שאינו מרטיב רק כאשר ישן מחוץ לבית" מלמדת על יכולת לגייס דריכות מיוחדת לפרק זמן מוגבל בלבד.

 

אין לייחס את הרטבת הלילה ל "טעויות" אותן עשו ההורים בניסיונות הגמילה העצמיים שלהם. יש לזכור כי רוב רובם של הילדים מפסיקים להרטיב בלילה באופן טבעי כחלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות, ללא כל קשר להתערבות זו או אחרת אותה מפעילים ההורים.

 

 

כל הילדים נגמלים לבד

לא נכון

רוב הילדים אכן נגמלים לבד עד גיל 6 ועדיין מדובר על כ 15% מהילדים שמרטיבים בגילאי 6 ועל אחוזים קטנים שמרטיבים גם בגילאי 18 והלאה.

 

המרטיבים הינם ילדים (או מבוגרים) רגילים, בריאים בגופם ובנפשם. ב- 80% מהמקרים הרקע הוא תורשתי, השכיחות גדולה יותר אצל בנים . גמילה מוקדמת מהרטבת לילה חשובה לדימוי העצמי של הילד ומונעת פגיעה בביטחון עצמי ויכולת ההסתגלות חברתית.

אי אפשר לטפל בילדים מתחת לגיל 5

לא נכון

הורים רבים מפחדים לגשת ולטפל או להתייחס לבעיה. חשוב להבין שילד שמרטיב בגילאים מבוגרים יותר, חש אי נוחות ועלול להימנע מפעילויות חברתיות שונות, כדי לא להיות מובך.  

 

אפשר להתחיל לטפל כבר בגיל 3, בהנחה שהילד משתף פעולה . קופות החולים מאשרות טיפול ומשתתפות בו החל מגיל 5.

 

רק טיפול תרופתי מצליח

לא נכון

למעשה נהוג לא להשתמש בטיפול תרופתי כבשגרה. הטיפול התרופתי המוכר הוא מינירין . מדובר בתרופה נפוצה לטיפול בהרטבת לילה. זהו  הורמון סינטטי הפועל באופן דומה להורמון הקיים בגוף: ההורמון מווסת את כמויות הנוזלים העוברים מו הכליה אל שלפוחית השתן.

 

הורמון סינטטי זה יוצר במקור על מנת לאפשר טיפול באנשים אצלם קיים חוסר בהורמון הטבעי בגוף ואשר השלכותיו של חוסר בהורמון זה עשויות להיות חמורות ביותר. המחלה נקראת דיטאביטיס אינסיפידוס. בשלב מסוים הסתבר כי כאשר נותנים את המינירין לילדים מרטיבים לפני השינה – אצל כ 60% מהם ההרטבה מופסקת. 40% אינם מושפעים כלל מהורמון זה.

 

 חסרונו של טיפול תרופתי זה הוא בכך שהוא משפיע כל עוד לוקחים אותו. ברגע שמפסיקים אותו ההרטבה חוזרת. כמובן שמדובר בטיפול תרופתי וייתכנו תופעות לוואי.

 

 ניתן לפעמים להשתמש בו באירועים נקודתיים כגון שינה מחוץ לבית. כמו כן ניתן לשלב אותו במקרים מסוימים במסגרת טיפול התנייתי בהרטבה באמצעות זמזם .

 

טיפול בפעמון: אם הילד ישן חזק הוא לא יתעורר מהצלצול

לא נכון

טיפול בפעמון הוא טיפול המשקם את מנגנון השליטה בשלפוחית על ידי תהליך התנייה. מדובר על זמזם אלקטרוני המתריע כשלילד בורחות הטיפות הראשונות של השתן. הוא ניתן ליישום כבר מגיל שלוש וחצי- ארבע, ומניב אחוזי הצלחה גבוהים כאשר ניתן במסגרת הדרכה ומעקב מקצועי.

 

המכשור המתקדם הקיים כיום מאפשר ביצוע הטיפול גם מבלי הצורך בהסרת חיתולים במהלכו. ברוב המקרים הטיפול נמשך בין שלושה לשישה חודשים.  80% הנגמלים לא חוזרים להרטיב לעולם. אותם 20% אשר אצלם הבעיה חוזרת, חוזרים שוב על הטיפול. הילדים מתעוררים מהזמזם וחשוב שהתהליך ילווה על ידי איש מקצוע.

תגיות