אנשי עסקים מקבלים החלטות רבות על בסיס יומיומי. חלק מההחלטות קשורות לאנשים חדשים שהם פוגשים מדי יום, אולם מאחר שאין להם זמן להשקיע ביצירת הקשר עם רובם, הם לא משיגים את הפגישות ואת ההזדמנויות העסקיות שהם תיכננו להשיג, ואחר כך מתלוננים ש"הנטוורקינג לא פועל".

 

עוד ב-Onlife:

 

אני טוענת שלא הנטוורקינג הוא שלא עובד אלא האסטרטגיה: לא עם כל אדם שפגשנו שווה לנו להמשיך את הקשר, שהרי בכלל לא בטוח שיש לנו מן המשותף. איך בכל זאת נדע במי כדאי להשקיע ועל מי לוותר?

 

מתן סימנים. אנשי עסקים רבים מוצאים את עצמם לעתים קרובות מתרוצצים ממקום למקום ומנסים להשתתף בכל אירוע נטוורקינג ששמעו עליו, תוך שהם אוספים כרטיסי ביקור באובססיביות. כדי שנוכל לזכור מי האדם שמאחורי הכרטיס חשוב שנרשום לעצמנו על הכרטיס כמה מילים לזיהוי - "הצחיק אותי", "אמר שמכיר את X", "לבש ז'קט חום". כל דבר שיעזור לנו להיזכר אחרי האירוע במי מדובר.

 

חלוקת ציונים. הגדירו לעצמכם דירוג בסיסי לסינון כרטיסי ביקור אחרי כל אירוע או כנס שהשתתפתם בו. החלוקה צריכה להתבסס על מה חשוב לי ומה יקדם את העסק שלי, על מה אסור לי לוותר ועל מה עדיף לדלג. הדירוג הבסיסי יכול להתחלק בצורה כזו: A ניתן למי שנראה לנו שכדאי לקבוע איתו פגישה במיידי, B יקבל מי שלא דחוף לנו ו- C הוא - see you later - כלומר,לא מעניין, שלום!

 

דגים או חכות? חשוב להבין שכשאנחנו פוגשים אנשים, לא נכון לקטלג אותם לפי "הוא יכול להיות לקוח פוטנציאלי, אז אמשיך איתו" או "לא נראה לי שהוא יהיה לקוח שלי, אז לא מעניין". אם תחשבו על לקוח כעל דג, קחו בחשבון שאחרי שאוכלים את הדג צריך למצוא אחד חדש, וזה לא הרעיון בחשיבה עסקית ארוכת טווח. חשבו על הלקוח כעל חכה - בחשיבה של חכות אנו בוחנים כל אדם לפי השאלה האם הוא יכול לקרב אותנו לתפוס דגים. זו חשיבה עסקית לטווח רחוק.

 

להקשיב לאינטואיציה. צילום: שאטרסטוק

 

קליק ממבט ראשון? איך נדע אם האדם שפגשנו יכול לקדם אותנו או את העסק שלנו? איך נדע אם כדאי לנו להמשיך את הקשר? התשובה היא שלא תמיד יודעים. בעסקים כמו בחיים אין דברים בטוחים, יש ניסוי וטעייה. כמו בחיים, צריך לפעמים להקשיב לאינטואיציה שאומרת לנו "הוא מעניין/לא מעניין", "יודע על מה הוא מדבר/אין לו מושג". לעתים כדאי פשוט לקחת צ'אנס, כי לעולם אי אפשר לדעת לאן הקשר הראשוני יכול להוביל.

 

הכדור הוא עגול. נטוורקינג אמיתי הוא כזה שלא בא בדרישות מוקדמות. לא מדובר ב"אני אתן לך ואתה תיתן לי", זה לא "עין תחת עין". יכול להיות שנגלה בפגישה שדווקא אנחנו יכולים לעזור לצד השני ולא הוא לנו. אף פעם אין שוויון ולעולם אי אפשר לדעת לאן פגישה כזו או אחרת תוכל לקחת אותנו בעתיד. אם ניפגש עם אנשים מתוך רצון לסייע ועניין אמיתי נוכל לגלות דברים חדשים שאולי לא עלו על דעתנו. אם נעזור לאחרים הם ירצו לעזור לנו בתמורה. זכרו, הכדור עגול והכל חוזר במוקדם או מאוחר.

 

ספירת קולות. דמיינו שעומדים לידכם שני דליים, על אחד כתוב "כן" על השני "לא". כל משפט שאומר (או עושה) האדם שמולנו נכנס לאחד הדליים. הוא שואל שאלות חטטניות (לדלי של ה"לא"), מתעניין בנו בכנות (לדלי של ה"כן"), מתפאר בהיכרויות שיש לו וזורק שמות של מפורסמים (לדלי של ה"לא"), חבר שעומד לידו מספר לנו שהוא עבד בחברה נחשבת (לדלי של ה"כן"). באמצעות תרגיל דמיון מודרך כזה, נוכל בסוף השיחה להרגיש איזה דלי "יותר כבד" ולקבל החלטה אם אנחנו מעוניינים לקבוע פגישה נוספת ולחזק את הקשר.