מי שחושב שנשים לא צריכות להיות או להיראות במרחב הציבורי לא חי במציאות של מדינת ישראל הדמוקרטית. במדינת ישראל מובטחות, על פי חוק ועל בסיס הצהרת העצמאות, זכויות שוות לנשים.

 

מי שמתנגד לפרסומות של נשים בחוצות העיר או בכל מקום אחר במרחב הציבורי ודאי ירצה להוציא אותן בהמשך גם ממקומות אחרים – ואסור להיכנע לו. יש דווקא חשיבות רבה לפרסום תמונות של נשים בכל מקום, בכל תחום ובכל אמצעי, כדי שגם אלה שטרם התרגלו למאה ה-21 יבינו שאין לעצור אותנו ממימוש מלא של כשרונותינו ורצוננו.

 

מי שמתגרה מתמונה של ילדה קטנה צריך טיפול

יש שני טיעונים בעד הוצאת נשים מפרסומות. אחת, שתמונה של אישה היא גירוי מיני. שתיים, שנשים לא צריכות להיראות במרחב הציבורי אלא לשמור על צניעותן והעיקר – להישאר בבית. שני הטיעונים פסולים.

 

מי שרואה בכל תמונה של אישה גירוי מיני הוא סוטה. לאחרונה הוצאו מפרסומת בירושלים תמונות של ילדות קטנות, בגיל גן, והוחלפו בתמונה של בנים. אם יש אדם שרואה בתמונה כזאת פיתוי ואינו מסוגל לכבוש את יצריו הוא צריך טיפול – ודאי שאין זו הצדקה לשלול את התמונה.

 

מעשה של פסילה או מחיקה של אישה בגלל חוסר יכולת של גברים לשלוט בעצמם הוא עוול דומה לזה שקיים בעניין של נשים מוכות: מכיוון שהמערכת המשפטית ורשויות החוק אינם מתמודדים עם העבריין, הקורבן נענש ונמלט למקלט. מקלט לנשים הוא פתרון חשוב בהעדר אכיפה ראויה יותר של הגנה על נשים, אך אסור שהוא יהיה מודל ליחס אל נשים ככלל.

 

כמובן שלא מדובר בפרסום נשים בתמונות משפילות, במודעות סקסיסטיות או חושפניות מדי. אישה איננה אובייקט מיני ולא צריכה להתפרסם ככזה. אבל יש מרחק עצום בין הרצון הקיים היום בקרב גברים קנאים למחוק נשים ולהדיר אותן מכל מקום והרצון של נשים לשמור על כבודן וייצוגן ההולם.

 

תפסיקו לנפנף ב"רגשות הציבור"

ככיסוי ליעדם האמיתי – שלילת זכויות של נשים להימצא ולפעול בכל תחום כשוות בין שווים – שולפים אלה התומכים בהסתרת נשים לפעמים את המונח "רגשות הציבור".  הם טוענים שהופעת נשים פוגעת ברגשות אלו.

 

אבל מה הן רגשות הציבור? מיהו "הציבור"? יותר ממחצית הציבור הוא נשים. הן ודאי לא רגישות במובן השלילי של המילה לתמונות של נשים או להופעה של נשים בשום מקום.

 

גם בקרב המחצית הגברית, רובם המכריע נהנה מחברת נשים וסביר להניח שגם מהופעתן בפרסום. מה נותר? כ-10% מאזרחי המדינה הם חרדים, כלומר 5% גברים חרדים, וגם לרובם אין את ההתנגדות הקנאית לתמונות של נשים.

 

כך שפסילת נשים בפרסום מתבצעת על מנת לרצות ציבור צר של אחוזים בודדים. הנפגעים מכך הם כל היתר, שרוצים לראות נשים כדוגמה לחיקוי, במודעות לעסקים, בתרבות, בהשכלה או סתם ברחוב.

 

הגורם העיקרי שמונע את מימוש רצונם של הרוב המוחלט של הציבור, הרוצה לראות נשים כשותפות לכל דבר לרבות פרסום, הוא המפרסמים. מה מטריד אותם? שיקול כספי.

 

יותר מדי פעמים חרדים קיצונים השחיתו מודעות והמפרסמים נדרשו לשלם על הנזק. אך לזה יש פתרונות יותר הוגנים מאשר כניעה לטרור הקנאי. אפשר לעודד את המפרסמים שכן נותנים במה לנשים ולהחרים מפרסמים שלא (או לפחות להטריד אותם עם תלונות).

 

אפשר לדרוש מהמשטרה לטפל בעבריינים המשחיתים את הרכוש. אפשר אפילו לתבוע את המשטרה על אוזלת היד בטיפול בעבריינים.

 

אבל אסור לתת למיעוט המטורף לשלוט במרחב: הם התחילו בפרסומות ובכוונתם להמשיך עוד רחוק. צריך לעצור אותם כבר עכשיו.