הרבה אנשים שואלים אותי "נכון שהכנסה נטו למשפחה של 15,000 ? לחודש זה בסדר? אנחנו מרוויחים מעל הממוצע, נכון?" ו"איך זה שאנחנו לא גומרים את החודש? איך אנשים שמרוויחים פחות מאתנו מצליחים להסתדר?"

 

עוד ב - Onlife:

 

התשובה: נכון, 15,000 ? נטו זה בדיוק. לא מעט מדי ולא הרבה מדי. זה מה שאתם מרוויחים ולכן זה בדיוק מה שמתאים למשפחה שלכם. אגב, את אותה התשובה תקבלו גם עם הכנסה של 12,000 ?, הכנסה של 20,000 ?, או כל הכנסה אחרת שגבוהה משכר מינימום. זוהי אותה תשובה, בלי קשר לגודל המשפחה ואיפה המשפחה גרה.

 

התאימו את רמת החיים שלכם לשכר שאתם מרוויחים

כי הסיבה העיקרית, שמשפחה המשתכרת 15,000 ? נטו לחודש לא גומרת את החודש, היא שהם חיים ברמת חיים של 20,000 ? ואפילו 30,000 ?. וזה ההבדל, בין הרצוי למצוי - אנשים חיים כמו שהם רוצים לחיות, לא כמו שהם יכולים להרשות לעצמם.

 

המחאה החברתית והמלחמה במחירים המופקעים מקוטג' ועד דיור, עודדו את משפחות מעמד הביניים, אלו שמשתכרים קצת מעל הממוצע, בידיעה כי "צרת רבים חצי נחמה". מנחם לדעת כי יש עוד אנשים שמרוויחים "כמונו" ולא גומרים את החודש. והכי טוב - זה לא אשמתנו כי המחירים גבוהים מדי, ואי אפשר לגמור את החודש גם עם משכורות גבוהות, ולראיה, יש עוד משפחות כאלה.

 

אבל "צרת רבים" לא מספקת את מנהלי הבנק, מה שאולי מנחם אותם, זה שככל שזו צרת רבים, ההכנסה של הבנק מריבית על האוברדרפט עולה. אבל גם אם מחירי הקוטג' ירדו ואפילו מחיר הדיור במגמת ירידה, סביר להניח שעדיין אותן משפחות שלא גמרו את החודש עם 15,000 ?, יישארו במצב דומה.

 

 

אתם לא יכולים להרשות לעצמכם הכל

כדי להבהיר, ממוצע ההוצאות למשפחה לחודש עומד כ 13,000 ?, בגלל שיש לא מעט משפחות שאין להן בכלל רכב ונוסעות באוטובוס לעבודה, בגלל שיש משפחות שלא קונות בגדים, לא יוצאות לבלות במסעדה ומעולם לא נסעו לחו"ל. נכון שיש גם לא מעט משפחות שמבלות כל שישי בבוקר בבית קפה, אוכלות במסעדה יוקרתית לפחות פעם בשבוע ונוסעות פעמיים בשנה לחו"ל. אבל הן מרוויחות מעל הממוצע, הרבה מעל הממוצע.

 

מי שהכנסתו ממוצעת, או קצת מעל הממוצע, אינו יכול להתנהג ולצרוך כמו בעשירונים העליונים. מי שהכנסתו היא 15,000 ? לא יכול לשלם שכ"ד של 4,000 ?, לשלם לגני ילדים עוד 4,000 ? לעשות קניות בסופר ב- 4,000 ?, להחזיק רכב אחד בנוסף לרכב מהעבודה ב 2,000 ?, ואח"כ עוד להתפלא למה 1,000 השקלים שנותרו מההכנסה הגבוהה מהממוצע - לא מספיקים לתשלום חשבונות ארנונה, מים, חשמל, טלפון, סלולרי, ביטוחים, והיד עוד נטויה.

 

האם זה אומר שמשפחה עם שני ילדים קטנים חייבת להרוויח יותר מ 15,000 ? כדי לגמור את החודש? ממש לא, זה אומר שמשפחה עם שני ילדים קטנים לא יכולה להרשות לעצמה הכל וצריכה לחשוב באלו מקומות צריך להצטמצם.

 

אולי להתפשר ולגור בדירה קטנה יותר בפריפריה, שלא עולה יותר מ 3,000 ? לחודש, אולי לשים את הילד בגן של העירייה כשהוא בן שלוש (אפילו שיותר טוב בשבילו עוד שנה בגן פרטי בקיבוץ), אולי לקנות ברשתות זולות יותר ולבחור מוצרים זולים יותר והכרחיים ולהגביל את הקניות ל 3,000 ? בחודש, אולי להחזיק רק רכב חברה, ולהסתדר איתו, אולי אפילו להסתפק בסלולרי דור ישן ולהמעיט בשיחות. ואולי בתקופה בה הילדים קטנים, אפשר לוותר על בילויים ולהמעיט בנסיעות לחו"ל עד שההכנסות יעלו וההוצאות על הילדים ירדו?

 

 

אין נוסחה קבועה כמה צריכה לכל משפחה להוציא - כל משפחה והצרכים שלה, כל משפחה וההעדפות שלה. הדבר היחידי שבטוח הוא שאסור להוציא יותר מההכנסות. למה תמיד להסתכל על המשפחות שמרוויחות יותר מכם? למה לא להסתכל על משפחות שחיות מקצבה זעומה ומקבלות סלי מצרכים מעמותות רווחה? רק "בזכותם" אתם מרוויחים מעל הממוצע - המשפחות העניות מורידות את הממוצע ואחרים מרגישים שהם עשירים יותר.

 

וזה נכון, אתם עשירים יותר, אתם גרים בדירה מרווחת, יש לכם רכב חברה, אתם קונים בגדים חדשים ונעלים מתאימות בכל עונה. מצבכם טוב, תשמחו במה שיש לכם, תסתפקו במה שיש לכם, במה שאתם יכולים להרשות לעצמכם.

 

תחיו על-פי העקרונות שלכם, אבל תרוויחו בהתאם

ואם זה לא מספיק, ואתם משוכנעים שיש לכם משפחה מיוחדת עם צרכים מיוחדים, אם יש לכם עקרונות שאתם לא מוכנים לוותר עליהם והעקרונות האלו עולים יותר מ - 15,000 ? בחודש, כדאי שתדאגו להרוויח בהתאם. אבל תדעו שגם לזה יש מחיר: משפחות בהן שני ההורים קרייריסטים ומרוויחים כ 30,000 ? עובדים מאוד קשה בשביל זה.

 

הם חוזרים הרבה יותר מאוחר מדי יום, הם זמינים לעבודתם כל הזמן בטלפון ובמחשב, הם לא יכולים לצאת לחופש מתי שבא להם, וגם בחופש הם כל הזמן במייל או בטלפון. הם הולכים חולים לעבודה ונותנים לילדים מפתח או ששוכרים מטפל/ת. זה בפני עצמו מחיר גדול לשלם, וזה לא מתאים לכל משפחה. חוץ מזה, לא כולם יכולים לעבוד בהיי טק ולהרוויח 30,000 ? לחודש.

 

תחליטו מה מתאים לכם: לצמצם הוצאות ולוותר על חלק מהעקרונות או להגדיל הכנסות ושוב לוותר על עקרונות – זה אף פעם לא בא ללא מחיר. העקרונות יכולים להיות כל דבר, החל מהורים מוכנים לשלם הרבה כסף לבתי ספר פרטיים ודמוקרטיים כדי שילדם לא יחווה את חוויות הילדות שאותו הורה חווה בבית הספר הרגיל ועד הורה שלא מוכן שהילד שלה יקרא בספרים משומשים, כי זה מזכיר לו את הספרים הבלויים שקיבל מאחים גדולים. רבים ההורים שבאופן עקרוני רוצים להישאר עם התינוק בבית בשנתו הראשונה ויש כאלו שמתעקשים על נסיעה לחו"ל פעם בשנה "כי לומדים מזה הרבה יותר מאשר בבית הספר".

 

הכל לגיטימי. תחיו על-פי העקרונות שלכם, אבל תרוויחו בהתאם, או תצמצמו הוצאות שאתם מחשיבים כלא עקרוניות.

 

 

 

המחאה החברתית חשובה וכבודה במקומה מונח, אבל האחריות על סך כל ההוצאות נתונה בידי כל משפחה ומשפחה. כל משפחה צריכה להפנות את המשאבים שמתפנים מהוזלת המחירים למשאבים חיוניים אחרים למשפחה (כמו חיסכון לעתיד ופנסיה) ופחות לצריכה גדולה יותר מהמוצרים שהוזלו (יותר קוטג' או דירה גדולה יותר). והכי חשוב: כל משפחה אחראית לעצמה, לחיות ברמת החיים המאוזנת עם ההכנסות שלה.

 

אז בפעם הבאה כשמתקשרים אליכם מחברת סקרים ואומרים לכם שההכנסה הממוצעת למשפחה היא 11,500 ? נטו, ושואלים אתכם אם אתם מרוויחים מעל הממוצע, תשאלו אותם מה ההוצאה הממוצעת למשפחה, ואיך הם מסתדרים עם 13,000 ? בחודש. וכן, משפחה ממוצעת חיה בגרעון של כ 2,000 ? בממוצע, נסו לא להיות מעל הממוצע גם בנתון זה.