גם אם נתעלם מהקלות הבלתי נסבלת בה האנשים הכי בכירים בצמרת הביטחון ובממשלה מרשים לעצמם להעיר הערות שוביניסטיות וסקסיסטיות, משל היו תיכוניסטים שטופי הורמונים; גם אם נניח שאהוד ברק ובני גנץ לא התכוונו להשפיל ולהחפיץ את הנשים שעובדות לצידן או את החיילות שמשרתות תחת פיקודן; גם אז אי אפשר להתעלם מעובדה הרבה יותר מטרידה: אנחנו בכלל לא בסדר היום שלהם.

 

עוד ב- Onlife:

 

בחודשים האחרונים נעשים צעדים חמורים להשתקת נשים, להוצאתם מהמרחב הציבורי, להצרת צעדיהן. הם מתרחשים בצבא, ברשויות המוניציפליות, בתחבורה הציבורית ובתקשורת. הצעדים הקשים האלו נענו בתגובות אמיצות, במחאות ובהד תקשורתי. מהממשלה והרשויות, לעומת זאת, לא קיבלנו שום תגובה, יוק. כאילו הם אלו שסותמים להם את הפה.

 

אז נכון, גנץ הסכים לזרוק עצם ממלכתית בדמות הצהרה כמו "לא אהבתי את דברי הרבה לבנון על שירת נשים בצה"ל". אפשר לחשוב שהרב לבנון דיבר על אופנת החרמוניות, חורף 2012, ולא אמר ש"עדיף להיהרג ולא לשמוע (שירת נשים)".

 

אל תפריעו לנו עם ההיסטריות שלכן

אבל מתי שמעתם מישהו בכיר בממשלה מגנה את הנעשה? להפך, רק לפני כמה ימים הניחה חברת הכנסת ציפי חוטובלי, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, הצעת חוק שתומכת בהשתקת נשים בצה"ל. עם כאלו אוהבים, מי צריך אויבים?

 

אתמול, בשיח המבודח והלא פורמלי שקלטו למזלנו מצלמות חדשות ערוץ 2, התברר לנו למה הממשלה לא עושה שום דבר למנוע את השתקת הנשים – זה נראה להם קוריוז. ברק וגנץ התבדחו על הנושא לא ממקום של חוסר אונים, אלא בגלל שהם לא סופרים נשים. כל העניין הזה של "הפמיניסטיות ההיסטריות שעושות הרבה רעש" הוא זבוב, יבחוש, שמפריע להם להתמקד בנושאים החשובים יותר, שהם כל דבר אחר מלבד מה שבוער בלב האזרחים של המדינה שלהם.

 

ברק וגנץ מייצגים את הרעה החולה הכללית שהיא ההנהגה שלנו. אנחנו מוחים – והם זחוחים, אנחנו זועקים – והם צוחקים. הבדיחה היא על חשבון כולנו, כי שם, למעלה איפה שהעניינים נקבעים, שמים את כל נושא השתקת הנשים בבוידעם, יחד עם המחאה החברתית, יחד עם זעקת העיתונות על הגבלת חופש הביטוי.

 

לפעמים יש הרגשה שהצמרת השלטונית החליטה לאמץ גינונים של האריסטוקרטיה הצרפתית ערב המהפכה. כמעט אפשר לשמוע אותם אומרים: "אם אין לחם, תאכלו עוגות". ובכן, כולנו זוכרים מה קרה במהלך ההיסטוריה לשליטים זחוחים שהתעלמו מזעקות העם. זה קרה ב – 1789 בצרפת, זה קורה עכשיו במדינות ערב. צריך היבריס אקסטרא- אקסטרא- לארג' כדי לחשוב שהמכסה לא יקפוץ מעל הסיר המבעבע של הפוליטיקה הישראלית.

 

ברק וגנץ הם הערווה של הצמרת השלטונית

לא צריך גיליוטינה כדי להחליף שלטון. מספיקה תודעה חברתית מתעוררת וזעם על אימפוטנציה שלטונית שמלווה בזלזול באנשים שהיא אמורה לשרת. ברק וגנץ חשפו אתמול את ערוותה של הצמרת השלטונית במלוא כיעורה, את הביטול המוחלט של זעקות על חוסר שיוויון וצעדים אנטי דמוקרטיים. ואם זאת לא זחיחות שדורשת עונש דמוקרטי, אז מה כן?

 

זה לא מקרה שנשים הן אלו שהרימו את נס המחאה החברתית. זה לא מקרה שהן אלו שעדיין שומרות על הגחלת, עד שהסערה תתפרץ שנית. האנשים שעומדים בראש המדינה שלנו משתינים עלינו בקשת. בואו נפסיק להעמיד פנים שזה גשם.