לאחרונה דובר רבות בנושא הדרת הנשים מהמרחב הציבורי. באזורי החיוג שאני מסתובב בהם, התופעה הזו לא נפוצה. לפחות לא בהיבט האקטואלי שלה, אלא להפך: נוכחות נשית והשימוש בנשים הולך וגובר, כאשר נשים (או חלקים ספציפיים שלהן) משמשות לצרכים פרסומיים ושיווקיים או סתם, כשאין משהו טוב יותר להגיד. האירועים האחרונים שקשורים בנושא הם אנקדוטיים, ועיתויים מקרי. בלתי אפשרי למתוח קו בין התרחשותם בעיתוי הנוכחי ובין המגמה הפושה בציבור החרדי, שאליה התוודענו.

 

אני משתדל להסתכל על חצי הכוס המלאה כשאני קובע שכניסתו של קצב לכלא היא מאורע משמח בקנה מידה דמוקרטי ופמיניסטי, גם אם הוא מייצג שפל חדש במעמדם, איכותם וכוונותיהם של נבחרי הציבור שלנו. באותו נושא, ומוקדם יותר השבוע, הושמעה ברגע של זחיחות, בדיחה שוביניסטית מפיהם של בני גנץ ואהוד ברק. הבדיחה צונזרה חיש-מהר ומבוכתם הייתה רבה. ושוב, אם להביט בחצי הכוס המלאה, ניתן לפרש את המהירות בה ביקשו לצנזר את הבדיחה ולהתנצל על שנאמרה כעדות למעמדן המתחזק של הנשים בארץ ? שניים מהאנשים החשובים והחזקים ביותר בישראל (במזרח התיכון? בעולם?) "השתבללו" בפינה שלהם מיד כשהבינו שהלך הרוח הצבאי-מצ'ואיסטי-שוביניסטי שלהם לא עובר מסך.

 

 

עצם הכרתם של ברק וגנץ בכך שהתבטאותם אינה ראויה, יש בה בכדי לשמח את נשות ישראל ? בימים עברו התבטאויות כאלו לא היו מעוררות הד קל שבקלים, שהרי הם גברים, חי"רניקים, אנשי צבא. "ככה זה אצלם", בעוד שכיום פליטת פה שכזו תפרנס כמה משרדי יח"צ במשך שבועות ארוכים.

 

אהוד ברק, עד לאחרונה הלוחם המעוטר ביותר בתולדות המדינה, לא מפחד. הוא יודע שהמדליות לא תילקחנה ממנו בגלל התבטאות עלובה, והרי, אם ניתן היה לקחת לו את המדליות על התבטאויות עלובות זה היה קורה מזמן (אולי כשאמר ששמעון פרס יגיע במקום השני גם אם יתמודד לבדו לראשות וועד הבית?). כל גבר ששירת בצבא יודע שהבדיחה הזו, נוסף לכך שהיא אינה מצחיקה, היא גם עדינה ומנומסת בהשוואה לדברים אחרים שנאמרים על ידי גברים בכל יום, אך האם יש שוני בין התבטאות שוביניסטית של הרמטכ"ל ושל שר הביטחון ובין זו של האפסנאים ונהגי הטיוליות בצה"ל? אינטואיטיבית, אנחנו נוטים להאמין שכן, יש הבדל: למדנו לצפות מהמנהיגים שלנו ליותר, גם אם הפסקנו לדרוש זאת. ציפינו שהם ידעו כיצד יש לנהוג, אך לצערנו, פעם אחר פעם, אנחנו מקבלים תזכורת לכך שאין להם ממש מושג.

 

הדרת הנשים סטייל חילוני

כשהייתי חייל, בסדרת חינוך כלשהי, ישנו ארבעה בחדר. אני, שני חברים מהצוות שלי, ובחור נוסף, דתי, בן משקים מהצפון. בשיחה לילית שצ'יקצ'ק הפכה רוויית זימה, ביקשתי לוודא שהבחור הדתי ישן. לא רציתי להשחית את נפשו עם הדיבורים הגסים שידעתי שיגיעו. משלא ענה כשקראתי לו, ניחשתי שנרדם, ואנחנו השכבנו את המצפון לישון שעה שנתנו דרור ללשונותינו. המילים שהשמענו והאופן בו השמענו אותן היו גורמות גם ללארי פלינט להסמיק. כל אחד מאיתנו התחרה עם השני מי יגיע נמוך יותר בתיאוריו ובסיפוריו והשיאים המשיכו להישבר עד שלא יכולנו לצחוק יותר.

למחרת בבוקר, ניגשתי לבחור הדתי ואמרתי לו שאני לא מבין איך הוא הצליח לישון כל הלילה עם כל הרעש והדיבורים המטונפים שלנו. "שתדע לך, אפשר היה לשלוח אותך לגיהנום רק כי הקשבת לשיחה שלנו!", אמרתי לו, והוא, עם העיניים השחורות והקטנות שלו, הסתכל עלי ושאל אותי: "מה שלום רותי?". לקח לי זמן להבין על מה הוא מדבר, וכשראה שאני מתעכב, הוסיף: "נו, רותי, מהסיפור שלך אתמול על השפיך עם הנצנצים", הוא חייך ואני נאלמתי. הממזר הקטן לא ישן דקה כל הלילה. הוא שכב במיטה ושתה בצימאון כל בדל ניבול פה שיצא מפינו, ונהנה מזה.

 

אני יודע, זו משימה מורכבת לייצר מוסר השכל מהסיפור הזה, אך אנסה בכל זאת: ייתכן הדרת הנשים, כמו תופעות נוספות של הקשחת עמדות דתיות, היא תגובת נגד למגמות עכשוויות בחברה החילונית שאנו כה גאים לקחת בה חלק. התהליך שעוברת החברה החרדית ובו נשים חוות רגרסיה במעמדן שעה שהן מופנות לצד האחורי של האוטובוס, נמחקות משלטי הפרסומת ונאסר עליהן להשמיע קולן בפומבי הוא תהליך מזעזע ופסול. בחברה החרדית, הכוחנית והסגורה הנשים תצטרכנה עזרה גדולה לפרוץ את המחסומים שמציבים בפניהן הגברים שלקחו על עצמם לבטא את רצונותיו של השריף הגדול של השמיים.

 

בינתיים, אצלנו, הדרת הנשים מקבלת אופי מעט שונה ? עינכם הרואות ? אנחנו לא מדירים אותן מהמרחב הציבורי, אנחנו מדירים אותן רק מעצמן. אפשר להתפלפל על העניין הזה שעות, אם אתה מגובה בתיאוריות הפמיניסטיות המתאימות ובסבלנות לשטוח אותן בפני מי שמוכן להקשיב ? לי אין אף אחד מאלו, ורק בקושי גדול אני מצליח להבדיל, מידי פעם, בין טוב לרע. הפעם, נראה לי שעליתי על משהו רע: האופן השוביניסטי בו נשים מוצגות במרחב הציבורי החילוני גוררת איתה (לפחות) שתי בעיות, קשות באותה המידה ? האחת ? גברים לומדים לצפות מהנשים שהן פוגשים את מה שמבטיחות הפרסומות (מתירנות מינית הגובלת בהפקרות ואידיאלים חולניים של יופי הן רק שתי דוגמאות) והבעיה השנייה היא שנשים לומדות שעליהן להגשים את הפנטזיות האלו עבורנו הגברים, אחרת הן תמצא את עצמן מחוץ למשחק.

 

 

מה ניתן לעשות? הרי ייקח זמן רב (אם בכלל) בטרם השיח הגברי יהלום את הנורמות החדשות שהחברה שלנו מכתיבה. נקודת האור בסיפור היא עצם דריכותם של הגברים וההכרה שלהם בטעותם (גם אם היא לצורך שימור תדמיתם בלבד) וזה הישג חסר תקדים בהיסטוריה הקצרה שלנו.

אז נכון, לא צריך למחוא כפיים לשר הביטחון והרמטכ"ל על שהתנצלו, אך מכשירי מדידה רגישים במיוחד יכולים לזהות התחלה של שינוי. אני מרשה לעצמי להניח שהשיחות שנשים מנהלות בחדרי חדרים נושאות אופי דומה לאלו שהגברים מנהלים כשהם בטוחים שאיש אינו שומע, אך זה תירוץ לא ראוי להתנהגות לא ראויה, ואני רוצה להציע, בתור התחלה, משהו שאנו הגברים יכולים לעשות: המילה "כוסית" חייבת להימחק מהלקסיקון הגברי.

 

עצם ההתייחסות אל בחורה כאל "כוסית" אינו מחמיא לה ואינו מחמיא לדובר. למרות ההיצע הדל של העברית המדוברת ישנן דרכים מכובדות יותר להביע התפעלות ממראיה וסגולותיה של אישה, כשהבחירה במילה "כוסית" מעידה על עוני לשוני ודלות רוח, אך בעיקר על שוביניזם מהסוג הישן, שלפיו אישה נמדדת אך ורק לפי מידת התאמתה לסטנדרטים המוכתבים על ידי גברים, סטנדרטים שמבטאים רק את יכולתה לספק את צורכיהם.

 

אנחנו, הגברים, אומרים "כוסית" כשליבנו מלא כוונה טובה ? אנחנו רוצים להגיד "אני חושב שאת יפה" או "את מושכת בעיני" ובמקום זה יוצא לנו: "כשאני רואה אותך אני בעצם רואה כוס אחד גדול", וזה, אתם חייבים להסכים, לא ג'נטלמני. היום, כשהמילה הזו שגורה בפינו והנשים השלימו עם העובדה שמחמאות שייקספיריות הן כבר לא תשמענה מאיתנו, הן למדו לקבל זאת כמחמאה, וכאן, למעשה, תרמנו אנחנו את חלקנו להדרת הנשים.

 

על ידי ביטולה של האישה על אישיותה ותכונותיה ובחירתנו להתמקד רק בביטוי הפונקציונאלי ביותר של הנשיות, שללנו מהנשים, שוב, את עצמאותן ועצמיותן. רגע לפני שאנחנו מנפנפים אצבע מאשימה ונוטפת צדקת-דרך לעבר הציבור החרדי יהיה טוב אם נתחייב גם אנחנו לתיקון קטן ? במילותיו של אחד מגדולי הג'נטלמנים שידעה האנושות ? אוסקר וויילד: "ג'נטלמן הוא אדם שאינו פוגע ברגשות הזולת, אלא אם כן התכוון לכך", ולכן, לפי אותו ההיגיון, אלא אם אתה חושב שחברה שלך היא כוס אחד גדול, בפעם הבאה שתרצה להחמיא לה, תתאמץ עוד קצת ותמצא דרך אחרת להביע את הערכתך כלפיה.

 

לבלוג "ביצים" של טל שמואלי