שקרים של ילדים: למה זה קורה?
כל הילדים משקרים. גם הילדים שההורים שלהם בטוחים ש"אצלם בבית אין שקרים". אבל איפה עובר הגבול בין "לא לומר את האמת" לבין "לשקר במודע"?
לדברי ד"ר נגה נברו (רובינשטיין), מנכ"ל מכון שינוי בהרצליה ובקריות, פסיכולוגית, מטפלת משפחתית וזוגית ומדריכה בכירה, צריך להבדיל בין שני הקצוות הללו. "אם הילדים לא אומרים את האמת, זה לא נקרא לשקר. הם משקרים כשהם אומרים משהו שהוא לא האמת. ההבדל בין השניים, הוא מהותי". לדבריה, האבחנה בין השניים, היא האבחנה בין ערך האחריות לאשמה. "אם בבית מלמדים את הילדים לקחת אחריות על מעשיהם, אז זה יוביל לאמת. בעוד שאם בבית יש אווירה של ענישה על מעשים או הטחת אשמה, בדרך כלל זה יביא להכחשה גורפת, וכמובן לשקרים".
מי שבר את הכוס?
שקרים משתנים עם הגיל ועוברים תהליך של אדפטציה על פי גיל הילדים. בגיל צעיר, בעיקר בין הגילאים 3-7 דברי הילדים מורכבים מתשובות מציאותיות המשולבות עם הדמיון, עד תשובות דמיוניות לחלוטין. ילדים בגילאים הללו, מספרים שיש להם אחים קטנים או גדולים, כשבפועל אין להם. הם ממציאים חברים דמיוניים, ומפתחים איתם מערכות יחסים לאורך השנים. אבל כל התשובות הללו, הן בעצם לא ממש שקרים.
אילנה שניר, מומחית ליחסים בתוך המשפחה, מסבירה שבגיל הזה, השקרים עדיין התפתחותיים. "שקרים רבים בגיל הזה הם סוג של הגנה מפני הציפיות של ההורים. כי בגיל הזה, ילדים עדיין מודדים את המקום שלהם בבית על פי "אוהבים אותי" או "לא אוהבים אותי". ואם אני צריך לשקר קצת, כדי שיאהבו אותי, אז ככה זה יהיה".
"בגילאים כאלה, כששואלים את הילדים למשל, "מי שבר את הכוס", הם יכחישו אינסטנקטיבית, אבל לא כשקר, אלא פשוט כחוסר לקיחת אחריות ופחד מפני שיפוט, תוכחה,או אכזבה מצד ההורים", מחדדת ד"ר נברו. בגילאים מבוגרים יותר, קצת לפני גיל ההתבגרות, השקרים כבר יותר מציאותיים. "אם ההורים מסבירים לילדים כי תמיד האמת עדיפה, אבל כשהילד מתוודה, הוא חוטף, אז הוא יעדיף לשקר. זה עניין פשוט של כדאיות. בכל מקרה, כשילדים יותר גדולים, משקרים, כדאי לבדוק את הבית", אומרת ד"ר נברו.
גם ההורים משקרים
שירלי (שם בדוי) היא אם לשני ילדים מתבגרים, בת 13 ובן 15. לדבריה, "החיים איתם רצופים שקרים על גבי שקרים, שהם אפילו לא נוטים להסתיר. זה מעליב אותי, כי תמיד חשבתי שיש לי יחסים מעולים עם הילדים שלי".
לדברי שניר, הילדים מספרים לנו בדיוק את מה שהם חושבים שאנחנו יכולים להכיל. "בסופו של דבר, בגיל ההתבגרות, שקרים הם סוג של מערך הגנתי של הילדים כלפי ההורים. וגם איזשהו סוג של תקשורת". ד"ר נברו מסבירה כי שקרים בגיל ההתבגרות הם נפוצים מאוד. היא טוענת כי אם הילד שומע בבית משפטים כמו "זו מצווה לשקר לרשויות המס או לגנוב" אז הוא יסיק מכך, כי "זו מצווה לשקר למשל, למורה או לבעל הסופר הקרוב".
הילד קולט את השקרים הקטנים של ההורים בהתנהלות שלהם מול העולם. ועם יד על הלב, מי מאיתנו לא אמר לילדים "תגיד בטלפון שאימא לא בבית". אבל הילדים מתרגמים את השקרים הללו לחיים שלהם, וליחסים שלהם עם העולם, בין השאר, גם עם ההורים. כשהשקר הופך להיות חלק מאסטרטגיה, זה צריך להתחיל להדאיג את ההורים. כשהילדים בונים סביב השקרים סיפורים ומערכים מניפולטיביים שלמים, פה כבר צריך לבקש עזרה מקצועית.
כשאתם מגלים שקר, צריך קודם כל לקחת צעד אחד אחורה. כדאי לחשוב על הסיבה שבגללה הילדים משקרים. "בכל מקרה, רק טיפול משפחתי כולל יכול לפתור את הבעיה", מסבירה ד"ר נברו, "טיפול אינדיבידואלי הוא לא יעיל".
במשפחות הכי טובות
כשיהלי בת ה-6 עלתה לכיתה א', היא הייתה בעננים. היא היתה מאושרת, ואמה היתה מאושרת לא פחות. לכן כשקיבלה הערה, כי לא הכינה את שיעורי הבית שלה, היא פשוט חתמה בשם "אימא" ולא טרחה לספר בבית. כשאמה גילתה את הסיפור, היא חייכה בסלחנות.
אבל סיפור של זיוף חתימה על אי הכנת שיעורי בית בגיל 16, מתקבל ללא ספק בהרבה פחות סלחנות. לדברי ד"ר נברו, זה לא נדיר לשמוע על תלמידי תיכון שהעבירו את כל שנות התיכון שלהם, מחוץ לכיתה מבלי שההורים שלהם כלל ידעו על כך. "נוצר בעצם מעגל קסמים. ילד שיודע שהתגובה על השקרים תהיה קשה מאוד, יעדיף לשקר, כדי להסתיר את השקרים. וזה מצב מאוד מסוכן. כי הילד נכנס למעגל של תסכול, פחד וחוסר מרוצות עצמית. אם מצב כזה מתגלה, כדאי שההורים והמשפחה יעשו בדק בית".
"כי אם ילד נתפס משקר ועומד בפני השפלה קשה של הוריו, הלקח לא יהיה לא לשקר בפעם הבאה, כי אם לשקר טוב יותר, כדי לא להיתפס", היא מוסיפה.
גם שקרים לבנים הם שקרים
שקרים הם חלק מהמארג החברתי כמעט בכל תרבות קיימת, ויש אכן מצבים שאי אפשר להסתדר בלי שקרים, בעיקר במצבים של חיים ומוות. אבל הרעיון הבסיסי כי שקרים הם איסור חברתי ובעיה חברתית, צריכים לחלחל בילדים כבר מגיל צעיר. העניין הוא שההורים נוטים לשקר "שקרים לבנים", וככה בונים את היחסים שלהם עם העולם.
"אם למבוגרים יש שקרים לבנים, למה שלילדים לא יהיו", אומרת שניר ומוסיפה, "זה, כמובן, מנקודת מבטם של הילדים. אם הם מתוסכלים או לא מוצאים מוצא, הם עושים בדיוק מה שההורים שלהם עושים –משקרים".
אגב, אם חשבתם שבעידן הסלולרי, לילדים יהיה יותר קשה לשקר, טעיתם ובגדול. "הסלולרי הוא מכשיר אדיר לשקרים", אומרת ד"ר נברו, "אם הילד עונה, איך ההורים יכולים לדעת בדיוק איפה הוא נמצא ועם מי?"
בריחה מעימותים
הסיבות לשקרים, הן כאמור, רבות. מחקרים רבים, טוענים כי שקרים הם בעצם הדרך להימנע מעימותים ישירים מההורים, ובעצם לעשות מה שרוצים, מבלי לשאת בתוצאות.
"מערכת שקרים מסועפת, מצביעה בבירור על תקשורת לקויה עם ההורים", אומרת שניר, "הם יכולים לשקר כדי לזכות בתשומת לב או לחילופין, כדי להימנע מכל סוג של קשר עם ההורים. כך למשל, אם הילדים יודעים שהאמת תוביל אותם ישירות להטפות מוסר אינסופיות, או גרוע מכך, לאלימות או השפלה, הם יבחרו בדרך הקלה, וישקרו".
בסיכומו של דבר, שקרים של ילדים הם בלתי נמנעים, במיוחד בגיל ההתבגרות. התפקיד של ההורים הוא לאפשר תקשורת פתוחה מול הילדים, ואפשרות לקחת צעד אחד אחורה, אם השקרים כבר תפסו תאוצה. בכל מקרה, כשנראה לכם כי השקרים כבר עברו את השלב שממנו יש חזרה, כדאי מאוד לגשת לעזרה.
React to WordPress