בתחילת החודש נרשם הישג נוסף של ארגוני הגברים במאבקם לביטול חזקת הגיל הרך שנותנת עדיפות למשמורת אם במקרי גירושין של הורים לילדים צעירים מגיל 6. ארגוני הגברים הגישו נייר עמדה לוועדת האו"ם לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות שבו נטען שמדינת ישראל מפלה אבות ומונעת מהם להיות בקשר עם ילדיהם.

 

מסתבר שהוועדה התרשמה מספיק מהטענות של ארגוני הגברים כדי להמליץ לישראל לשנות את החוק כך שילדים עד גיל 6 לא ימסרו תמיד למשמורת אימהותיהם ושאבות לא ידרשו לשלם מזונות שיפגעו ברמת החיים הנאותה של האבות. כך נפלה הוועדה בפח טענות חסרות השחר של ארגוני הגברים.

 

זו תעודת עניות לוועדה ולנציג המדינה שהופיע בפניה, התעלם מנייר העמדה ולא טרח להזים את הנטען בו. אך וועדת האו"ם לא לבד – בתוך שנתיים הצליחו ארגוני הגברים לכבוש את השיח הציבורי, התקשורתי והפוליטי, ולשכנע חלקים גדולים בציבור שמערכת המשפט מונעת מגברים להיות בקשר עם ילדיהם וגוזלת מהם כספי מזונות שלא לצורך.

 

נדמה שלא ירחק היום וחזקת הגיל הרך תבוטל, דמי המזונות המוטלים על גברים יצומצמו, וניצחון ארגוני הגברים יושלם. הניצחון הזה, אם אכן יושג, יוביל לפגיעה קשה בילדים ובנשים. כדי להבין זאת, כדאי לבחון את הטענות של ארגוני הגברים לעומק ולא ללכת שולל אחרי טענות שווא לאפליה ולקיפוח.

 

תעתוע 1: חזקת הגיל הרך מונעת מגברים להיות בקשר עם ילדיהם

הטענה הזו חסרת בסיס מכיוון שמדובר בחזקה שניתנת לסתירה. אם האב מוכיח כי יש סיבות המצדיקות משמורת אב או משמורת משותפת, לא תקבע משמורת אם בלעדית. כבר היום אבות ישראלים רואים את ילדיהם בעזרת הסדרי הראייה הרחבים ביותר בעולם.

 

העובדה שהמשמורת הפיזית נקבעת לאם לא מונעת מהאב לראות את ילדיו ולהלין אותם בביתו. אכן, אבות רבים ומסורים משקיעים את הזמן והמאמץ הנדרשים כדי לגדל את ילדיהם גם אחרי הגירושין. אבות כאלה, שמים את טובת ילדיהם בראש מעייניהם ולא עסוקים במאבקי כוח על תארים והפחתת מזונות.

 

תעתוע 2: משמורת משותפת היא המודל הטוב ביותר עבור ילדים

גם הטענה הזו חסרת כל בסיס. יש ילדים שיוצאים נשכרים ממשמורת משותפת של שני ההורים, שמשמעותה חלוקת זמן שווה בין שני בתי ההורים. אבל ההסדר הזה מחייב שיתוף פעולה הדוק בין ההורים מתוך כבוד הדדי, מגורים סמוכים של ההורים, וכסף לשתי דירות הכוללות את כל הציוד הדרוש למגורים ממושכים של הילדים.

 

המחקרים מלמדים כי יש שני משתנים שפוגעים באופן הדרמטי ביותר בילדים להורים גרושים: חשיפה לקונפליקטים הוריים ומחסור במשאבים. אם המשמורת המשותפת תגרום לחשיפה כזו או למחסור, אזי הפגיעה בילדים וודאית.

 

ההסדר של משמורת משותפת גם מחייב חוסן נפשי של הילדים לעבור בשלום את המעברים התכופים בין שני הבתים. ממצאים מאוסטרליה מלמדים שילדים צעירים מגיל 4 לא מסוגלים לעבור מבית לבית בלי לחוות נטישה והעדר יציבות. בקיצור, משמורת משותפת יכולה להתאים רק לחלק מהמשפחות ובוודאי לא יכולה להיות כלל גורף ומחייב.

 

תעתוע 3: גברים משלמים יותר מדי מזונות ילדים

הנתונים מלמדים בדיוק ההיפך – רמת החיים של נשים יורדת אחרי גירושים אבל רמת החיים של גברים עולה. הנתונים האלה לא מפתיעים לאור חלוקת התפקידים המגדרית בישראל. ברוב המשפחות האם היא ההורה המטפל העיקרי והאב המפרנס העיקרי.

 

מכיוון שאין זכות למזונות אשה אחרי גירושין – הנשים נשארות בלי משכורת בכלל או עם המשכורת של המשרה החלקית שבה עבדו כדי להתפנות לטפל בילדים, ואילו הגברים נהנים ממשכורתם הגבוהה יחסית בלי לחלוק אותה עם האשה.

 

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים גם כי אלפי אבות לא משלמים את המזונות שנקבע בפסק דין כי עליהם לשלם – זאת אחרי שבית המשפט התחשב ברמת ההכנסה של האב ושל האם. ציבור משלמי המיסים משלם מיליוני שקלים מדי שנה עבור ילדים שאבותיהם הפקירו אותם מבחינה כלכלית.

 

תעתוע 4: אבות רבים מגויסים למאבק לביטול חזקת הגיל הרך

מסתבר שרוב ארגוני הגברים הם ארגונים קיקיוניים, שמורכבים ממתי מעט. רוב האבות מבינים שטובת ילדיהם מחייבת המשך טיפול אינטנסיבי של האם ותמיכה כלכלית של האב, כפי שהיה לפני שההורים נפרדו. הגברים הנאבקים קולניים ואלימים אבל לא מייצגים ציבור רחב.

 

דוגמא לטקטיקת הדיסאינפורמציה שבה ארגוני הגברים נוקטים היא הטענה שלהם בנייר העמדה לאו"ם כי 10,000 גברים בשנה חשופים לחוות דעת של פקידות סעד ופסיכולוגים באשר למסוגלותם ההורית. זה נתון חסר שחר – בישראל כ-13,000 גירושין בשנה אבל רובם המכריע מיושב בהסכם שנחתם על ידי שני ההורים ללא מעורבות של פקידת סעד או פסיכולוגית. כמובן, שכאשר יש מעורבות כזו, אז גם האם, ולא רק האב, חשופה לבחינה הטיפולית ולשיפוט יכולותיה ההוריות.

 

זו רק דוגמא לנתונים השקריים שארגוני הגברים מפיצים. בנייר העמדה שלהם לאו"ם אין הפניה לשום מקור מוסמך שמגבה את הטענות שלהם לגבי שיעורי המזונות המופרזים, תלונות השווא של נשים על אלימות, והטיית מערכת המשפט הישראלית נגד גברים. הם גם כמובן "שכחו" להזכיר כי מערכת המשפט הישראלית הפקיע את ענייני המעמד האישי לדין הדתי, ובכך הכפיפה דווקא נשים לבתי דין שמאפשרים לגברים לנשל ולהפלות נשים.

 

התעתוע המוצלח ביותר שהצליחו ארגוני הגברים לייצר הוא הרושם שחזקת הגיל הרך כבר בוטלה. השבוע נתתי הרצאה לציבור גדול של עורכי דין וכשהזכרתי את חזקת הגיל הרך, נשמעו מהקהל קריאות: "אבל היא בוטלה".

 

חשוב לדעת – חזקת הגיל הרך שרירה וקיימת בחוק הישראלי – מי שמתעלם ממנה פועל בניגוד לחוק. אבל, אם ארגוני הנשים וארגוני הילדים לא יתעוררו ולא יצביעו על הסכנות הטמונות בכלל משפטי שמחייב משמורת פיזית משותפת – חזון ארגוני הגברים ימומש.

 

כמו שלמדנו ממדינות אחרות שבהן בוטלה חזקת הגיל הרך – נשים ימשיכו להיות ההורה המטפל העיקרי בילדים גם אחרי הגירושין אבל עם פחות משאבים לשרוד את הגירושין בכבוד ולספק לילדיהן סביבה יציבה ומיטיבה. הקריאה לאבות צריכה להיות: הטו שכם בגידול הילדים במהלך הזוגיות ואל תתעוררו בשלב שבו לא ברור אם טובת הילד לעינכם או נרקסיזם פגוע ורצון לשלם פחות מזונות.