והדרת והדרת והיית אך שמח. בטח. חגיגה כזו כבר מזמן לא הייתה לנו, כלומר לא בפעם האחרונה כשהייתה כאן איזו עוולה שפוגעת בעובדות סוציאליות או במתמחים או בכבאים ושוטרים שנספו בשריפה בכרמל. היום מדורת השבט היא הדרת נשים ואיזו הזדמנות מצוינת לדוש ולטחון ולחפור ולדבר ולדסקס בנושא עד כלות. כי למה שנעשה משהו אם אפשר רק לדבר ולהתסיס ולהתלהם?

 

עוד ב-onlife:

 

בתוך כל הסיפור הבאמת הזוי הזה, אני נוטה לקחת את הצד של אריה דרעי שיותר ויותר תופס מקום של מפשר בין הקצוות. דרעי אומר, ובצדק, שאנחנו נשאבים בידיעה וברצון לטירוף של הקיצוניים שמואדרים ומנופחים הודות לסיקור התקשורתי. אבל יודעים מה - בסופו של דבר זה לא משנה אם התקשורת מלהיטה או שבאמת רק מדווחת עניינית. זה בכלל לא הסיפור.

 

הסיפור רבותיי (כן, רבותיי) הוא אתם. הגברים החילוניים, המסורתיים, שנמצאים בעמדת מפתח כלשהיא וחוץ מלצקצק בלשונכם לא עושים כלום.

 

במאמר מוסגר אגיד שאני לא תומכת בפמיניזם הרדיקלי שחושב שנשים צריכות לקבל יחס מועדף או מתקן. לא מבינה למה נשים נלחמות נגד העלאת גיל הפרישה ולא נלחמות למשל, על הזכות הבסיסית של אישה בעלת אותם נתונים כמו של גבר, להרוויח כמוהו באותה משבצת מקצועית. אני מאמינה בשוויון ולא בתיעדוף.

 

גברים, איפה האקטיביות שלכם?

אבל, וכאן האבל הגדול, גם מי שמאמין "רק" בשוויון, לא יכול שלא לעמוד מהצד ולהתפלא, איך כל אותם גברים בתקשורת, בעולם העסקים, בבידור, ברפואה ובכל תחום אחר, לא נוקטים עמדה אקטיבית שתעביר את המסר חד וברור.

 

ואולי בעצם התשובה היא כי נוח להם. כי שנים אחרי שהחילו עליהם אפליה מתקנת ועליהום ציבורי, פתאום באים הקיצוניים שבחרדים ועושים בשבילם את מה שהם, בגלל פוליטיקלי קורקט, לא יכולים לעשות. אז גם אם מדיי פעם גבר מרים את קולו ואומר "לא מקובל" זהו מס שפתיים בלבד.

 

כי לכל אחד מהגברים שחיים כאן, בטח מי שבעמדות ניהול, יש משהו קטן, בדלת אמותיו, שהוא יכול לעשות. ראש הממשלה יכול להחליט שהוא נותן לאישה לנהל את הישיבה. במערכות החדשות יכולים להחליט שרק נשים יהיו אלה שחתומת על כתבות וידיעות בעיתון. בטלוויזיה וברדיו יכולים להחליט שרק נשים יגישו את התוכניות והמהדורות. ורק נשים יתראיינו.

 

ורק נשים ינהגו באוטובוסים. ורק נשים ינהלו ישיבות פרסום. ורק נשים יעבדו בבנק. ורק נשים יופיעו במועדונים. ורק נשים יתנו תרופות בבית המרקחת. ורק נשים ישפטו בבית המשפט. ורק נשים יטפלו בחולים. ורק נשים יפקדו על צה"ל. יום חופש מרוכז לגברים והם אפילו לא צריכים לצאת למילואים בשבילו!

 

מוגזם? יכול להיות, אבל בינינו, גם אפשרי. אישה, תתפלאו, יודעת להרים את האפרכסת של הטלפון האדום למקרה שאיראן תחליט לנצל דווקא את הרגע המכונן הזה. מה שלא יהיה, צקצוק בלשון לא ישנה את המצב. נדרשת פעולה אקטיבית שתעביר את המסר הפשוט והברור – נשים הן חלק אינטגרלי מהחברה ופשוט אי אפשר ולא מקובל להדיר אותן מהמרחב הציבורי. גם לא לתחום אותן לשעות פעילות.

 

יש מה לעשות. אבל לגברים שעדיין מניעים את המערכת אין ממש אינטרס לשתף פעולה. כי עמוק בפנים, חלקם הגדול, בטח אומר לעצמו "סוף סוף".