פמיניזם זה לא מגניב ומאד לא סקסי, אני יודעת. 

 

ברגע בו הצהרתי על עצמי כפמיניסטית הפכתי באחת לדמות גברית ממורמרת, ובמקביל גם היסטרית וטרחנית, שלא יודעת מה טוב לה, ואם מישהו יואיל בטובו לגעת בה היא תוכל להפסיק לשנוא גברים ולנסות להרוס אותם, ותהפוך לאישה הנעימה שהיא נועדה להיות. הדימוי הזה, של יצור אלים ומגוחך המנסה להשתלט על העולם, הוא כמעט שטני ומשמש בעיקר להפחדה - כבר ראינו איך זה עובד.

 

עוד ב - Onlife:

 

לאחרונה נעשה שימוש רב ומגוון בהפחדה ובזילזול האלה, במסגרת הדיון הציבורי הנרחב בנושא מעמד הנשים בישראל. יש כאלו שיגידו שהדיון הזה בכלל נרחב מדי, ויטענו שלוחמות הפמיניזם צריכות להרגיע את ההיסטריה, ואולי להתחשב קצת יותר ברגשות הדתיים.

 

מחליטים על גורלנו מעל הראש שלנו

בעיני, לא רק שהדיון הציבורי אינו נרחב דיו, הוא כולו מחזה אבסורד. הדרך בה מטופלת סוגיית הדרת הנשים משקפת את הבעיה העמוקה יותר: נשים, חצי מאוכלוסית העולם, זוכות ליחס של מיעוט סקטוריאלי.

 

תראו עד לאן הגענו: גנרלים ורבנים מתווכחים על הזכויות שלנו, ודיונים שלמים מתנהלים על הדרך בה יש לנהוג בגופנו - הסתרה לעומת החפצה. כאילו אלו שתי האופציות היחידות הקיימות, כאילו כל קיומינו מותנה בדרך בה גברים רואים או לא רואים אותנו.

 

כל זה קורה, כמובן, לגמרי מעל לראש שלנו, בלעדינו, ורק מדגיש לנו שהמאבק הפמיניסטי הוא צו השעה, והגיע הזמן להתנער מהדימוי השלילי שהודבק לו ולהשמיע קול מחאה רם.

 

מה לעזאזל הפחד הגדול מהמילה הזאת?

לפעמים נדמה כי הברירה שעומדת בפני כל אישה, בין אם היא מודעת אליה או לא, היא לחיות עם קורטוב שנאה עצמית אבל בשלום יחסי עם העולם, או לחיות בשלום עם עצמה ולספוג לא מעט שנאה מבחוץ. אלו ברירות קשות, ואין פלא שיש הבוחרות באפשרות הראשונה.

 

נשים המגלמות בצורת חייהן את הפמיניזם, נשים עצמאיות, חזקות וחופשיות, נמנעות מהמילה הזאת, פוחדות ממנה, מוסיפות לפני כל משפט העלול להתפרש כפמיניסטי הסתייגות מתנצלת בסגנון "אני לא פמיניסטית, כן? אבל...".  למה לא? מה, לעזאזל, הפחד הגדול מהמילה הזאת?

 

שמו של הפמיניזם הוכפש משום שהוא מערער על הסדר החברתי הקיים, וכל איום על הסדר החברתי יגרור תגובת נגד, אלימה וקשה. זה כמעט בלתי נמנע. כמו המחאה החברתית, שספגה וסופגת עדיין הכפשות רבות.

 

אם נפתח את הפה ינשור לנו החזה

מפחידים אותנו, כדי שנשתיק את עצמנו. מאיימים לנו על הנשיות, כאילו שנאבד אותה אם נפתח את הפה ונאמר את דעתנו, כאילו שינשור לנו החזה. אנחנו אף פעם לא מתאחדות, חוששות מאחווה נשית, פוחדות מהכוח של עצמנו. מתחרות אחת בשניה, במקום לנהוג בסולידריות, מצטרפות ללעג לפמיניסטיות.

 

אבל מספיק. זה הזמן לטהר את שמו של הפמיניזם ואת שמן של הפמיניסטיות. עד כמה שידוע לי, אין אף זרם בפמיניזם שטוען שנשים וגברים הם זהים. צריך להיות עיוור או טיפש כדי לא להבחין שיש הבדלים בין המינים. הטענה היא בסך הכל שהשוני אינו היררכי ואינו אמור להיות מדורג, טוב יותר וטוב פחות. "שונה" לא אומר "אינו שווה".

 

פמיניזם הוא חלק מזכויות האדם

פמיניזם עוסק בעצם בזכויות אדם, ובטענה הבסיסית שנשים זכאיות להן בדיוק כמו גברים. אין בעולם אוכלוסיה שחוותה וחווה עדיין כל כך הרבה דיכוי, ביזוי והשתקה לאורך כל כך הרבה זמן בכל כך הרבה מקומות בעולם. אין מאבק זכויות אדם צודק מהפמיניזם.

 

קחו לדוגמה את זכות הבחירה המובנת מאליה, שגברים העניקו לנשים ממש לא מזמן, בתום מאבק עיקש וממושך. מי העניק אותה לגברים? אף אחד, משום שעבורם היא זכות טבעית. איש לא יכול להעניק לך משהו שהוא שלך מלידה. בדיוק כמו הזכות לבחור מה תרצי להיות, בדיוק כמו הזכות להראות, להישמע ולנוע בחופשיות ובביטחה במרחב הציבורי.

 

אלו הן זכויות אדם, ואין מקום להתנות אותן בדבר. לא בשירות צבאי, לא בהצהרת נאמנות ולא בכמות כרומוזומי האיקס שהגרלת ברולטה הגנטית. הן לא ניתנות במתנה לאף אחד, ולאיש אין את המנדט להואיל בטובו להעניק או לשלול את הזכויות האלה. כשהדבר נעשה, זהו פשע שיש לצאת נגדו.

 

אל תתביישו 

זה לא שאני חושבת שיש איזו קנוניה סודית של גברים שיושבים ורוקחים מזימות כיצד להדיר נשים, ממש כפי שאיני חושבת שטייקוני העולם מחפשים עוד דרכים לדכא את שאר העולם. זו פשוט הצורה בה המבנה החברתי הנוכחי עובד. מי שרוצה עוד ועוד כוח, בהכרח יקח אותו על חשבון אחרים. והראשונים לשלם את המחיר הם אלה שנמצאים גם כך בתחתית הפירמידה

 

הזמן להתעורר ולהגיד בקול רם שאת לא נותנת לזה לקרות, הוא עכשיו. לא סקסי, אבל אין זמן אחר, אז בואו נתגבר על זה. עכשיו זה ה Money Time, הצו 8 שלנו, כל דימוי מיליטנטי שימחיש שאנחנו בעצם במלחמה.

 

השמענה קולכן, אם אינכן מוכנות שישתיקו אתכן. ושמישהו כבר יסביר לי מה, לעזאזל, לא סקסי בזה. הרימו קולכם גם אתם, הגברים שמבינים שזהו אינו ענין נשי אלא ענין אנושי, ביטוי מוחשי מאד של התפשטות הקיצוניות הדתית. היום אצלנו, מחר אצלכם. זה לא יפחית מהגבריות שלכם, להיפך.

 

השמיעו קולכם גם אתם, האנשים השפויים של המגזר הדתי. לא יודעת אם זה יהפוך אתכם לדתיים פחות בעיני חבריכם, אבל זה בוודאי יהפוך אתכם למוסריים יותר. צעקו בשמה של האמונה שלכם, הצילו את כבודה, אל תיתנו לאיש לרדד אותה לרמה הזאת.

 

אסור שפגיעה בוטה כל כך בזכויות האדם של חצי מהאוכלוסיה תתרחש לנגד עינינו ואנחנו נתנצל על העובדה שזה מקומם אותנו. פמיניזם, או כל אמונה אחרת בשיויון, הוא לא איזה דבר להתבייש בו או להתנצל עליו. הבושה היא חלק מאותו מנגנון שיתוק ישן, שמשרת כל אחד, חוץ מאותנו. בימים כמו אלה צריך לנקוט עמדה, לממש את הזכות הגדולה, שהושגה בעמל רב, להשמיע אותה ולא לפחד להגיד- אני פמיניסט/ית.