תנו לנשים החילוניות "להתבחבש" על הדרת נשים בתוך האוטובוסים. זה מעולה. אם הייתי גבר זה מה שסביר להניח היה מתרוצץ לי בראש. ואם הייתי ראש ממשלת ישראל, בכלל הייתי מתמוגגת: "שיעלו על נס התקשורת את הדרתן מהגברים המיוזעים באוטובוסי הדיזל המזהמים".

 

עוד ב - Onlife:

 

בתוך תוכי גם הייתי מוסיפה: "איך הן, הנשים החילוניות, בקולן הצורמני, שוב נופלות בפח התקשורתי הזה, בעניין לא להן. איך הן עושות עבודה במקום נשים חרדיות שבכלל לא חפצות שיעבדו עבורן, בטח לא נשים חילוניות שנכנסות לזירה לא שלהן ובלי קשר לכלום".

 

כן, זה מה שעולה לי לראש מאז ההצפות התקשורתיות בעניין הדרת נשים. במקום להתמקד בעשייה, בהדרת נשים ממקומות עבודה מבוקשים, בהדרת נשים מעמדת שיאני השכר, הן שוב מחפשות פרצה טרחנית.

 

חשבתן לרגע מי בכלל רוצה להתנגש בגברים מיוזעים באוטובוסים? למה שאני כאישה אתעקש לשבת ליד גבר חרמן? תשובה פמיניסטית טיפוסית וטריוויאלית היא: "זה הסימפטום, מכאן הכל מתחיל". שטויות. הכל מתחיל מהתעסקות בשטויות ולא בדברים אמיתיים.

 

צועקות ורבות על כל שטות חרדית

קבול, דמשק, קהיר - אכן מקומות קודרים לאישה, ואולי גם ישראל, אבל בואו לא נגזים. בואו נתמקד בעיקר ולא בטפל. בואו נחשוב איך לשקם את המדינה במקום להרוס. בואו נחשוב קדימה, בטרם אנו משפריצים גבבה תקשורתית עטופה מילות שנאה והרס בשם הדמוקרטיה.

 

בואו נברר לעומק את הסוגיות המטרידות באמת, וננסה לבחון עשייה הגיונית שתסייע לנו ובעיקר בואו נדבר. כן, כאן בתוך עמנו נדבר אחד עם השני, אחת עם השניה, ולא נצעק ולא נריב על כל שטות חרדית.  

 

מי מאיתנו לא למד חומשי תורה. לא עבר על פרקי אבות? מי מאיתנו לא דפדף בפרקי התהילים? ישראל היא מדינה יהודית. כך לפחות החליט המחוקק. אז בואו נכבד את יהדותנו כל עוד היא במסגרת החוק. בואו ניתן לה מקום של כבוד, ונכבד את "רעך כמוך".

 

ובואו ננסה לברר אם באמת לדבורל'ה שמנהלת מפעל קטן בביתה שבמאה שערים ושמגדלת 9 ילדים באהבה ושמחה, מפריע שמדירים אותה מהגברים שבחבורה. בואו נשאל גם את רוחל'ה, אם בא לה בכלל לשבת בסמוך לגבר שאינו בעלה, כי היא רוחשת כבוד לבעלה וחשה שאם גבר יתבונן בה בצורה מפשיטה, "קצת" פסולה, לא יהיה לה נעים.

 

אח"כ נפנה לסורי בנימוס ונשאל מה הייתה רוצה שייקרה? מה בעצם מטריד אותה. אולי בכלל הייתה מעדיפה מאבק חילוני בשם התעסוקה והרצון לפרנס בכבוד? אבל אנחנו החילוניות החלטנו שנשים חרדיות צריכות להתרועע עם גברים,  שהן צריכות להילחם בעלטה שנפלה עליהן ע"י החילוניות, שהחליטו בשבילן שהן חיות בחושך.

 

הקשיים שלהן שונים מהקשיים שלנו

דבורלה ורוחל'ה הן נשים אמיתיות. לא פיקציה. אחת שייכת לחסידות "תולדות אהרון", השנייה שייכת לחסידות סאטמר והשלישית לבעלזא. אף פעם לא שמעתי אותן מלינות. הלחיים שלהן סמוקות מאושר והן תמיד מחייכות, בניגוד לנשים הפמיניסטיות המתלהמות.

 

כששואלים אותן למצב רוחן או לשלומן הן משיבות, "ברוך השם". הן מברכות על חייהן ומודות לבורא עולם שהכל נעשה בדברו. לעיתים אני תוהה מדוע אני לא מודה על חיי כמותן, למה לי אין אהבה כזו לחיים, לעולם, למשפחה.  

 

כל חיי היו בצל הדת. אבל בחרתי לבסוף בדרך החילונית. יחד עם זאת, תמיד ידעתי לכבד את הדרך הדתית, ובעיקר הבנתי מדוע הן לא מסוגלות ולא רוצות להצטופף עם חבורת גברים מיוזעים, ובינינו, לעיתים חרמנים. תמיד הבנתי את הקשיים שלהן, שלא שונים מהקשיים שלנו. גם הן היו רוצות להתפרנס בכבוד, ואגב - מותר להן לפרנס ולהתפרנס, וגם הן היו רוצות להגדיל את ההכנסות שלהן.  

 

אילו כולנו היינו מנסות לדבר, להידבר ולא להתלהם, הכל היה נראה אחרת. אולי היינו משיגות יותר, מצליחות להאדיר את שמנו ובעיקר מצליחות לחדור למחוזות השלטון, העסקים וההון.

 

אז במקום להתמקד בטפל ולאפשר לתקשורת להתעסק בשטויות ובאוטובוסים מג'וייפים, בואו ננסה לראות כיצד אנחנו מצילות את עורנו מהמשבר הכלכלי שעובר על העולם ומהמיתון הקרב. בואו נעשה מעשה שיאפשר לנו, הנשים, להתפרנס בכבוד ואולי גם להתעשר - כי עושר ונשים לא חייבים להיות כמו ב"מעושרות".