אני גרה בשכונת רמות בירושלים. כן, כן, השכונה "ההיא". זאת שמתחרדת משנה לשנה, זאת שחילונים בורחים ממנה וזאת שנדמית לאנשים כמו סיוט מתמשך. אנחנו לא בדיוק חילונים- זוכרים את השבת אך לא שומרים אותה ולוקחים חלק פעיל בקהילה הקונסרבטיבית שבשכונה.

 

עוד ב-Onlife:

 

ממול ביתנו יש משפחה חרדית ס"טית בעלת שם עימם יש לנו יחסים קרובים. בברית של הנכד שלנו הם כיבדו אותנו בנוכחותם ולרגע אחד כשהגיע המוהל גם אנחנו היינו קצת מיוחסים. בקומה הראשונה של ביתם גרה משפחה אחרת עם תאומים בני שנתיים ותינוקת קטנה ואמא שנראית צעירה מבת הזקונים שלי. הילדים נהנים לשחק עם הכלבה שלנו למרות שאבי המשפחה מודה בפה מלא שהוא עדיין מפחד. אני מתמלאת יראה כשאני רואה איך הם עולים לאוטובוס- הורה אחד עם שלושה ילדים, כל אחד מוצא את מקומו בזהירות.

 

בסוף הבלוק שלנו גרה משפחה חרדית 'אמיתית'. הוא חובש שטריימל בשבת בעודו מוקף בלא מעט ילדים מנומסים. התחלנו להתיידד יום אחד כשראיתי אותו ברחוב והחמאתי לו על השטריימל שלו: "הרחוב שלנו מעולם לא נראה יותר אלגנטי" אמרתי לו והוא צחק. דיברנו על הכלבה שמצליחה להגיע לחלון ביתם דרך הגגות המשותפים לנו ועל כך שהוא אולי לא יודע אבל יש לה נטייה ל"שנור". הוא ידע, כמובן. והבטיח לי שאין מה לדאוג- כל מה שהיא משנוררת כשר למהדרין. ואז היה תורי לצחוק. "מי אמר שאנחנו לא מדברים עם נשים?" אמר לי השכן ואני עניתי שלי זה לא מפריע אבל שאם הוא מתחיל לשיר אני מייד הולכת הביתה. אלה השכנים שלי.

 

 

כמו רבים בישראל גם אני נוסעת בתחבורה ציבורית לא מעט. אני בתחילת שנות ה-60 שלי, מלאת אנרגיות ומשתדלת להפיק את המירב ממפרק הירך החדש שקיבלתי בקיץ. אני חוששת למעוד באוטובוס ויש מאמינה שהרווחתי ביושר את הזכות לכך שצעירים יפנו לי מקום לשבת. חרף העובדה שאני עולה ותיקה מאד (עזבתי את מולדתי ניו-זילנד לפני יותר מ-40 שנה) אני מסרבת להסכים לראות מושב ריק ולהשאירו כזה רק בגלל שיושב בו גבר חרדי שלא מוכן לשבת ליד נשים ויותר מכך לא מוכן שנשים ישבו לידו.

 

כך יוצא שלא פעם אני מכריזה "אני רוצה לשבת בבקשה" ותוך מאית שנייה הגבר קם מותיר מושב אחד עבורי ומושב נוסף.. לכולם. השבוע היתה לי 'כולם' נחמדה במיוחד: אישה חרדית שעמדה כל הזמן במעבר, אוחזת בידה סידור ומתפללת בלחש. כשהתפנו המושבים והתיישבתי לי היא התקרבה ותוך כדי תפילה קרצה לי והתיישבה לידי. שתינו ידענו בלי לומר מילה שאנחנו שותפות למסע ולדרך. ובעת שאני מפלסת מקום ישיבה באוטובוס עירוני בשכונת רמות המתחרדת אינני עושה זאת רק בשבילי.

 

ולכן, לנשים שנוסעות בירושלים, עצתי בנאלית להחריד: היו מסבירות פנים, תקיפות ובטוחות בזכותכן לשבת במושב פנוי. נכון, סביר להניח שלא תשמעו תשואות רמות אך אם תאזינו לשקט אולי תוכלו לראות איזו קריצה. 

לדיווח פעילויות ואירועים נגד הדרת נשים, ועל מקרים בהם נכחתם במקרים של הדרת נשים, כתבו ודווחו:

events@iwn.org.il