די, לא נכון. את צוחקת עלי. אורנה בנאי? אורנה בנאי בנאי? לימור מ"רק בישראל?" אמא של מורטל? זו ששיחקה ב"אמאל'ה"? אורנה בנאי מארץ נהדרת? לא יכול להיות. לא מאמינה לך. את עובדת עלי. לא מאמינה לך. את רוצה להגיד לי שאורנה בנאי בת 45?!?!?!??!?!?

 

זו הייתה התגלית המרעישה מבחינתי אתמול כשפתחתי את הפייסבוק, וראיתי שלל תגובות ליציאתה המתוקשרת של בנאי מהארון. הגבה נשארה במקומה, וכך גם שכנתה, ואם היה איזשהו רטט קטנטן מעל העין הוא היה בתגובה לגילה של השחקנית, שנראית לא יום יותר משלושים ומשהו.

 

מסקירה מהירה של הפיד ראיתי שחברותיי מהקהילה ומחוצה לה אף הן, אפעס, לא ממש הופתעו. התגובות נעו בין פרגון אוהד לאיחולי הצלחה הזויים, שוק ציני ואפילו כעס ומרמור על כך שלא עשתה זאת קודם - אבל הפתעה לא הייתה שם.

 

אנחת רווחה כללית בכל הארץ

קהילת הלסביות במרכז הארץ, על אף שגדלה בשנים האחרונות מבחינת נראות וייצוג, עדיין מתפקדת כרשת חברתית סגורה למדי. כולנו מכירות אקסית של אקסית ותוך מקסימום שלוש דרגות הפרדה, משל היינו שני גולנצ'יקים הנפגשים במקרה על אי בדרום תאילנד, נמצא כי אכלנו מאותו ה"מסטינג", ומתישהו בעבר הרחוק עמדנו יחד בתור לשירותים במינרווה.

 

כשמוסיפים את משתנה הסלבריטאות, הרי הפמיליאריות ותחושת הבעלות על דמויות ציבוריות הופכת את הידיעה ואת ההכרות לפיקנטיות עוד יותר. לכן אין זה פלא כי "סודה הכמוס ביותר" של השחקנית בת ה-45 הוא טריוויאלי עד כדי כך שלא הייתי מתפלאת אם היה מופיע בפרק הידע הכללי בפסיכומטרי, לדוגמה:

 

אורנה בנאי היא:

א.      חובבת חיות

ב.      שחקנית, קומיקאית וסטנדאפיסטית

ג.       לסבית

ד.      כל התשובות נכונות.

 

ועדיין, למרות שאף אישה לא הופתעה מהגילוי על העדפותיה המיניות של הבנאית, נרשמה אנחת רווחה כללית – בכל זאת הפיל הלבן שוחרר מהחדר. טוב נו, אולי לא פיל. אולי חתול. או יותר נכון עכבר. מה שכולנו יודעות כבר שנים וממנו הפסקנו להתרגש בערך 2.3 שניות אחרי שגילינו אותו, הוא עתה נחלת הכלל בדיוק כמו המתמודדים ב"הישרדות VIP" או הצעות החוק ההזויות שמפזר ח"כ דני דנון. הנה, זה בפייסבוק, זה רשמי, היא אמרה בעצמה. ועוד בראיון עיתונאי למדליק הרשמי של מדורת השבט – 7 ימים. איטס אאוט דר, בייבי.

 

שליפת אנשים מהארון אינה פתרון

מיד לאחר שהתפניתי מההפתעה הפרטית שלי, נדרשתי לתגובות היותר זועמות בקרב חברותיי. המרמור העיקרי היה על העיתוי - מאוחר מאד עד מאוחר מדי.

 

מי שזוכרת את השיח הציבורי בעקבות הרצח בבר-נוער באוגוסט 2009 , ודאי מכירה את הטיעונים לפיהם לסלבריטאים החובבים את בני/בנות מינם אחריות לצאת בפומבי בהצהרות על נטייתם למען ייצוג הקהילה, למען הכחדת ההומופוביה ולמען נראות חיובית לקהילה.

 

ניתן עכשיו לומר כי כבר אז, וגם קודם לכן, היה זעם רב בקהילה על סלבריטאים ששמרו על פרטיותם והעדיפו שלא לעמוד על במות ולהצהיר נאמנותם למפלגה הגאה, ונעשו לא מעט מאמצים לגרור בכוח את מיטב מקרי הארון מתוך מיטותיהם ופרטיותם.

 

על אף שאני יכולה למנות יתרונות רבים לגיוס הזדהותו של ה"קהל" להגברת שוויון זכויות וקבלה, איני נמנית על הכעוסים והשולפים מהארון. תחילה, "הקהל" מובא במרכאות כי בדיוק כזה הוא – שם קוד לישות אמורפית כלשהי שאמורה, לשיטתם של ה"שולפים", להגיב באופן פשטני, טולרנטי ואוהד לידיעה כי זמר/שחקן/פוליטיקאי/אישיות ציבורית אחרת הוא הומו, לדלג בקלילות מעל בורות, דעות קדומות והומופוביה, ולחבק את הקהילה על כך שהולידה בן שיודע לשיר מנעד של שלושה סולמות בלי לזייף.

 

ראייה זו של ה"קהל" היא בעייתית, מזלזלת באינטליגנציה, ומוטעית מיסודה. הומופוביה ושנאת אדם על רקע העדפותיו המיניות הינה ביטוי של גזענות, שבתורה נולדת לרוב מבורות ואטימות. הידיעה כי אמן כלשהו, ואפילו אמן אהוב ונערץ, נמצא בזוגיות עם גבר, לא תהפוך הומופוב גזען לפאג-האג תולה דגלים. אם כבר, במקרים קיצוניים מאד של שנאה, היא תגרום להפסקת הצריכה של אמנותו.

 

אבל במרבית המקרים, אפילו בקרב בעליהן הנחושים יותר של דעות קדומות, היא תגרום להרמת גבה רגעית, משיכת כתף, והתעלמות מהמידע ה"פוגעני" כביכול על הדמות האהובה בדרך להוריד את הדיסק החדש. אף אחד לא אוהב דיסוננס קוגניטיבי.

 

טיימינג איז אברית'ינג

כעס נוסף על סלבים כדוגמת אורנה בנאי (ויהודית רביץ לפניה, והראל סקעת, ויש עוד, אני רק לא זוכרת מי עדיין בארון ועל מי אני כבר לא אמורה לכעוס) נובע מכך שכאשר "כולם" יודעים ממילא, והשמועות רוחשות, שמירתם על פרטיות מתפרשת כבושה, אשר מהווה יחסי ציבור גרועים ממש לקהילת הלהט"בים בישראל.

 

על אף שבעיני הזכות לפרטיות היא, אני מודה כי יש בזה משהו. שמרו על פרטיותכם, אבל אל תשקרו ואל תמציאו מערכות יחסים שלא קיימות עם בני/בנות המין השני כ"סיפורי כיסוי". זה זלזול בצרכנים שלכם, שקר עצמי, ובדרך כלל מאד לא אפקטיבי.

 

אבל כפי שאני מגינה על זכותה של בנאי לשמור על פרטיותה ואיני ממהרת להלביש עליה אחריות קהילתית בשל עובדת היותה כוכבנית, עדיין נותרתי עם אכזבה קלה מכל הסיפור הזה. אכזבה שקשורה בעיתוי - לא שהינו מאוחר מדי לשיטתי, אלא שאינו בלתי תלוי במציאות קידום המכירות של מוצרי צריכה תרבותיים.

 

מיד אחרי שגמרתי לקנא בבנאי על מראה הצעיר ניגשתי לבדוק מה עוד קורה בספירה שלה. למה דווקא עכשיו אחרי כל כך הרבה שנים? גל אוחובסקי לא זועק, חודש הגאווה הוא הרחק בקיץ, ולמיטב ידיעתי היא אינה נמצאת על ערש דווי. מדוע הגילוי האישי?

 

טיימינג איז אברית'ינג, כמובן. מופע חדש? תוכנית חדשה? לא לקח הרבה זמן, בעידן האינטרנט הבילוש הוא קל. בינגו. "מצב האומה" בעונה שנייה. ולמה שלא נדחוף קצת את נתוני הרייטינג של המדשדשת עם קצת פיקנטריה מחדר המיטות של בנאי?

 

וזה כבר קצת מרגיז. אם הסלבריטאות אינה מביאה עמה אחריות לייצוגיות, אם ישנה הפרדה בין האישי והציבורי, אם עמדת יפה על זכותך לפרטיות במשך שנים רבות כל כך, אל נא תהפכי הכל כעת.

 

לקדם מכירות, בין אם של תוכנית טלוויזיה, אלבום, ספר או כל דבר אחר, תוך גילוי חושפני שכבודו במקומו מונח, לא "עושה כבוד". לא לתוכנית, שהיא תוצר לוואי של הכותרות הסנסציוניות ומקבלת מקום מחוץ לספוט, לא ליציאה מהארון, שהיא תהליך רגשי משמעותי ומעורר השראה, ובטח שלא לאותו "קהל", שממילא ידע, ומעלעל במהירות לכתבה כדי לבדוק במה זכה הפעם.

 

מזל טוב, אורנה בנאי, על עונה חדשה של "מצב האומה".

 

מזל טוב, אורנה בנאי, על תחושת ההקלה והגאווה שאני משערת שאת מרגישה בעקבות היציאה מהארון.  

 

תארזו לי בנפרד, טוב? בלי פתק החלפה.