אתמול, כחלק מהמחאה של מאות אנשים ברחבי הארץ על הדרת נשים, עליתי בלבוש צנוע על קו מהדרין 49 א', קו שנוסע במרכז העיר ירושלים עד לשכונת רמת שלמה.

 

עוד ב-onlife:

 

קבוצה גדולה של חרדים לא הסכימה לעלות על האוטובוס בטענה כי הרבנים ביקשו מהם לא לנסוע בקווים בין השעות 17:00-19:00. נהג אוטובוס אחד אפילו לא הסכים לעצור בתחנה ולהעלות אותי ואת שאר המוחים על הקו, כנראה משום שפחד להסתבך.

 

מי בועט באישה בת 70?

אחרי שכבר עלינו על האוטובוס, אישה מבוגרת כבת 70 ניגשה לשבת במושב קדמי כשבכיסא ממולה ישב חרדי. כאשר החרדי הבחין שהיא עומדת לשבת מולו, הוא שם רגלים על המושב וניסה לחסום אותה. כשהיא לא נרתעה, הוא התחיל לבעוט בה.

 

אחד הפעילים שלנו קם וצעק לחרדי להוריד את הרגליים ולתת לאישה המבוגרת לשבת. כשהחרדי סירב, הפעיל קם והוריד את רגליו בכוח מהמושב. החרדי התחיל לצעוק כאילו נפגע, אך המעשה האלים באמת היה ניסיון החרדי לחסום את האישה וחמור מזה - הבעיטה בה.

 

"אנחנו לא מדברים עם זונות ופושעים"

המקרה גרם לנוסעי האוטובוס החרדים להתווכח בינם לבין עצמם האם כן להתעמת איתנו, בניגוד להוראות הרבנים, או לעזוב אותנו לנפשנו. רבים מהם קיללו וזרקו לעברנו הערות כמו "אנחנו לא מדברים עם זונות ופושעים". אחרים צעקו: "תשתקו אין לנו מה לדבר איתכם, אתם לא קיימים בשבילנו".

 

כשניגשנו לנשים הצעירות שישבו בחלק האחורי של האוטובוס וניסינו לדבר איתן הן העדיפו לשתוק. חלקן טענו כי "אסור לנו לשבת מקדימה וזהו". כששאלנו אותן מדוע, הן פשוט אמרו "אסור לנו. ככה אמרו לנו וככה רשום". כמובן שהן לא ידעו לומר היכן הדברים כתובים.

מה יקרה אם כן נעבור?

כשעצרנו בשכונות החרדיות גילינו כתובות גרפיטי אלימות על הקירות: "אין מעבר עם לבוש לא צנוע" – מילא היה מדובר בבקשה מנומסת לכבד את אורחות חייהם אבל "אין מעבר!" - מה זה אין מעבר? מה יקרה אם כן נעבור?

 

גרפיטי במאה שערים: "אין מעבר בלבוש לא צנוע"

 

אני מתארת לעצמי שיש אנשים שיחשבו שהמחאה של אתמול היא סוג של פרובוקציה, אולם חשוב לי להדגיש כי לא הייתה לנו שום כוונה להתעמת עם החרדים. כל מה שרצינו זה לבדוק האם אגד והציבור החרדי מציית למה שקבע בג"ץ.

 

בסופו של דבר אני מאמינה כי מחאות מהסוג הזה כן יעזרו למגר את התופעה. הציבור בירושלים לא פעם הראה נחישות כלפי תופעות של קיצוניות דתית והחרדים נסוגו. כך למשל בשנות ה-50 וה-60 הפגינו נגד סגירת בריכה ציבורית. אחרי מאבק, הבריכה נשארה פתוחה. כאשר מחינו כנגד סגירת הקולנוע בשבת הצלחנו, וכשלא הסכמנו לסגירת חניון קרטא בשבת החרדים נכנעו.

 

חשוב לי להבהיר כי מדובר במאבק על הדמוקרטיה וחבל שלא נעשה יותר על מנת לאכוף את החוק ולעצור את האלימות הגוברת בשכונות החרדיות.