הפגיעה בחיילת באוטובוס היה בעיניי קש ששבר את גב הגמל.

כל עוד זה היה מגמה בתוך מאה שערים או בבית שמש, לאנשים לא היה איכפת, זה לא נגע בהם. כשזה גלש החוצה, זה פתאום קיבל נימה אישית ? חיילת יכולה להיות כל אחת מאיתנו. לכל אחד יש ילד בצבא, זה הפך להיות אישי.

 

עוד ב-Onlife:

ראש החג נזף בתלמידה: "פה את לא תעירי הערות פמיניסטיות"

יורם זק לא לומד ומביא ציצים לפריים טיים

טניה רוזנבליט בטור מיוחד: כך הפסקתי לפחד 

 

 

היה מאוד מוזר לראות את מחאת קווי המהדרין פורצת החוצה.

אחרי 5-6 שנים שאנחנו בלב ליבו של העניין, עסוקות בזה כל היום, זו חוויה משונה לראות את הנושא יוצא החוצה. פתאום התקשורת מדברת על זה, כולם מתעסקים בהדרת נשים, ואנחנו מתבשלות עם זה כבר שנים.

 

בלי התקשורת שום דבר לא זז, לתקשורת יש כוח גדול להעלות נושאים לסדר היום, זהו אמצעי של הדמוקרטיה. עצם העובדה שהתקשורת עוסקת בכלל בנושא זה הישג גדול.

 

יש כמובן גם מגרעות ? סיכונים של הסטה, פופולריזציה זולה, זה הפך להיות גל שכל אחד עולה עליו, התקשורת יכולה להפוך את הנושא להמוני. להפוך את כלל החדרים למוקצים. אני מקפידה להתייחס לחרדים הקיצוניים בשם מדירים, כדי לא לעשות הכללת שווא של כלל האוכלוסיה החרדית.

 

כדי שנושא יהפוך לאייטם חם בתקשורת הוא צריך להבשיל, להקצין, והקצנה סופה ליצור את תנועת הנגד. התהליכים כל כך הקצינו, שזה היה חייב לקרות במוקדם או במאוחר. הבטחון העצמי של המדירים גבר כל כך, שהם הירשו לעצמם לגלוש למחוזות נוספים, ונוצר הבומרנג. 

כאישה דתיה אני לא מצליחה להבין את שיקול הדת בנושא שירת נשים.

נושא הלבנת פנים הוא כל-כך חמור בדת, הוא מקביל לשפיכת דמו של אחר. הנושא של שמיעת קול אישה הוא קלוש מבחינה הלכתית, לא מדובר באיסור, מדובר במצב בו הגבר קורא את שמה, או מתפלל, לא בסיטואציה רגילה. אין שום פרופורציה מבחינה הלכתית.

 

אני מאוד מתנגדת לפעולות החרדים בנושא שירת נשים בצה"ל.

זה לא רק לא ראוי בבחינת עלבון לאדם, ופגיעה במצווה "ואהבת לרעך כמוך", יותר מכך, יש פה משהו לא טוב מבחינת החברה החרדית.

 

הנושא מטיל אימה על החברה הכללית, ואם הם יתפסו כחברה שמדירה נשים, דוחקת חיילות ? זה בדיוק מה שיעודד מחאה נגדם. זה מה שהוביל לפרץ המחאה שנשמע עכשיו בכל מקום.

 

יש פתרונות ? הם יכולים ליצור לעצמם חדרים משלהם, ליצור זרמים כמו הנח"ל החרדי, הם יכולים לא להשתתף בטקס ? לשלוח מישהו מטעמם, הם לא יכולים להצר צעדים של אנשים אחרים בעד שום הון שבעולם. המדירים צריכים להבין שהמרחב הציבורי הוא שוויוני ואם קשה להם להבין זאת, שיישארו בשטעטל שלהם.

 

אותו דבר עם מכון פוע"ה (מכון לפוריות על פי ההלכה) שמקיים מדי שנה, כבר 12 שנים, כנס בנושאי גניקולוגיה, בו לנשים אין זכות דיבור. אנחנו נאבקות בהם זו השנה הרביעית לפחות: פונות לרופאים, פונות לנשים, פונות למכון פוע"ה עצמו, וכלום. השנה, הנושא קיבל הד תקשורתי ורופאים החלו לבטל את השתתפותם בכנס. 

אין שום הצדקה הלכתית לאיסור על נשים לפצות פה בפאנל הגניקולוגי.

 אדרבא, זה לא צנוע מבחינת ההלכה שגברים יעסקו בזה. מבחינה דתית, כפי שאני רואה את זה, מהרגע שאנחנו, נשים, מניחות ידינו על נושא דיני אישה, לומדות את כל האינפורמציה, אין צידוק לכך שגברים יתעסקו בזה. בתור אישה דתית, שיודעת הלכה, אינני רואה הצדקה לכך. 

 

לא הייתי בהפגנה בבית שמש ואני שמחה על כך.

ההפגנה היתה מאוד פוליטית, דיברו רק גברים, כמה פוליטיקאיות ואמה של נעמה מרגוליס. הגברים שוב גנבו את ההצגה, הפכו את זה למפגן כוח נגד ראש העיר. הם הדירו נשים בעצמם. לא אהבתי את מה שקרה שם, הכללה של כל החרדים, הבוטות נגדם, היה עליהום הפוך.

 

שמעתי על נשים חרדיות שאומרות שטוב להן להיות מודרות.

אני מכירה את הגישה הזו, מדובר במה שמרקס הגדיר כ"תודעה כוזבת". טוב לה ולא טוב להרבה אחרות כמוה. ב"קולך" אנחנו מקבלים מכתבי תלונה מנשים חרדיות כל יום, שמתלוננות על הדרה בתוך החברה בה הן חיות.

 

יש עשרות דוגמאות: בבית הכנסת באלעד אין גישה לעזרת נשים בקומה השניה לנשים מבוגרות, לנשים בהריון, לנשים עם עגלות, הן מודרות מהמרחב שלהן. בכותל ? אין שירותי נשים כרגע בגלל עבודות שמתבצעות באזור, השירותים הם ליד עזרת הגברים, לנשים אין מקום מחופה להתפלל בו, וכשיורד גשם הן צריכות להירטב בעוד שלגברים יש מקום מכוסה. אין רדיו לנשים, אין להן פינה אפילו - לא ברדיו קול חי, מורשת, קול ברמה.

 

אנחנו מקבלים פניות מנשים חרדיות כל הזמן, אנחנו נאבקות בשביל דתיות וחרדיות, נשים שרוצות לחיות את החיים שלהן וההדרה לא מאפשרת להן. אני נלחמת בשביל האישה בהריון שלא יכולה לעלות לעזרת הנשים בבית הכנסת שלה, לא מגיעה לה הזכות הזו? יש הטעיה גדולה בציבור החרדי, של קבוצות שנלחמות נגד נשים באשר הן. 

השלטון צריך לכפות את החוק.

אם כל מקום ציבורי צריך להיות מונגש לבעלי נכויות, אין סיבה שעזרת נשים לא תהיה מונגשת. למה שהמשטרה לא תעשה ביקורת על בתי כנסת? זה כמו בכפרים הערביים שכל אחד עושה מה שבא לו. מערכת השלטון צריכה לשלוט על המרחב הציבורי, ולכפות את החוק כדי למנוע את הפקרתו.

 

בחברה הדתית לאומית שברנו את הטאבו של תקיפות מיניות.

אחד ההישגים הכי גדולים שלנו ? ארגוני הנשים הדתיות ? זה שהנושא נמצא על סדר היום הציבורי, ומוסדות החינוך בציונות הדתית התחילו להפנים את החוק.

 

"פורום תקנה" הוקם ב 2003 אחרי שהיה נגדנו טרור אמיתי, בעקבות התלונות שלנו על רבנים ידועים שהטרידו מינית. אפילו רבניות שהיו בהתחלה נגדנו, תפסו את עצמן, לאחר שהתברר כי הדברים היו נכונים.

 

גם הרבנים הקיצוניים ביותר, שהם נגד "קולך" בכל נושא אחר, יושבים איתנו לדיון בנושא הפגיעה המינית. זה עוד רחוק מלהיות מושלם, אבל הנושא נמצא על סדר היום, עובדה שהוגשה תלונה נגד הרב מוטי אלון, למרות הפופולאריות הרבה שלו.

 

זוהי פריצת דרך ענקית. פעם לא היו אפילו מילים בלקסיקון החרדי מרוב שזה היה טאבו, עד היום קשה לדבר על זה. 

 

מדובר בהבניה חברתית של גברים שהשליטה הפטריאכלית מאוד נוחה להם, זו דרך נוספת לבטא כוח. הרי הטרדה מינית היא עניין של כוח ושליטה, זה לא יצר מין או אירוטיקה, זה הצורך בשליטה ואלימות.

אבל הסיטואציה שהם יוצרים, בה אסור לדבר על הנושא, הופכת את הקורבן לקורבן פעמיים: גם כי הוא מושתק וגם כי אי אפשר לטפל בו, כי זה לא מדווח. היה חשוב לנו להפוך את זה לשיח ויש התפתחות בנושא.

 

אני מגדירה את עצמי דתיה מודרנית.

זה זרם שמשלב בין חרדים שהם לא אנטי ציונים ודתיים לאומיים. סוג של אורתודוכסיה מודרנית במובן הכללי יותר שלה, לא רק בשאלה של לאומי.

 

בגיל 18 בערך הבנתי שאני לא אוכל להגשים את עצמי בתוך החברה החרדית בה גדלתי. לפני גיל 18 ניסיתי ללמוד בתוך המסגרת, כי זה מה שהכי עניין אותי, ללמוד. הבחירה ללכת ללימודים גבוהים אחרי הסמינר של בית יעקב היתה בחירה לא מקובלת, זה היה חלק מתהליך שעברתי. היום אני יותר ביקורתית, יש לי יותר תובנות פמיניסטיות, אני מסתכלת על דברים בצורה גלובלית והרבה יותר רחבה. 

לאבי היה יותר קשה לקבל את דעותיי בנושא הפמיניזם מאשר  בנושא הציונות והמודרנה.

לא יכולתי לראות את עצמי חיה חיים מנוכרים לערכי הציונות, והוא קיבל את זה ברוח טובה. הפמיניזם הוא הגורם המפחיד באמת את החברה החרדית, הוא מאיים עליה.

 

המודל החרדי בנוי על העבודה הקשה של האישה. היא זו שעובדת קשה ומפרנסת את יושבי הבית. אם היא תתמרד ? ייווצר שבר גדול במבנה של הכולל והישיבות. העמדה הפמיניסטית מערערת את המודל הקיים, בו אישה מבטלת את עצמה למען בעלה ובניה שלומדים תורה, ודרכם היא מגשימה את הרוחניות שלה. אם נשים יתחילו לערער על זה, כל המודל של הגברים הלומדים עלול להתמוטט.

 

גדלתי בבית עני מאוד.

אמא שפירנסה שמונה ילדים ובעל. אני זוכרת קושי גדול, לחץ, אבל חיים מתוך תפיסה אידיאולוגית שאבא הוא רב גדול.

 

גם היום אבי ואני נמנעים מלהתווכח, הנושאים טעונים מאוד. לזכותם יאמר שהם מעולם לא ניתקו איתי את הקשר והיום אבא שלי אפילו מבין ומעריך את עמדותיי הפמיניסטיות. הוא כמובן לא יכול להגיד את זה באופן רשמי בעולם החרדי, בגלל הלחץ החברתי, אבל עברנו תהליכים ודברים הרבה יותר מלובנים היום בקשר שבין חברה מתוקנת לעולם החרדי.

 

יצרתי בית מאוד פמיניסטי.

יש לי שישה ילדים, 2 בנים ו-4 בנות, ואין שום הבדל ביניהם, הם פמניסטים, הם מזדהים, אין נשיאה חד צדדית בעול, בעבודות הבית, בתחום של ניהול טקסים דתיים.

 

בשנת 2004 פרשתי מארגון "קולך" וחזרתי ב 2009.

העזיבה היתה ממקום של קריסה, של אי יכולת לעמוד בעומס. האירגון הוא ברובו אירגון מתנדבים שנמצא במצוקה יומית כלכלית קשה. אנחנו נופלים בין הכסאות: בשביל תורמים לא דתיים ? אנחנו סתם נשים דתיות, ובשביל תורמים דתיים ? אנחנו סדין אדום.

 

כל החברות שפועלות ב"קולך" מאופיינות בעומס אדיר, אין לנו צוות ניהול מקצועי בשכר, וכולנו צריכות מלבד קולך לעבוד בעבודה נוספת כדי לקיים פרנסה. אחרי שהתאוששתי קצת, חזרתי.

 

אני רוצה לנסות ולהביא לידיעת החברה בישראל כמה חשובה הפעילות ש"קולך" עושה ? אם אנחנו רוצים להישאר חברה שפויה. המאבק במכון פוע"ה, בקווי המהדרין, אנחנו פועלות בכל אמצעי שיש לנו אבל זה לא מספיק. אני רוצה לנצל את הבמה ולפנות לאנשים שיעזרו להחזיר את המדינה לדרך, כי היא ירדה מהפסים.