הלכתי אתמול להפגנה כדי להציף את המוגלה הישראלית הזאת שקוראים לה גזענות. אנשים חושבים שאין גזענות בארץ, אבל היא קיימת, ולא רק נגד העדה האתיופית אלא גם נגד יוצאי עדות המזרח, יוצאי ברית המועצות, ועוד הרבה. הגזענות חיה ובועטת. הפעם זה בא לידי ביטוי נגד העולים מאתיופיה. מה שקרה בקרית מלאכי - ועד הבית שאסר על אנשים למכור דירות לעולים - זה דבר  בלתי מובן ובלתי נסלח בעיניי.

 

עוד ב - Onlife:

 

הלכתי להפגנה כדי להזדהות עם העלייה המדהימה הזו, לחבק אותה, להגיד להם תודה. תודה שבאתם לעבות אותנו פה כחברה ישראלית ותודה שאתם מוכנים לקבל אותנו כמו שאנחנו.

 

צילום: מירי

 

נגד הגטאות האתיופיים

חשבתי שזה מאוד חשוב שגם ישראלים מהאסכולה הישנה, הותיקה, ילידי הארץ, יבואו ויזדהו. לצערי הרב, כמעט ולא הגיעו אנשים שהם לא יוצאי אתיופיה. זו היתה אכזבה מאוד גדולה אבל אולי זה בגלל השעה, היום או המרחק. זה מה שאני מתרצת לעצמי ולציבור שלא טרח להגיע.

 

באתי להפגין נגד הגטאות האתיופיים – במקום שמדינת ישראל תחלק את העולים בכל הארץ, בונים להם גטאות בערים מסוימות וזהו מתכון בטוח לחוסר אינטגרציה שלהם עם האוכלוסייה הישראלית, דבר שהיה יכול לקדם אותם ואותנו מכל הבחינות.

 

צעדתי עם אלפי אנשים יוצאי אתיופיה, מבוגרים מחד ובני נוער בגיל של הבת שלי מנגד. רובם הגדול של יוצאי אתיופיה שנתקלתי בהם אתמול הם ישראלים לכל דבר, בעלי גאווה ישראלית, מבטא ישראלי ורוח ישראלית, בדיוק כמו כל אחד מאיתנו.

 

במשך שנים אכלתי את הלב על אש קטנה. העובדה שאני נשואה למשנה לראש הממשלה הגבילה אותי מאוד כל השנים. למזלי, אני חיה עם בעל שחש כמוני בדיוק ונותן גב לכל הפעילויות שלי. הוא בפירוש מעודד אותי ללכת להפגנות ולדבר על כל החוליים של החברה הישראלית.

 

צאו להפגין

אם נסתיר את החוליים - הסרטן רק יתפשט: גזענות, הדרת נשים, אנשים רעבים ללחם ובכל חוליים שהחברה הישראלית לוקה בהם ימשיכו ויתגברו. אני פה כדי להציף את המוגלה, לעזור למחאה להגיע לכמה שיותר אנשים, שהנושא יגע כמה שיותר בציבור הישראלי.

 

אנשים צריכים לבוא ולהגיד שלא מתאימה להם ההתנהלות הזו. לא רוצים מנהיגים מושחתים, לא רוצים בתי ספר שלא מקבלים ילדות ספרדיות, לא רוצים אנשים שלא מוכנים לתת תעודות הוקרה לחוקרות באוניברסיטה ולא רוצים אנשים שאומרים לנשים באיזה מדרכה לצעוד, וזה על קצה המזלג.

 

ולכל מי שיש לו מה להגיד ומה להעיר - אני עומדת בראש עמותת חו"ם (חסד ומשגב) שמחלקת אוכל ומצרכים שונים לילדים רעבים. הייתי בהרבה בתים של אנשים נזקקים, אנשים טובים, נפלאים, שחיים בחוסר ענק, ועוד הרבה דברים שאין לי צורך להתרברב ולהפגין בהם. העובדה שהתברכתי בכך שיש לי כל מה שאני צריכה, לא אומר שאני אדישה לכאבם של אנשים אחרים.