רוב חיי הייתי חצויה לגבי ילדים. מצד אחד, הנושא הלחיץ אותי ואף פעם לא הרגשתי מוכנה. מצד שני, ידעתי שאני לא רוצה לסיים את החיים האלה בלי ילדים. לאורך שנות השלושים שלי, חיכיתי שהאמביוולנטיות הזו תעבור. חיכיתי שתהיה בהירות מסנוורת שתוביל אותי להריון ולהורות. רגע הבהירות הזה לא הגיע ובכל זאת ההחלטה נלקחה, בסביבות גיל 37 שהגיע הזמן.

 

עוד ב- Onlife

היתרונות הבריאותיים והתזונתיים של הפירות היבשים

יושבים רוב שעות היום? הבריאות שלכם בסכנה

הלוק המושלם לכל היום: איך להתלבש ככה מהבוקר

 

התמזל מזלי ונכנסתי להריון בקלות ובמהירות. האמביוולנטיות נעלמה. לאחר הלידה של בני, לא הרגשתי שדחוף לי להיכנס להריון במהרה. עניין אותי בעיקר להחזיר את החיים למסלולם ולהתרגל לחיים עם ילד קטן. על אף שהייתי בת 38, הרגשתי שיש מספיק זמן, הרי היום בעידן ההפריות, הכל כמעט אפשרי, לא? בת 40, בת 42, בת 45... אז מנסים כמה פעמים, משתמשים בתמיכה הורמונאלית ו-הופ! את בהריון. 

 

ופתאום, בלי לשים לב, נהייתי בת 42 ונושא ההיריון עלה שוב. מכיוון שההיריון הקודם קרה בקלות, הסתובבתי בתחושת יהירות שלי לא תהיה בעיה, פריון נוטף לי מהאוזניים. אמנם היו שינויים במחזור החודשי אבל ייחסתי את זה לסטרס נפשי רציני שעברתי באותה התקופה, מכיוון שביצעתי בדיקת פרופיל הורמונאלי והכל נראה תקין לחלוטין. ובכל זאת, עקב הגיל, רופאה המליצה שאבצע בדיקת  AMH שזו בדיקת דם פשוטה (עוד לא מתבצעת דרך קופות החולים), שבעצם מראה עד כמה השחלות שלך עוד מייצרות ביציות או משהו כזה. עזבו.

 

לא מבינה בדיוק, אבל בגדול זה עוזר להראות עד כמה השחלות שלך ישתפו פעולה עם טיפולי פריון. מכיוון שהפרופיל ההורמונאלי שלי היה תקין, ציפיתי לתשובה טובה. כשהתקשרתי למעבדה לבדוק את התוצאה, מנהל המעבדה נשמע במצב רוח פחות טוב ממני.

"אני מצטער אבל התוצאה לא טובה".

"מה?"

 התוצאה. לא טובה. קטן מ - 0.16 שזה בעצם המינימום".

"מה?".

"התשובות ישלחו גם באימייל".

"מה?"

סגרתי את הטלפון, עברו 10 שניות ופרצתי בבכי. מה זה אומר? שאני בגיל המעבר? בגיל הבלות? בלות? גיל הבלות זה כל מיני נשים שלובשות מכנסיים עם גומי ועושות פלדנקרייז, לא אני.

 

 

מתחילה סערה בכל מערכות הגוף

עכשיו, חשוב לשים דברים קצת בפרופורציה. זה לא שבאמת הגעתי לגיל הבלות ויש מקרים בודדים של נשים שנכנסות להריון גם עם תוצאה כזו של AMH. אבל, בהחלט ניתן לסמן שמדובר בכניסה לשלב חדש, שלב שנקרא פרי-מנופאוזה. שלב שבו גוף האישה מתקדם לו לאיטו לכיוון גיל המעבר ושינויים הורמונאליים איטיים מתחילים להתרחש.

 

זה שלב שממעטים משום מה לדבר עליו כאן בארץ, אבל הוא יכול להמשיך שנים עד שבאמת עוברים לשלב המנופאוזה ולחולל סערה קטנה בכל מערכות גופך. גלי חום, מחזורים לא סדירים, מצבי רוח קיצוניים ועוד המון מאפיינים מלבבים מתוארים בספרות המקצועית. נשמע כיף, אה? כן, אני ממש מחכה לזה.

 

ביום יום, את כל כך רגילה להיות בגיל הפריון, לקבל כל חודש מחזור, לקטר על זה, שאת לא חושבת שזה מוגבל בזמן. את לא באמת חושבת שיגיע היום שתהיי יותר קרובה לסוף מאשר להתחלה. העוצמה של העצב שתקף אותי היה דומה לפסנתר כנף שנופל על כלב פודל.

 

זה מצחיק, נהוג הרבה יותר לדבר על משבר גיל ה- 40  של גברים בשעה שמה שמתרחש אצל האישה דרמטי הרבה יותר. פעם, פשוט היינו מתות אחרי גיל הפריון. פשוט ככה. היום המצב אחר. אבל איך אנחנו עושות את המעבר הזה וממשיכות להרגיש, לא יודעת, רלוונטיות? אין לי תשובות. נדמה לי שההתחלה זה לפחות להתחיל לדבר על זה ולשפוך אור על אחת התקופות המורכבות יותר של חיי אישה