כשהייתי קטנה, סיפרו לי משל שמלווה אותי כל חיי עד עצם היום הזה: השמש והרוח התבוננו יחד על האדמה וראו אדם הולך ברחוב ומעיל לגופו. הם התערבו ביניהם מי יצליח להוריד את המעיל מהאדם. הרוח הייתה הראשונה לנסות. היא נשבה ונשבה בכל חוזקה אך האדם הרגיש שקר לו והצמיד את המעיל לגופו.

 

עוד ב - Onlife:

 

הרוח לא אמרה נואש וגייסה לעזרתה את הגשם והשלג, אך כל אלה גרמו לו ללכת מהר יותר ולהצמיד את המעיל חזק יותר לגופו. כאשר הבינה שנכשלה, נתנה לשמש לנסות את כוחה. וראה זה פלא, ברגע שהרוח הפסיקה לשרוק, השמיים נרגעו והשמש יצאה וחיממה את האדמה, האדם הוריד ברצון את מעילו שכן כבר לא היה לו צורך בו.

 

במציאות של ימינו, לעומת זאת, לא לומדים מסיפורי הילדות. שוב אנו רואים אלימות, שוב בבית שמש ושוב אותה מלחמה חדשה-ישנה זוקפת את פרצופה המכוער. חרדים נגד חילוניים, ימין נגד שמאל. וכמו תמיד, שוכחים את העיקר, שוכחים את העובדות בשטח.

 

רק בדרכי נועם ניתן להזיז הרים

המציאות היא שבבית שמש חיה לה חבורת קיצוניים אשר מאמינה שבכח הזרוע תוכל להכריח את כל האזרחים במדינה להשמע לחוקים שלהם. למרבה האירוניה, הם גייסו את הרוח לעזרתם כדי לנסות להכפיף עיר שלמה למרותם. אם אך היו יודעים את המשל הפשוט הזה היו בוודאי מבינים שרק בדרכי נועם ניתן להזיז הרים, שכן מי שתוקף ייתקל בהתנגדות. מי שנחמד, אין מי שיתנגד לו.

 

התובנות הללו הן לא שלי בלבד, הן כתובות בתורה ובהלכה. הרי מה מפריד את הדת היהודית משאר הפילוסופיות בעולם? הדת היהודית שואפת לביחד, לחיבור בין אדם לחברו. וחוקי הלכה רבים מדברים על הקשר בין אדם לאדם על היבטיו השונים.

 

אם כך הדבר, כיצד ייתכן שדרך ארץ בסיסית נשכחה מליבם של אלה הטוענים שהם שליחי האל? אלה שחושבים שאמונתם היא האמת היחידה? כיצד הם מעיזים לרגום באבנים אישה אשר פשעה היחיד הוא תליית שלטים של מפעל הפיס או להתעמר בילדה נעמה מרגוליס, בת ה - 8? התנהגות כזו מצביעה בעיקר על אבדן השפיות ואבדן הצפון, ועל אלוהים אין בכלל מה לדבר.

 

שקרים, מניפולציות ודמוניזציה

מצד שני, מדינה שלמה עסוקה בימים אלה במלחמת דת ותרבות. החילוניים משתמשים במקרים הללו כדי לתקוף את התרבות החרדית, והחרדים, מתוך התגוננות ופחד שמא יתערבו באורחות חייהם, משתמשים בשקרים ומניפולציות כדי להחזיר להם. שני הצדדים עושים דמוניזציה אחד לשני, אך למי מהם זה מועיל?

 

נוצרה כאן הזדמנות פז שקל לפספס, אבל שווה לתפוס. הזדמנות להתקרב אחד לשני, להפוך סוף כל סוף, אחרי יותר מ-60 שנה, לעם אחד. בחודש האחרון למדתי את היופי שהדת יכולה להציע, הכרתי אנשים מדהימים שפתחו לי עולם נפלא שאשמח להכיר יותר לעומק גם אם לא אהפוך לחלק ממנו.

 

העולם החרדי יפה ומגוון וזה עוול ענקי לקחת את הסיקריקים כמייצגים את החברה כולה. בדיוק כמו שזה עוול נוראי לקחת את הסטלן השכונתי והנובורישית הרדודה ולהציג בעזרתם את החברה החילונית. אנחנו עם אחד, ואנחנו לא חייבים לקבל על עצמנו את אורחות חייו של הצד השני כדי שנוכל לכבד ולאהוב אותו.

 

אני מציעה לתת לשמש לחמם אותנו ולהשיל מעלינו את השנאה והפחד שאינם תורמים לנו דבר. בואו נגרש את החושך מלבנו ונקבל את אחינו. הקריאה הזו מופנית לחילונים ולחרדים כאחד. הפסיקו לפחד. מי שאמונתו חזקה מספיק, לא צריך לחשוש שהיא תיפגע כי השכן מאמין במשהו אחר. אחים, צאו לעבוד ולשרת בצבא והיפכו לאזרחים מהשורה. הפסיקו לסגור את לבכם אלינו, שכן הדבר רק ימית על כולנו אסון גדול. הכניסו בבקשה את האור לארצנו הקטנה ושבעת המלחמות.