אונס גברים: שוברים שתיקה
לפני כשבועיים שונתה בארצות הברית ההגדרה המשפטית של המונח "אונס בכפייה". שינוי זה מתייחס לראשונה גם למין אוראלי או אנאלי שנעשה בכפייה כמעשה אינוס. מעתה, יחסי מין שנכפו על גברים על ידי נשים וגברים כאחד ייחשבו כאינוס בכפייה.
עוד ב-onlife:
- אני המודל של הענייה החדשה - טור בעילום שם של פליטת מעמד הביניים
- מחקר חדש: לנשים כואב יותר
- אי אפשר לאנוס זונה
עד היום ההגדרה התייחסה רק לתקיפת גוף האישה ולחדירה של איבר המין הגברי לנרתיק האישה, אך התעלמה מפגיעות מיניות אחרות. לשינוי זה תהיינה השפעות מרחיקות לכת לא רק בשינוי הסטטיסטיקה אודות מקרי אונס אלא גם שינוי חברתי עמוק בתפישת הגברים כקרבנות אינוס הנותן תוקף לפגיעה המינית בגברים.
מחקר חדש שהתפרסם בשבוע שעבר בניו יורק טיימס מציין כי 1 מתוך 71 גברים טענו שנאנסו או היוו מטרה לאונס, בעוד ש-21 הודו כי הוכרחו לבצע חדירה, לרוב באשה בניגוד להסכמתם. הנתונים לא מעידים על הקיים, אלא מעניינים בשל ההכרה של אותם גברים כי נפגעו מינית על אף שהם לכאורה ביצעו את החדירה.
בארץ הקודש: אונס גברים עדיין נקרא "מעשה סדום"
החוק הישראלי, נכון להיום, אינו מכיר באונס גברים. עבירת אונס של גבר על ידי גבר אחר תיחשב כ"מעשה סדום". האבסורד מתעצם במקרים בהם הייתה פגיעה מינית של אישה בגבר, דוגמא קיצונית לכך היא במקרי גילוי עריות בהם האם כופה על בנה יחסי מין הכוללים חדירה; החוק לא יכול להאשימה בעבירת אינוס אלא בבעילה אסורה בהסכמה.
החוק הוא בבחינת מראה של הסדר החברתי הקיים. סדר זה תופש את הגבר כבלתי חדיר, כאמון על אומץ, בעל יכולת להגן על עצמו. בחברה הישראלית בה הצבא הוא זה שמבנה את הפרקטיקות של הגבריות ההגמונית והוא שמעצב את אתוס הגבריות - הגבר אמור להוביל ומהווה דוגמא אישית – אין מקום לפקפוק או לחוסר אונים. תפישה זו אינה יכולה לזהות את הגבר כקרבן, והנפגע אינו יכול לזהות עצמו כפגיע - זהו מקום בלתי נסבל להיות בו כגבר, במיוחד כשהפגיעה נעשית על ידי גבר אחר.
בחברה שתופשת, באופן מעוות, פגיעה מינית כאקט מיני ולא כאקט כוחני של דיכוי והשפלה, פגיעה מינית של גבר בגבר נתפסת בטעות כאקט הומוסקסואלי. הנפגע תופס עצמו טמא, גבר שהופקר והופקעה ממנו גבריותו.
התייחסות החוק לאונס כמעשה סדום רק מחדדת תפישה זו. בחברה כזו, גבר שנפגע על ידי אישה נתפס כבר מזל ומניותיו כגבר עולות. הסטטיסטיקה בעולם המערבי מדברת על כך שאחד מכל שישה גברים עובר במהלך חייו פגיעה מינית הכרוכה במגע. רוב הפגיעות המיניות בגברים מתבצעות עד גיל 18 ובדרך כלל על ידי אדם מוכר לנפגע, מתוך מערכת יחסים של אמון וקירבה.
גברים שותקים
רבים מהגברים שנפגעו בילדותם, יתקשו במשך השנים לזהות את הקרבה הגופנית כניצול. חוסר היכולת לראות עצמם כקרבנות מציפה בהם תחושה של כשלון גברי, מה שמגביר את הבלבול בתפישת נטייתם המינית והמגדרית. הדרך היחידה להתמודד מול כוחות אלה היא לגזור על עצמם שתיקה.
כבר בזמן הפגיעה הנפגע מוצא עצמו משותק ומושתק, המילים נפקדות מזירת האירוע - הציווי שמגיע מהתוקף הוא לשתוק, לשמור בסוד. הנפגע חוזר לחייו כשגזירת השתיקה מוטלת עליו, הסוד מסתיר את הפגיעה אך גם את הבושה מחוסר התפקוד הגברי, מתחושת הכישלון והעדר הכוח.
שינוי החוק יאפשר להוציא לאור את הפגיעה המינית בגברים ולתת לה תוקף. התקווה היא להביא לשינוי חברתי שיאפשר לתת לפגיעה שם ולדבר עליה בגלוי, לתת לה קול במטרה לשבור אחת ולתמיד את קשר השתיקה.