הורים רבים עסוקים בשאלות על תזונה נכונה ותזונת ילדים. הרצון שהילד יאכל דברים מזינים ובמקביל הניסיון לא לכפות עליו לאכול, מולידים בלבול ולעיתים טעויות

 

ילדים ופעוטות מתנסים בסוגי מזון ולא תמיד אוהבים את מה שאנחנו מגישים להם. כשילד אומר "אני לא אוהב בטטה", למה הוא מתכוון? הורים נוטים בדרך כלל לפרש זאת כפשוטו, כלומר: הילד לא אוהב בטטה, ולא ירצה אף פעם לאכול בטטה.

 

כמובן שהעדפות האוכל של כולנו שונות ומגוונות, וישנם ילדים וגם מבוגרים, שלא אוהבים בטטה, פטריות, כרובית או בננה. אבל בקצה של הרצף ישנם ילדים שנמנעים מהרבה מיני מזונות והופכים להיות בררנים גדולים באוכל. במקרים רבים דווקא ההתנהגות שלנו, ההורים, היא זאת שמביאה לכך.

 

כדאי להבין מדוע זה קורה, מדוע ילדים מסוימים הופכים לבררנים וכיצד ההתייחסות שלנו, כהורים משפיעה ואפילו יכולה למנוע התפתחות בררנות יתר באוכל.

 

הזהות האישית של כל ילד מתעצבת כבר מיומו הראשון בעולם. בכל התנסות עם העולם הסובב אותו לומד הילד משהו על עצמו, וחלק גדול מהלמידה מבוסס על התגובות שהוא מקבל מהסביבה. מתגובות הסביבה הוא לומד כמה מעריכים אותו, למה מצפים ממנו, למה הוא מסוגל, ועוד. כל אלה הם מרכיבי הזהות שלו. 

בסביבות גיל שנתיים פעוטות מתחילים לבטא בצורה ברורה את ההעדפות שלהם לגבי מה שנוגע אליהם: צבע החולצה, מקום הישיבה, המזון שבצלחת ועוד. כל אלה הם חלקים בפאזל הזהות האישית. לתגובות של הסביבה לביטויים אלה של התפתחות הזהות יש חשיבות גדולה.

 

כחלק מההתנסות של הפעוט או הילד בהבעת דעתו לגבי מה שנוגע אליו, הוא משנה את העדפות המזון לעתים קרובות. אפשר לחשוב על זה כאילו הוא מנסה כל יום "ללבוש" חלק אחר בפאזל הזהות שלו, ובודק איך הוא מרגיש עם החלק הזה. לכן, כשילד אומר: "אני לא אוהב בטטה" הוא מתכוון בדרך כלל לומר שהיום הוא לא רוצה לאכול בטטה כי זה החלק מפאזל הזהות שבא לו לנסות היום – לראות איך זה להיות "שונא בטטות". יכול להיות שמחר דווקא כן יתחשק לו לאכול בטטה אבל הוא לא ירצה אפונה.

 

 

כשהורים מתייחסים לאמירה של הילד כפשוטה, ולא מציעים לו יותר בטטה, כי הוא אמר שהוא לא אוהב, אין לילד הזדמנות לנסות ביום אחר פאזל אחר של זהות, כלומר לראות אם מתאים לו להיות אחד שכן אוהב בטטה.

 

יש הורים שמחמירים את המצב עוד, ומדברים על כך בקול, למשל: "אל תשים לו, הוא לא אוהב בטטה". זהו, אבוד לו. מעטים הסיכויים שהוא אי פעם ירצה לאכול בטטה, כי מצופה ממנו שלא. זוכרים - לציפיות הסביבה יש תפקיד חשוב. המהדרים ביותר גם מכינים משהו מיוחד למי שלא אוכל בטטה, שיהיה לו מה לאכול, ואף מצהירים על כך בקול. במקרה כזה החגיגה גדולה עוד יותר, כי מי שלא אוכל בטטה גם מקבל תשומת לב מיוחדת, וכדאי לו להמשיך ולא לאהוב אותה. 

 

אני ממליצה, בפעם הבאה שהילד מצהיר "אני לא אוהב אבוקדו!", נסו, בשקט, להחליף את ההצהרה ולומר לעצמכם:"היום אני לא רוצה אבוקדו". לא כדאי לנסות לשכנע או להזכיר שאתמול היה לו טעים. היום לא בא לו, וחשוב לכבד את הבחירות שלו.

 

ביום אחר אפשר להציע לו שוב אבוקדו, כי זה לא שהוא לא אוהב אבודקו, זוכרים? הוא פשוט לא רצה באותו יום. ככה תתנו לו הזדמנות לנסות שילוב חדש בפאזל המתהווה שלו.

 

אני מציעה להמשיך ולהכין אוכל כרגיל. אם במקרה הכנתם מרק עגבניות ואתם דואגים שלפעוט יחסר מה לאכול כי הוא, אולי, לא אוהב עגבניות, אפשר להכין משהו נוסף, אבל לא כדאי להצהיר עליו בקול כעל משהו שמיועד ל"זה שלא אוהב עגבניות" כדי לאפשר לו להתנסות אם פתאום יתחשק לו.

 

כדאי להניח על השולחן מגוון של מזונות, ולהציע לכולם מהכול, כך שכל אחד יוכל לבחור את מה שמעניין אותו.

 

המלצה לקריאה: קראו ביחד את הספר: "שבעה אכלנים משונים" מאת מרי אן הוברמן. במקור באנגלית, מתורגם בכישרון ע"י רימונה די-נור. איורים מרנינים. זמין לקנייה ברשת.