השתלשלות פרשת נתן אשל היתה אמורה, לכאורה, לשמח מאד אותי ואת שכמותי. אין לי ספק שכל חברי קהילת ה"נשים-מתלוננות-כדי-להרוס-לגברים-את-הקריירה" מצפים מאיתנו לרקוד לאשל על הגופה. או לפחות על הגופה של הקריירה שלו.

 

עוד ב - Onlife:

 

אבל אין שום דבר משמח בפרשה הזאת, והיא אפילו לא ניצן קטן של שינוי. כי אחרי הכל, מעבר לתגלית המסעירה שעוד עובדת הוטרדה (תעצרו את העיתונות), אין פה מקרה של נפגעת שבחרה לזקוף את ראשה ולעשות צעד אמיץ של הגשת תלונה נגד מי שפגע בה.

 

שימוש ציני בהטרדה מינית

מה שאנחנו בעצם עדים לו זה קבוצה של גברים שמשחקים בחייה, בגופה ובנפשה של אישה, משתמשים בעובדה שמישהו אחר כבר עשה את זה לפניהם, כדי להשיג משהו לעצמם, לא משנה מה. ואני מתנצלת מראש על הציניות, אולי זה אכן המצפן המוסרי שלהם שהנחה אותם, דווקא עכשיו, לחשוף את מצוקתה של ר'. אולי אין כאן מניע נסתר, אבל אני קצת בספק.

 

בואו נבחן לרגע את השתלשלות העניינים: הרבה אנשים היו עדים, לטענתם, להתנהגות "לא תקנית" מצד ראש לשכתו של נתניהו כלפי אחת העובדות שלו, במשך למעלה משנה. העובדת עצמה שיתפה כמה מחבריה בלשכה במה שעובר עליה, אבל מטעמים השמורים עמה, בחרה לא להגיש תלונה. זכותה.

 

ביום בהיר אחד, סמוך מאד לתאריך הפריימריז בליכוד, החליטו כמה גברים מודאגים שהם פשוט לא מסוגלים לשאת את זה יותר, וניגשו לדווח על הנעשה לגברים חשובים אחרים, וכתב בגלי צה"ל חשף את הפרשה. ברגע הזה סערה גדולה החלה להשתולל בממלכת הגברים הנכבדים.

 

האם מדובר במאבקי כוח בתוך לשכתו של ראש הממשלה? האם זהו סוג של חיסול חשבונות פנימיים? האם יש קשר לתאריך הפריימריז במפלגה, או לנסיון אחר להקשות על נתניהו? צריך לברר. עדים זומנו, חקירות התנהלו, רמיזות נשמעו בחלל האויר. ורק הנפגעת (אוי, כמעט שכחתי ממנה) מסרבת לשתף פעולה.

 

לצלם אותה מתחת לחצאית ולהכריח אותה לדבר על זה

עורכי דינה מתכתבים עם היועץ המשפטי לממשלה, וזה מצדו מסרב לקבל את סרובה. הלא יש פה תיק, אחרי הכל, והיא עדת המפתח, עם כל הכבוד לרצונות שלה. ואם לא תסכים להעיד, אנחנו עלולים להאשים אותה בביזיון בית המשפט.

 

האם זה לא שימוש ציני באדם, משל היה חפץ לשימושם, ללא רצונות ודעות? לצלם אותה מתחת לחצאית שלה זה מעשה נפשע, אבל להכריח אותה לדבר על זה - זה מעשה הומניטרי?

 

"אם לא רצית להיחשף ולחשוף, היית צריכה לחשוב על זה לפני שסיבכת אחרים, לפני שהכנסת למערבולת את לשכת ראש הממשלה, ולמעשה את כל המדינה" כותב מתי גולן היום ב"גלובס". כל זה היה נכון אם ר' אכן היתה מסבכת מישהו מיוזמתה.

 

נפדה את כבודה על אפה ועל חמתה

כמה נוח להתעלם מהעובדה שהנפגעת העיקרית בכל הסיפור הזה, זו שעל נפשה אנחנו כביכול מנסים להגן, לא סיבכה אף אחד, ולא מסכימה אפילו לקחת בזה חלק. אלא אם כן הגענו לנקודה בה אני אמורה לקחת בחשבון, כשאני משתפת את חברי לעבודה במה שעובר עלי, שמתישהו הם יחליטו להשתמש במידע הזה (ובי). לטובתם או שלא לטובתם, זה לא משנה. זה בטוח לא לטובתה של האישה שמתעקשת לא להישאב בעצמה לתוך המערבולת שיצרו לה מעל הראש.

 

גורמים בכירים המעורים בפרשה צוטטו כשאמרו "אין ספק שעדותה של ר' צפויה לתרום רבות לליבון הפרשה, אולם אם היא תתמיד בסירובה הרי שייתכן שלבסוף לא נצטרך אותה". נו, שוין. הכי טוב, מי בכלל צריך אותה, את המתחסדת הפחדנית הזאת? שתשתוק, אנחנו נסתדר בלעדיה, אנחנו נצליח לפדות את כבודה על אפה ועל חמתה. כי מה שנעשה פה לא קשור אליה בכלל. זה פשע נגד המדינה, לצלם אותה מתחת לחצאית ולחטט לה בטלפון הנייד, ואנחנו נגרום לו לשלם.

 

אז כולם ימשיכו לנזוף בה ולדחוק בה, ינסו לכפות עליה את רצונם, ואף אחד לא יעצור לרגע להקשיב למה שהיא מנסה להגיד: "לא רוצה".

 

תנו לה לבחור בעצמה

במרכז הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית יוצא לי לא פעם לדבר עם נפגעות המתלבטות אם להגיש תלונה, או עם כאלו שכבר החלו בתהליך, אבל קשה להן מדי והן רוצות לסגת (אגב, לכל חובבי טיעון תלונות השווא - הגשת תלונה במשטרה על הטרדה או תקיפה מינית היא אחד התהליכים הכי קשים וכואבים שיש. קחו את זה בחשבון במסגרת תיאוריות הקונספירציה שלכם).

 

ואני מודה, עמוק בפנים אני מתה לנסות לשכנע את כולן להתלונן. אבל הדבר האנושי ביותר לעשות מול אישה שמישהו גזל ממנה בכוח את זכות הבחירה, הוא להניח רגע לרצונות ולאג'נדה שלי, ולתת לה לבחור בעצמה.

 

אין ספק, הרבה האשמות הושמעו כנגד לשכת הנשיא לשעבר קצב, כשהתגלה שרבים ידעו על מעלליו ושתקו. אבל איפשהו, בין שתיקה והשתקה לבין שימוש בנפגעת בצורה צינית כל כך, יש איזו דרך אנושית לעזור לאדם במצוקה. מבלי לרמוס את זכויותיו, את פרטיותו, את כבודו. מעניין אם יום אחד מישהו מהגברים המכובדים האלה יעלה עליה.