פרשת טלטול התאומים והפגיעות בהם העלו שאלות קשות בקרב הורים. האם כולנו יכולים להגיע למצב בו נטלטל את הילדים שלנו או נפגע בהם? האם ישנם סימנים מוקדמים ונורות אזהרה שהמשפחה והחברים מתעלמים מהם?

 

עוד בonlife:

 

לדעתו של פרופ' עמוס רולידר , זה יכול לקרות כל אחד. "אני מכיר הרבה הורים שהגיעו למצבים שהם בעצמם לא מאמינים שהגיעו אליהם. חלק, מתסכול, לא מאמינים שצעקו או שאחזו בחוזקה בילד. הם אומרים "הוא מוציא ממני את הרע שבי". הרבה מאד הורים בעקבות תגובות אימפולסיביות מבקשים אחרי זה מחילה ואת זה מוצאים בשכיחות מאד גבוהה".

 

והוא מפרט: "זוהי תופעה שחוצה רמות סוציואקונומיות ודמוגרפיות וכן רמת השכלה. זה קורה לא רק למעוטי השכלה ולא רק לאלו בעלי מחלות נפשיות. עם זאת אלו שיש להם מצב כלכלי טוב יכולים להביא עזרה והרבה מאד עושים את זה. אם בעזרת אופר למשל. הזמנים השתנו והורים היום הרבה יותר בודדים מפעם. פחות משתמשים בסבתא או בסבא אם משום שהם עובדים למשל וכן יש איזשהו חשש לדבר על כך שהם זקוקים עזרה מבחוץ".

 

דבורה זהבי, יועצת שינה, מגדירה טלטול כמצב שבו אוחזים בתינוק באזור בית השחי ומטלטלים אותו. לדבריה זהו מצב שנובע מתחושת חוסר אונים, עייפות ואיבוד שליטה אצל ההורים. "תסמונת טלטול התינוק אופיינית לתינוקות עד גיל שנה בערך. מחקרים מציינים כי מרבית המקרים המטלטל הוא גבר, אבי התינוק או אב חורג".

 

 "אכן מחקרים מצביעים על כך שרוב המטלטלים, ואגב בכל הגילאים של הילד, הם גברים".  אומר פרופ' רולידר "זאת למרות השינויים ההורמונאליים הרבים שאישה עוברת עם הלידה. אמא, ואין מה לעשות, עם כל העייפות היא עדיין יותר חמה, ברוב המקרים, כלפי הילד".

ההורה הישראלי - עצבני ולחוץ

פרופ' רולידר מנסה להסביר מה גורם להורה לטלטל את ילדו או לפגוע בו: "הורים מאד רגישים להתנהגויות ילדיהם גם לחיוב וגם לשלילה. כל הישג כל התקדמות, כל למידה וכל דבר טוב שקורה מסב להורה אושר על יתואר. מצד שני אנחנו גם מאד רגישים לכאבם, ולמגוון של התנהגויות שקשה לנו להתנהג בשלוות נפש כשהן מתרחשות".

 

הדוגמא הקלאסית, לטענת פרופ' רולידר, היא הבכי: "בכי של תינוק בשנתיים הראשונות הוא כמעט הכלי היחידי שבאמצעותו הוא מצביע על מצוקותיו וצרכיו, ובכי כזה הוא בכי שגורם להורה להיזעק ולענות על הצרכים וטוב שכך. אבל ברגע שאנחנו לא מצליחים להרגיע את הבכי הזה, הוא הופך לדבר מאיים, מציק, מתסכל מאד עבור ההורה וכאן אם התסכול לא זוכה למענה של תמיכה, הבנה וסיוע הרי הוא יכול לגרום להורה להגיב הגבות לא נכונות עד לכדי פגיעה בילד".

 

"אין ספק שאנחנו יותר עצבניים", הוא טוען. "בחו"ל למשל, הורה שמרביץ למנהל בית ספר ימצא עצמו בכלא. משתנה נוסף שייחודי לישראל הוא שההורה הישראלי נמצא פחות בבית. האב עייף מאד, עובד שעות ארוכות. האמא מוצאת את עצמה גם היא קרועה בין הבית לעבודה. קשה לשלב את העייפות הזו ביחד עם העובדה שאין סיוע. הורה כזה מועד יותר לפגוע חלילה בילד".

 

פרופ' רולידר טוען שאפשר לצמצם את המקרים בהם הורים מגיעים למצבים כאלו אם רק היו לומדים הורות: "אם היינו משכילים ללמד הורות כבר בתיכון, סדנת שחרור צבא או הורים לפני לידת ילד ראשון היינו מגבירים את הידע. יש דברים שהיו מונעים מצבים בעייתיים כמו ללמוד למשל מהי הדרך להרדים את התינוקות ומהי החשיבות של רוטינות. אם הורים היו יודעים קודם אז המיומנות הזו הייתה חוסכת הרבה עוגמת נפש".

 

לחברה, לטענת פרופ' רולידר, יש תפקיד בסיוע להורים. "אני חושב שצריך לחנך לסיוע קהילתי משפחתי שיהפוך להיות לחלק מהתהליך החינוכי. אני גם חושב שאם היינו נותנים תמריצים להורים שהיו מאפשרים להם להיות יותר זמן בבית עם הילדים, זה היה משתלם למדינה בטווח הארוך".

 

השניה המדויקת בה אתה מאבד שליטה

כמו בנושאים רבים שקשורים להורות, גם בכל הנוגע לטלטול, הורים מסוימים יאמרו את מה שצריך להגיד ואחרים יאמרו את מה שבאמת על ליבם. "בחיים לא הייתי מסוגלת לפגוע בתינוק שלי", אומרת מ', "אבל זו נראית לי צביעות להגיד שרק חולי נפש יכולים לעשות דבר כזה. אני ראיתי לא פעם הורים במצבי כעס גדולים על הילדים שלהם, מושכים אותם בידיים או ברגליים. זה לא כזה שונה בעיני מטלטול וזה לא בחדרי חדרים, אפשר לראות אותם בקניונים, בטיולים של שבת וכו'. וכן ילדים יכולים להוציא אותך לפעמים מדעתך, כי אין להם את ההיגיון של אדם מבוגר אבל התפקיד שלנו הוא למצוא את האיזון שלנו בתוך זה עד כמה שאפשר ולזכור שהם יצורים חסרי אונים".

אבי, אב טרי מספר כי "איבוד השליטה הרגעי הזה נובע לדעתי מחוסר בעזרה. אני יכול להגיד שהרבה פעמים אני ואשתי פשוט הרגשנו לבד. מתוסכלים, עייפים רק אנחנו והיצור הקטן שאי אפשר ממש להבין אותו וזה לא שאנחנו לא אוהבים אותו  אבל יש רגעים שזה נראה, שהבכי שלו הוא דווקא כדי להתיש אותנו וכן יש רגעים שאתה רוצה שזה כבר ייגמר ואתה עומד לרגע לאבד שליטה אבל תופס את עצמך ומזכיר שזה האדם שאתה בעצם הכי אוהב בעולם".

 

ד"ר ליאת הולר הררי, פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית, מתמחה בטיפול בנשים ומנהלת אתר "נפש אם", מסבירה על הסימנים המקדימים שיכולים להיות במקרה של טלטול ופגיעה בתינוק: "לפעמים כלפי חוץ כשמסתכלים על הורים נראה שהכל בסדר, אבל אחד מההורים סובל מהפרעה כשלהי, למשל דיכאון".

 

"כאשר מדברים על דיכאון אנחנו מדברים על טווח רחב של הסתמנות וחומרה. יש נשים שעל פני השטח נראות כאילו הכל בסדר. הן מתפקדות מבחינת הטיפול בתינוק, ומול אנשים פחות קרובים הן יכולות להעמיד פנים שהכל בסדר. נשים כאלה מספרות לי שבפנים הן מרגישות עצובות, הן לא נהנות מהתינוק שלהן, או שהן מתוחות כל הזמן, לא מצליחות להירגע". מפרטת הולר הררי

 

"אחד התסמינים הנפוצים בדיכאון אחרי לידה הוא דווקא חרדה. חרדה כללית, לפעמים מציפה, יכולים להיות התקפי חרדה. יתכנו תסמינים גופניים של חרדה-דפיקות לב, תחושת מחנק וחוסר אוויר, סחרחורת, תחושה שהעולם מתמוטט. אני שומעת משפטים כמו "אני כל הזמן חושבת מה אני אעשה כשהוא יהיה חולה". מדובר בדאגה שמשתלטת על רוב זמנה של האשה, ומקלקלת את היכולת שלה להירגע וליהנות.לפעמים הבעיה מתחילה בקושי לישון. יש ירדה סביב ההתעוררות הצפויה של התינוק, קושי להירדם ולישון". 

"כאשר מדברים עם אישה אחרי לידה, לא מספיק לשמוע ממנה שהיא לא ישנה טוב כי התינוק מתעורר בלילה, אלא צריך לשאול אותה האם היא מצליחה להירדם אחרי שהוא מתעורר, והאם כשהוא ישן היא ישנה. עצב, בכי וירידה בתפקוד הם סימנים אופייניים לדיכאון, ובשלב כזה יש לפנות בהקדם לאבחון וטיפול.

 

"לגבי האב, הוא אמנם לא עבר שינוי הורמונלי, אבל הוא עבר שינוי רציני בחיים. לידת תינוק היא גורם "סטרסוגני" וככזאת יכולה להיות גורם מאיץ להופעת דיכאון. הדיכאון יכול להתבטא בכל הנ"ל, אבל יתכן גם דיכאון קל, בו הגבר ממשיך ללכת לעבודה, לבוא הביתה ולנסות לטפל בתינוק. בפנים הוא מרגיש מרוקן מכוחותיו, ללא שמחת חיים, לפעמים הוא ירגיש חרדה ועצבנות, ויגיב בעצבנות שלא אופיינית לו", מציינת ד"ר הולר -הררי.

 

ד"ר הולר הררי ממליצה על התערבות בכמה רבדים. "אם אחד מבני הזוג סובל מדיכאון למשל, או הפרעת חרדה, פסיכיאטר יוכל לאבחן ולהמליץ על טיפול. אם אכן מדובר בדיכאון או הפרעת חרדה, יש טיפול תרופתי יעיל. במקביל רצוי לטפל גם בפסיכותרפיה (טיפול פסיכולוגי) כדי להתמודד עם הרגשות הקשים שעולים ועם מטענים שעולים מהעבר. בנוסף, בעיקר בהתחלה, המטפל צריך לעזור לזוג להתארגן ברמה הכי בסיסית. להחליט ולראות איך היה סדר היום, מי יהיה עם התינוק, את מי ניתן לגייס לעזרה, האם להוסיף עזרה חיצונית כמו בייביסיטר , איך להוריד את עול מטלות הבית, ועוד.במקרי חרום ניתן לפנות למיון בבי"ח".

איך לעצור רגע לפני?

הורים יכולים לזהות את הרגע המדויק בו הם מגיעים למצב של חוסר סבלנות וחוסר יכולת להתמודד עם בכי או עם הטיפול בתינוק ולעצור את ההידרדרות. הדבר נכון גם לגבי ילדים גדולים יותר ולא רק לגבי תינוקות.

 

1. אם התינוק בוכה הרבה, מומלץ להגיע לרופא הילדים ולהתייעץ ולקבל הנחייה לגבי הטיפול בתינוק, סיבות לבכי ודרכים להרגיע.

 

2. בקשו עזרה מהסובבים אתכם, בעיקר כשאתם מרגישים עייפות גדולה או עצב וקושי.

 

3. דברו על הקשיים שאתם חשים ושתפו אחרים בהם.

 

4. כשאתם חשים שהגעתם לגבול הסבלנות שלכם הניחו את התינוק במיטה או במקום מוגן אחר וצאו מהחדר - לא יקרה לתינוק דבר מכמה דקות של בכי ואתם תוכלו לשתות קפה ולהירגע.

 

5. דאגו גם לעצמכם - דאגו לאכול, לנסות לנוח כשהתינוק ישן וותרו על דברים שניתן לדחות כמו סידור הבית או מטלות פחות דחופות.