יש אנשים שמתעסקים בצבע לא רק כשצריך לשפץ (כמוני). ולא, אני לא מדברת על אלה שכותבים בעיתונות הצהובה, או כמה חברים שלי שיש להם ראש כחול או כותבת הבלוג הזה שהיא בעלת הומור שחור.

 

סוטים, לא הראש הכחול שחשבתם

 

את נתן אלקנוביץ' הכרתי בצילומים לסרט האחרון של דובר קוסאשווילי. ?שלום, נעים מאוד? לחץ לי את היד גבר שרמנטי, ויצאנו לחפש לדמות שלי בגדים בדיזינגוף סנטר. נתן עלה לארץ ממולדובה בשנת 76, וכבר למעלה מ-15 שנה הוא עובד כמעצב תלבושות בכיר בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלית. (קלרה הקדושה, בנות פסיה, פלורנטין, טירונות, יוסי וג'אגר, אהבה קולומביאנית, מסכים, הדקדוק הפנימי, אחד העם 101).

 

בצילומים, את רוב הזמן ?מבלים? בלחכות, ואת המעט שנותר - בלהצטלם. אני תמיד אומרת שמשלמים לי על ההמתנה, ושהצילומים בחינם. אז בגלל שיש המון זמן להעביר, מקשקשים. על החיים, על עבודה, על חלומות, על הילדים, ואם יש אנשים מעניינים ונחמדים, אז הזמן טס, שלא לדבר על זה שכיף לקום בבוקר (ב-4 בבוקר) וללכת לעבודה.

 

 יש לי חברה שחוזרת הביתה מהצילומים בבכי, כמעט כל יום, כי השחקנית שמשחקת איתה היא מכשפה אמיתית שדואגת בכל הזדמנות להעליב אותה. אני, טפו טפו, בת מזל ואני באמת לא זוכרת סט צילומים או הצגה שהיה איתי קאסט מבאס או אנשי צוות שהתחשק לי לחנוק אותם.  

 

מעבירות את הזמן. עם אינגריד המאפרת המקסימה ויעל- הפרטנרית המושלמת.

 

בסרט של דובר לא היה רק סתם נעים, היה ממש כיף. המאפרת היתה נשמה טובה, דובר עצמו היה מקסים שקשה לתאר, מוטי גלעדי הצחיק אותנו עד כאב ונתן, מעצב התלבושות, השרה על כל הצוות איזו שלווה מיוחדת.

 

מוכשר הנתן הזה; זכה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה על עיצוב התלבושות הטוב ביותר עבור סרט הטלוויזיה "היה או לא היה",  ועבור סדרת הטלוויזיה "הבורר", זכה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע, על עיצוב התלבושות הטוב ביותר עבור סרט הקולנוע: "מוכרחים להיות שמח".

 

באחד הימים, נתן שאל אותי אם אני רוצה לראות עוד דברים שהוא עושה.

?מה?? שאלתי, ?בגדים שעיצבת??

?לא?, הוא חייך? ?בואי תראי?. ואז נתן שלף את האייפון והראה לי את זה:

 

ההזלפה מקרוב

נשארתי עם פה פעור. מה זה??????? איזה מדהים!! איך הוא עושה את זה??

 

מסתבר שנתן לוקח בדים (גם בגדלים של מטר ויותר), משתמש בצילום בתהליך יצירת הסקיצה בלבד ( תהליך שקורה במחשב) אחר כך הוא לוקח שקית ניילון קטנה ועושב בה חור (הופך אותה למזלף) ואז במיומנות מדהימה שהופכת את הדבר הזה לאומנות, מתחיל לשחק עם הגוונים השונים ואחרי שבוע ככה יוצא לו הדבר הזה.

 

או כזה

בשפה קצת יותר אלגנטית: הציורים שלו עשויים בטכניקת פופ-ארט תלת מימדית, שהוא פיתח. ?בתור ילד ביישן ומופנם, שלא היו לו חיי חברה כמעט, בחרתי לבלות את כל שעותיי הפנויות בבית עם אימא ואבא. מינקות ועד הגיוס שלי לצה"ל, את רוב שעותיי הפנויות אחרי ביה"ס, הייתי מעביר עם אימא במטבח. היא הייתה בשלנית בחסד ואני הייתי יושב איתה במטבח, משוחח איתה, עושה את שיעוריי, מצייר, ועוזר לה בכל הבישולים שלה, תמיד התעניינתי באנשים ואני רואה בעצמי הומניסט", הוא סיפר לי.

 

"מה שמעניין אותי במיוחד זה הפן החיובי והטוב של בני האדם. לא מעניין אותי להתעסק בשנאה, קנאה, מלחמות, כעסים ושאר התכונות השליליות שבבני האדם. מאז ומתמיד האהבה הניעה אותי, אהבה למשפחה, לחברים, לעשייה, לסביבה ולטבע, ואלי משום כך, כשאני מצייר, אני בוחר להבליט את הצדדים ה"חיוביים " של בני האדם, כמו: האהבה, הכמיהה , נוסטלגיה, געגוע, הערכה, כבוד והכרת תודה.? ככה, במילים שלו.

 

תמונה של נתן ואמו

ובאמת אפשר לראות בציורים את טוב הלב שלו, מודה. ?ומה לגבי הטכניקה?? שאלתי.

 

?אני מערבב, חוץ מצבע כמובן, כל מיני חומרים פלסטיים במינונים מסוימים שכוללים בין היתר: סיליקון ואקריליק, ומזליף אותם על הבד. כל התהליך נעשה בעבודת יד ואין שום מעורבות של מכאניקה. התוצאה הסופית היא תבליט תלת מימדי על קנבס, עליו אני מוסיף לעיתים כל מיני גליטרים או אבני קריסטל של סוורובסקי. בנוסף למכחולים ולמברשות, אני משתמש גם בכלי מטבח שמשמשים לי כלים לכל דבר כשאני בא לצייר, איתם אני מערבב ומזליף את החומר שהרכבתי.

 

"אולי השימוש בטכניקה שפיתחתי, והיכרותי המקצועית עם עולם הצבעים, הבד והתדמית, מאפשרים לי, לאחר שעברתי כברת דרך, לתרגם בדרך המוחשית ביותר את תחושותיי הפנימיות ודרך תפישתי את החיים כיום, עם נוסטלגיה לעבר, ביטוי הכמיהה, הערכה והאהבה, שהיא הדבר החשוב ביותר בחיים."

 

אז מסתבר שלא רק אני ?נפלתי? מהעבודות שלו, והן הוצגו, גם ביריד האמנות של פרנקפורט, בארט-אקספו הניו יורקי, בתערוכת "סופה" בשיקגו, בגלריה רוזנפלד ת"א, בגלריה של ליאורה קנטרביץ, בגלריה של ג'ף סטריכוף בניו-יורק, בגלריית "דוט-פיפטי וואן" במיאמי, במוזיאון רמת-גן. אז כן, נחמד לרגע דווקא לשכוח מהשיפוץ ולגלות שעם חומרים אפשר לעשות כל הרבה דברים חוץ מהשימוש הטרוויאלי. 

 

נב. חייבת להודות שבשיטוטים התכופים בתקופה האחרונה בבחירת צבעים בנירלט ובפגישות עם קרן, המעצבת שלהם, נתקלתי שוב ושוב בסלוגן ?נירלט, יפה לך? אבל רק אחרי הפגישה עם נתן  -פתאום החרדות וההתעסקות הכמעט אובססיבית באיזה צבע אבחר לבית ומה זה יעשה לאווירה בבית ולמשפחה שלי ומה אני רוצה לשדר -  התחלפו פשוט ברצון פשוט ליהנות מצבע. ונראה לי שבזכותו שאני יודעת סוף סוף איזה צבע בא לי שיהיה לי בבית (לא מגלה עדיין) אז- יפה לי ותודה גדולה לנתן.
 
 
זה כמו שאני במשחק, רק כשמרפים, אפשר באמת להרגיש, לדעת ולהיות שם.
 
 
ולכל מי שכבר שואל את עצמו איך מגיעים לנתן - זה הטלפון שלו: 0522585204. תיהנו.