הריאיון עם מיכל צפיר מתקיים רגע לפני שאנחנו נכנסים ל-2022. בזמן שכל העולם מחכה לראות מה תביא איתה השנה האזרחית החדשה ומצפה לגרוע מכל, היא פורחת. ולמה לא? מי שהפכה לגורו של העצמה אישית ומאמנת לחיים בריאים, לא הפסיקה לחייך כשהקורונה הגיחה לחיינו לפני שנתיים וגם כיום היא מחזיקה באותה גישה - הבחירה בידינו, אנחנו נקבע איך תיראה השנה שלנו ונחליט אם לשקוע בדיכאון מול נטפליקס ולהתייאש מלחם מחמצת או שנקום ונפסיק לדחות דברים. לשנות את החיים? היא קוראת לזה להתפתח, להכריח את עצמנו לעשות ספורט? לדבריה יעזור אם נתאמן אפילו 10 דקות בשבוע. בעידן בו אנשים למדו להתמקד בוול- ביינג  ולדבר על רווחה נפשית ואיכות חיים, לצפיר יש עצות מעשיות וכדאי שנתחיל להקשיב לה.

אנחנו מתחילות שנה חדשה 2022 – למרות שבעיקרון אנחנו כבר באמצע השנה זאת הזדמנות לעשות מיני חשבון נפש ואיתחול מחדש. עברנו שנתיים מאוד קשות מבחינת הקורונה. בעיקר מבחינה נפשית ומנטלית וכולנו נפגענו באופן כזה או אחר מהסטרס הקיצוני. איך את התמודדת עם המצב? גם את חווית קשיים ומצבי דחק?

"האמת, היה לי נהדר. אני ממש הרגשתי שכל המסע של השנים האחרונות הכין אותי לדבר הזה  – הגישה, היכולת להסתכל על מה אני יכולה לעשות בנסיבות הקיימות, ההתמקדות במה שתלוי בי. אני קוראת לזה הגיינות חדשות  - המינימום של המינימום".

מיוחד לגולשות און לייף - הצטרפות ללא תשלום למועדון Living - המועדון שנותן לכן מגוון הטבות שוות בתחומי אורח חיים בריא, צרכנות ותרבות:

מפתיע. איך הצלחת לעשות את זה?

"מעבר להנחיות ולמה צריך לעשות אני פשוט לא ראיתי חדשות. התמקדתי במה כן יכולתי לעשות, ויכולתי לעשות הרבה. יכולתי לתת ערך לקהל שלי, ליצור קורס דיגיטלי - היו לי את כל החומרים ופתאום היקום אפשר את זה - אנשים היו בבית והייתה  להם פתיחות לדברים חדשים והייתה  אופציה להעביר אחרת, אז ראיתי בכך יתרון, באופן אישי זה הוזיל לי עלויות. אני לא אמא לילדים קטנים ואני לא משווה את עצמי להורים אחרים, אבל אני משווה את עצמי לעצמי, ובעבר אם היה קורה משהו כזה מיד הייתה לי הצדקה למה אני לא יכולה לעשות. ברגע שהחשיבה שלי הייתה ממוקדת על מה כן אני יכולה לעשות בנסיבות הקיימות אז מצאתי המון דברים טובים והיה לי כיף. המשכתי את כל הדברים שהייתי נוהגת לעשות -  עשיתי פעילות גופנית במסגרת המקומות שיכולתי, בין אם זה בבית או בחצר הקרובה – מה שהיה מותר. את התזונה יכולתי לדייק כי התבטלו יציאות ומפגשים בחוץ. זה ברמה האישית. בכל פעם שאני שומעת אנשים אומרים 'שתיגמר כבר התקופה הזאת' אני לא שותפה לזה בשום צורה".

כמנטורית ומאמנת איך את ממליצה לשמור על הסנטר במצבים של סטרס? איך את עושה את זה?

"מבחינה פיזיולוגית הגוף מגיב אותו דבר לסטרס והתרגשות - דופק מואץ, דם זורם, סומק בלחיים. ההבדל הוא בפרשנות. לדוגמה אם את מתרגשת לקראת דייט או בלחץ מהדייט. יש הבדל אם אני לדוגמה כשחקנית, משותקת כי אני בסטרס לקראת העלייה לבמה או שאני בהתרגשות מהמפגש עם הקהל. העבודה היא המון באיך אני מכינה את עצמי לדבר הזה. למרות שבאופן כללי סטרס הוא לא רע אלא אם כן אנחנו לא מאפשרים לעצמנו להתאושש".

מה הכוונה?

"אם אני בסטרס לפרק זמן קצר והוא גורם לי לעמוד בלו"ז, מעולה. בסטרס כשלעצמו אין בעיה כל עוד אנחנו מאפשרים לעצמנו זמן התאוששות – שינה איכותית, מדיטציה, חיבוק, בישול או כל דבר אחר שמטעין אותנו. אבל אם אני נכנסת ממצב של סטרס לעוד סטרס וכך הלאה, אז זו בעיה שמשלמים עליה מחיר בריאותי.  למשל כשלבת שלי היה מבחן, כשהיא סיימה אותו אמרתי לה 'מה בא לך לעשות'. לא ישר מתיישבים ולומדים למבחן הבא. להתאושש ולהיטען זה הרבה יותר חשוב - לצאת עם חברים, ללכת לסרט, להתאוורר – מה שנקרא לנקות את הראש, זה הרבה יותר חשוב".

מבחינה תזונתית – יש הרבה שמכוונים את העומס הרגשי לאכילה רגשית. מה את ממליצה לעשות במקרה כזה? איך אפשר לשנות הרגלים תזונתיים?

"כשאנשים מדברים על תזונה הם מתייחסים בעיקר לערכים תזונתיים וירידה במשקל אבל אין לאנשים מושג עד כמה האוכל משפיע על הרגשות שלנו. תחשבי על המשפט – 'אני חייבת משהו מתוק כדי להירגע'. הוא שיקרי כי מה שיצר את המתח ואת הצורך להירגע זה העובדה שאת צריכה את המשהו המתוק הזה. זה כמו הצורך לצאת להפסקת סיגריה שנוצר בגלל ההתמכרות. רוב האנשים לא מבינים את ההתמכרות הגדולה לסוכר על כל צורותיו – קמח, מאפים, חטיפים מלוחים, מוצרים מעובדים, את נמצאת במעגל שאת חייבת ואת צריכה את זה עכשיו וזה מה שמנהל אותך".

אז איך עוצרים את זה?

"אחד הדברים שמשפיעים משמעותית על אנרגיה יציבה זה לאכול את הדברים קרובים לצורתם בטבע ככל שניתן – שהשתייה העיקרית תהיה מים, שאת הפירות נאכל בצורתם השלמה ולא במיצי פירות. צריך לאכול שלוש ארוחות ביום  גג ולהפסיק את כל הנשנשת כי אנחנו ממש במרדף - ירד הסוכר בוא נעלה אותו. ברגע שנעשיר את הצלחת שלנו במזונות עשירים וטבעיים אז הרווחתי תחושת שובע ולא הגעתי לפיק. כשאנחנו אוכלים נכון לא צריך פלסטר של 'בא לי משהו מתוק', התשוקה שהמתוק יעיר אותנו היא בגלל תזונה לקויה מלכתחילה שגרמה לנו לעייפות. אנשים אומרים לעצמם שהם צריכים את המתוק כדי להתעורר ולהירגע אבל הם שבויים בהצדקות וסיסמאות שאין להן אחיזה. אם אני מאחלת לאנשים משהו ל-2022 זה לזהות הצדקות – סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו כדי לשפר את המצב. אנחנו מנסים למצוא דיאטה חדשה, מנטור חדש, שיטה חדשה אבל לא מוכנים להיפרד ממחשבה ישנה. לא מוכנים להגיד – אולי אני לא חייבת את זה כי זה בעצם אומר שאני תלויה ומכורה ואז זה אומר שאני בוחרת להתנהל ככה. אבל אם יש בחירה חופשית ל'כן' אז יש בחירה חופשית ל'לא'. אין שום מזון שפותר בעיות רגשיות".

ובכל זאת - יש מזונות שמשפיעים על המצב הריגשי? כאלו שמשמחים יותר ומשפיעים על מצב הרוח?

"כבני אדם המוטיבציה הבסיסית מונעת משני דברים - התרבות והישרדות. בעבר, האוכל לא היה נפוץ אז כשהיה אוכל המוח תיגמל אותנו בתחושת עונג כדי שנאכל עוד כי מי יודע מתי תהיה הפעם הבאה. המנגנון ההישרדותי הזה נשאר בעולם שופע אוכל אז כשאנחנו אוכלים עדיין משתחררים הורמונים. בעצם במאה ה-21 אנחנו מתמודדים עם דברים אבולוציוניים שניהלו אותנו לפני שנים, המציאות השתנתה אבל גוף האדם לא השתנה".

איך אפשר לשלוט על זה?

"אתה מאבד כל קשר למנגנון שובע ורעב כל עוד אתה אוכל סוכר ופחמימות ריקות. זה משבש מנגנונים טבעיים, זה כוח מטורף שאנחנו לא יכולים עליו אלא רק לשאוף לנטרל אותו ע"י תזונה טבעית. שלוש ארוחות – בכל ארוחה שחצי מהצלחת יהיה סלט /ירקות, רכיב חלבוני ומעט פחמימה, אפשר קיטניה כמו חומוס או כוסמת, ואז אתה יכול להגיע למקום הזה של לנהל את זה".

הרבה מאיתנו לקחו את הקורונה למקום של שינוי – שינוי בקריירה, שינוי בזוגיות וכו'. איך אני יודעת מה טוב בשבילי ואיך אני יכולה לעודד את עצמי לצאת לדרך ולעשות את זה?

"אני מאוד מאמינה בלשבת עם עצמך ולהרגיש את זה בגוף. הרי לפעמים אנחנו מונעים מפחד - אני רוצה להיפרד מבן הזוג אבל הפחד משתק והגוף משדר כאילו לא. אני אומרת תקשיבי לגוף שלך. תשבי עם עצמך בשקט ותתארי את היום האידיאלי בחיים שלך – איפה את נמצאת, במחיצת מי, במה את עוסקת. באופן הזה יש תחושה של נינוחות וזה אחרת מפחד משתק. משהו שאת יודעת בגוף שזה הדבר הנכון לעשות עם כל הקשיים והיציאה מאזור הנוחות. בסופו של יום אנחנו יודעים מה טוב לנו. מישהי אמרה לי 'הלכתי ועשיתי בדיקות ואמרו שלא בריא לי לאכול חצילים, ובאמת כשאני אוכלת חצילים לא טוב לי' – נו?  ידעת את זה קודם בעצמך. אנחנו איבדנו את היכולת להקשיב לגוף ולסמוך עליו".

איך אפשר להתחבר למקום הזה? איך את עושה את זה?

עבורי פעילות גופנית זה הזמן שלי לעצמי. לצאת להליכה, להקשיב לשקט או למוזיקה אלו המקומות שמחדדים את ההקשבה למי אני. במקום להיות במקום שאני מרצה חברים, משפחה, אנשים, אז להיות במקום של שקט, של זיהוי דברים שמשמחים אותי. אנשים לפעמים מופתעים לגלות שהם חשבו שהם רוצים דוקטורט אבל הם עשו את זה בכלל כדי להביא תעודה לאבא ואמא ואם תשאלי אותם הם בכלל רוצים לפתוח חנות קטנה של יד שניה. אולי בגיל ארבעים צריך להפסיק לרצות את ההורים ולהקשיב לגוף ולרצות את עצמך? אנחנו לפעמים מופתעים מעד כמה הגענו לאן שהגענו רק ממקום של לתת שקט להורים ולא ממקום שאנחנו רוצים לעשות".

האם בהכרח שינוי זה טוב?

"אני מציעה לאנשים להחליף את המילה 'שינוי' בהתפתחות. שינוי קורה בכל מקרה. אם אני אעמוד מול השמש יקרה שינוי, אבל כאדם מתפתח אני אבין שאם אני רוצה לעמוד בשמש אני צריכה קרם הגנה ואולי אפחית שעות. השתנות מבחינתי זה התפתחות רצופה. אנשים רוצים לעשות שינוי אז הם משנים מקום עבודה, משנים תזונה, ומשנים מקום מגורים אבל הם לא השתנו – הם נשארו ממורמרים, ואנשים שמאשימים אנשים אחרים. השתנות אמיתית מתחילה מבפנים, בלקיחת אחריות. סוף 2021  זו הזדמנות לראות איפה אני בקשרים, בקריירה, מה מצב העו"ש. איפה אני היום ומה החלק שלי בסיפור. עובדה שהקורונה השפיעה על כל אחד באופן אחר כי אם הסיבה לאיפה שאני נמצאת זה קורונה אז היא הייתה אמורה להשפיע באותו אופן על כולנו – ועובדה שלא. הדבר הראשון שמאפיין אנשים מתפתחים זה – לקחת אחריות, אני מבינה מה לא קידם אותי ואני בוחרת לעשות אחרת".

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by מיכל צפיר - מאמנת לחיים בריאים (@michaltsafir)

בפוסטים שלך את מדברת הרבה על לעצור וליהנות מיופי הבריאה – איך בכלל אפשר לעשות את העצירה הזאת עם כל כך הרבה מטלות שיושבות לנו על הכתפיים? במיוחד לנשים.

"אני מתייחסת לזה כחובה וכצורך קיומי. אם את כל הזמן במרוץ בלי לעצור ולהיטען זו בעיה. מבחינתי התפתחות זה להרחיב כלי קיבול, לספוג יותר, וחלק מהיכולת לספוג יותר זה להיות בשקט. כשאת ברעש מתמיד את מפספסת, כשאת ממקבלת זה בלתי אפשרי. השיחה שלנו למשל תהיה יותר קצרה כי אנחנו ממוקדות לא עונות למיילים או שולחות אסמסים במקביל".

למה כל כך חשוב לעשות את זה?

"מבחינתי עצירה מאפשרת לנשום וליהנות ממה שהשגנו ומכל מה שכבר יש ברשותנו. עצירה והתבוננות מאפשרת לדייק מסלול קיים או לבחור אחר אבל כשנמצאים במרוץ זה בלתי אפשרי. רוב האנשים עוצרים כשפתאום משהו נלקח מהם. מעבירים את החיים כמובן מאליו ורק כשמשהו קורה מבינים. אבל ככל שאנחנו מעבירים את היום בהתבוננות על כל מה שיש לנו אנחנו הרבה יותר יעילים והרבה פחות חרדתיים . כדי לעשות את זה באופן מעשי – מתאמנים. קחי שלוש דקות להודות על הרגע הזה שאת יושבת על כיסא. את נמצאת בבית, יש לך מזגן, קורת גג מישהו משלם לך על העבודה שאת עושה. גם אם את למשל מוצאת את עצמך בפקק תנועה – לפני שאת מקטרת תודי על זה שיש צבא ששומר עלייך ושאת נמצאת במדינה דמוקרטית שבה את יכולה לנסוע ממקום למקום. למה אמרתי שכשהגיעה הקורונה הרגשתי שאני נמצאת במקום מושלם? כי על כל מה שקרה אמרתי תודה. גם אם כרגע אני לא מבינה למה, אני יודעת שזה מוביל אותי למקום יותר טוב כי מה שתלוי בי אני עושה. אני מזינה את הגוף שלי בחומרי גלם טובים, מזינה את התודעה, מתנדבת, רואה את מי שמולי – אני את החלק שלי עושה. היקום שולח לי מתנות לפעמים בצורת קורונה לפעמים בצורת כאב ראש. וזה אימון לכל דבר ועניין" .

איך את מיישמת את ההסתכלות הזאת בעצמך?

"הבת שלי איבדה חבר קרוב וזה היה מאוד קשה. אני לא אגיד 'הבנתי שהחיים איומים', אני מבינה שזה חלק  מהחיים, והגעגוע והאבל הזה יהיה. הבת שלי אף פעם לא איבדה חבר בגיל הזה ואני למדתי שיעור מטורף. מתוך רצון להחזיר לה מהר את השמחה הבנתי שיש לה את הקצב שלה ושאני חייבת לאפשר לה. השיעורים מגיעים בכל כך הרבה דרכים".

מה לגבי חרדות? איך מתמודדים עם חרדות שמציפות ומשתקות?

"לשאול ולהבין למה זה קורה. כשיש לי הרצאה חדשה אני שואלת את עצמי למה אני חרדה, ממה אני בלחץ – אם זה בגלל שאני מפחדת שיהיה לי בלאק אאוט אז אני מנסה לחשוב מה יעזור וקובעת לי ביומן לעשות חזרות שעתיים ביום. אני מפרקת לגורמים את החרדה ומנסה להבין ממה היא נובעת. כשאתה בהתקף חרדה אתה לא יכול לעשות שום דבר  – כל מה שאני מדברת עליו זה רפואה מונעת. תזונה נכונה דלה בפחמימות עם שומן איכותי (לא ג'אנק אלא אגוזים אבוקדו וכו') רכיב חלבוני, הפסקות שינה איכותית. שילוב של גוף ונפש. אנחנו חייבים לטפל בנפש כל הזמן".

מה הכוונה?

"ניתוחים כירורגים שלא נעשים ע"י רופא אלא שנעשים על ידינו. אני ממליצה על דף ועט, לשבת לכתוב שאלות, להבין מה מלחיץ  - הרבה פעמים חסר  לנו מידע. אני בלחץ מאיזשהו אירוע ואולי אם נברר פרטים זה יעזור. היה לי פעם מתאמן בעודף משקל גדול שהיה נתקף בחרדה בכל פעם שהוא היה צריך לצאת מהבית. הבנו יחד שחלק מהחרדה שלו לצאת קורית בגלל המחשבה על איזה כיסא הוא יישב כי לרוב הכיסאות הוא לא יכל להיכנס. ברגע שהייה לו מידע לגבי המקומות שהוא הולך להיפגש בהם עם חברים רמת החרדה שלו פחתה".

את מדגישה את החשיבות של כושר גופני. איך אני מקימה את עצמי מהספה ויוצאת לעשות ספורט במיוחד אם אני לא רגילה לעשות את זה? איך עושים כשלא בא לנו?

תמיד בא לך לנקות את הבית? לא, אבל את מוצאת דרכים לעשות את זה. אני יודעת מה רמת האנרגיה שלי כשאני עושה פעילות גופנית, אני יודעת שללא זה אני לא יכולה ליהנות ממשקל גוף מאוזן. את לא יכולה לשמר את טווחי התנועה ומסת השריר בלי פעילות גופנית, אנחנו מתבגרים והדברים האלו הולכים ונעלמים. גם אם את לא רוצה לשפר אז אפילו כדי לשמר את חייבת לזוז ואם לא המצב שלך יחמיר. בעיניי, כל דבר עדיף משום דבר. במקום לחכות למצב אופטימלי שבו יש לכם חצי שעה בכל יום, תתחילו לעשות ספורט פעם בשבוע אבל תתמידו. אפילו עשר דקות פעם בשבוע, אם את מאמנת את עצמך לשעה קבועה וליום קבוע זו התחלה. אם יהיה לך טוב יש מצב שהפעם הזו בשבוע אולי תהפוך לעשרים דקות, אבל צריך להתחיל ממשהו. קשה לנו לאכזב אחרים אבל על ההבטחות שלנו לעצמנו אנחנו שמים פס. תנו יותר מקום להבטחות שלכם".

דיברנו על שמחה ואיזון – מה לגבי הילדים? גם הם אחרי הסגרים יותר נמנעים, יותר במסכים. איך אפשר לחזק אותם ולעזור להם לשנות הרגלים מזיקים?

"אנחנו צריכים לראות אותם. אם הם במצב שהם יכולים לתמלל את מה שהם מרגישים אז לתת לזה מקום. לא לפספס ולא לטייח. צריך לעבוד על תקשורת עם הילדים ולתת להם תחושת ביטחון. אין ביטחון שלא יהיה עוד וירוס אבל יש ביטחון שאנחנו נהיה איתכם. הכל בהתאם לחרדות של הילדים, כל גיל ומה שמטריד אותו. אחד הדרכים לעודד שיח זה לדבר על עצמנו, להראות שגם אני חווה קושי ומתמודדת עם דברים לא נעימים ולדבר את זה".

גם הזוגיות שלנו ספגה מכה לא פשוטה בתקופה הזאת. איך משמרים אותה למרות הכל? הזוגיות שלך ושל יואב הפכה למודל, איך אתם עושים את זה?

"זוגיות מטפחים, לא משמרים. אי אפשר לשים אותה בנפטלין. אם הייתי שומרת על הזוגיות שהייתה לי בגיל 23 אז לא הייתי נהנית מהזוגיות שלי היום בגיל 54. הגישה היא לטפח את הזוגיות כל הזמן ולהזין אותה במה שהיא צריכה כרגע. לפעמים זוגיות צריכה אוויר, לפעמים את קולטת שלבן הזוג שלך כל כך רע שכל מה שאת יכולה זה לחבק אותו או לאפשר להיות לבד ואולי לעודד אותו לצאת עם חברים. לראות אותו ולא את הפחדים שלך. לסמוך על זה שאתם יחד מבחירה ומתוך זה שאחד רואה את השנייה ומשתף. דיברנו על התפתחות אז זוגיות אוהבת אנשים שמתפתחים. כשבן הזוג שלך לומד, מתפתח, מתעניין, שואל שואלות ומוצא תחומי עניין חדשים אז מעניין לך. אנשים לא נפרדים כי יש פתאום כוסית אחרת מעבר לכביש אבל אם יש בן זוג בבית שהוא מאוד ממורמר וטעון ומאוד מאשים אז פתאום האריזה של מישהו צעיר ושמח יותר נחמדה ואתה מתגעגע לראות מישהו שפשוט צוחק ומתבדח. אני חושבת שהדברים האלה הם חשובים, שבזוגיות תהיה הומור ויכולת להביא את מי שאתה. לראות את מי שמולך ולהמשיך ללמוד ולהתפתח – זו אחריות אישית שלי ולא של בן או בת הזוג. השמחה שלי היא לא אחריות של יואב".

מה המסר הכי חשוב מבחינתך לאיזון של הנפש והגוף. דברים שחשוב לזכור לקראת 2022?

"אחריות אישית וחשיבה עצמאית, זה המוטו שלי. זה שכולם עושים, קונים וחושבים ככה לא אומר שזה נכון. לחשוב באופן עצמאי ולהיות כנים זאת הדרך לחוות חיים משמעותיים ושמחים יותר".

מיוחד לגולשות און לייף - הצטרפות ללא תשלום למועדון Living - המועדון שנותן לכן מגוון הטבות שוות בתחומי אורח חיים בריא, צרכנות ותרבות: