מאת: אפרת מונשרי גורן

ניל פורסטמן, בספרו "אבדן התמימות" לא תאר לעצמו, בשנות ה- 80, עד כמה הנבואה שלו אמיתית ומפחידה. פורסטמן תאר עולם בו הטלוויזיה משתלטת על הזמן הפנוי והתכנים המשודרים בה חושפים את הילדים לעולם המבוגרים. "אבדן הילדות" הוא קרא לתופעה הזאת שמרחיקה ילדים מהספרים ומהתמימות המתוקה.

 

עוד ב - Onlife:

 

 

הילדים נחשפים לתכנים של המבוגרים, כמו רצח, אלימות, אונס או מיניות ופורנו, גם תככים, שקרים ומניפולציות, וכל זה בגיל צעיר. הילד מתבגר במהירות לעומת הוריו המנסים להישאר צעירים לנצח. פורסטמן לא חשב על תוכניות ריאליטי ועל ערטול רגשי מעל המסך, הוא לא דמיין כוכב נולד או תחרויות שהופכות את המשתתפים למיני סלב מהזן שמתפרסם מהר ומתרסק עוד יותר מהר.

 

הבעיה הגדולה ביותר, לפי פורסטמן היא שהטלוויזיה הופכת להיות סוכן חיברות המשפיע על הילדים. למעשה כל מה שהילדים שלנו לומדים ויודעים על העולם מגיע מהטלוויזיה ובמקרה הזה הטלוויזיה היא לא המבוגר האחראי.

 

סוכן החיברות הזה, עובד שעות רבות והוא מהווה את ערוץ הלימוד והאינטראקציה המרכזית של ילדים מגילאי 4 ומעלה. נתוני הצפייה של ילדים בטלוויזיה, כפי שעולים מנתונים שפרסמה הרשות השנייה, כמעט בלתי נתפסים. ילדים בגילאי 4-11 צפו בשנת 2011 בטלוויזיה 215 דקות, ומדובר בנתון יומי. ילדים בגיל הזה צפו כ- 40 דקות ביום בתוכניות הפריים טיים. ילדים גדולים יותר בגילאי 12-14 צפו כ- 185 דקות בטלוויזיה במשך היום, שמתוך זה כשעה בשידורי פריים טיים למבוגרים.

 

ריאליטי- מה לומדים ממנו הילדים על החיים?

 

141,000 ילדים מגיל 4 צופים בשידור האח הגדול

נתונים שפורסמו השבוע על ידי הועדה הישראלית למדרג מדווחים כי 141 אלף ילדים בגילאי 4-12 צפו בתוכנית "האח הגדול" בתחילת השבוע. כמעט 12 אחוזים מכלל הצופים בתוכנים הם ילדים צעירים שהתכנים, הסיליקון והאינטריגות לא אמורים לעניין אותם.

 

גילת מלכאן-סטיקלרו, פסיכולוגית קלינית מומחית ומאבחנת חושבת שהנתונים בעייתיים מדגישה שמאוד לא מומלץ שילדים יצפו בתוכנית, ובטח לא בערוץ 20. "אמנם זו תכנית ריאליטי שלכאורה מציגה את המציאות, ו?מה רע בכך שהילדים לומדים את המציאות בה הם חיים?, אך המציאות המוצגת בתוכנית היא עוצמתית מדי, ישירה ואינה קלה לעיכול. התכנים המוצגים בערוץ 20 אינם מצונזרים או מרוככים לטובת הצופה הצעיר וכך, הילדים נחשפים לאלימות, תככים ופרובוקציות מיניות". 

 

"ילדים בגילאים אלה מגדירים את עצמם תוך השוואה לאחרים" מדגישה מלכאן - סטיקלרו, "ועוסקים בברור נורמות חברתיות והתנהגויות נורמטיביות יותר או פחות. כשעל מסך הטלוויזיה הם פוגשים בדמויות הנתפסות כמודל לחיקוי אך מעשנות, מקללות ומתנהלות באופן מוחצן ומיני, הם מפנימים זאת ומסיקים שזוהי הנורמה וכך מתנהל העולם. גם אם ההורים מנסים לתווך את המראות הללו לילדים, אין די בכך והפגיעה בתמימות כבר נגרמה".

 

בנות קולניות רואות האח הגדול

3 וחצי שעות ביום צופה הילד הישראלי בממוצע בטלוויזיה ונחשף לתכנים שונים שאין עליהם בקרה אמיתית. ד"ר עלינא ברנשטיין חוקרת ומרצה בבי"ס לתקשורת, המסלול האקדמי במכללה למנהל, לא חושבת שהטלוויזיה בעייתית, כל עוד ילדים צופים בתוכניות המותאמות לגילם: "באופן כללי ישנן הנחות רבות הקשורות לטלוויזיה שלא נבדקו. ברור שיש לתוכניות האלו השפעה, אבל לא ברור מהי בדיוק".

 

"תוכניות כמו האח הגדול, המשתלטות על כל השיח הציבורי משפיעות עלינו, אבל השאלה היא האם יש שם משהו שאין במקומות אחרים?" שואלת ד"ר ברנשטיין, "יש מחקרים רבים סביב ריאליטי והאח הגדול, אבל אין מחקר אחד שגרם לי אישית לחשוב שהתוכנית משפיעה בצורה לא טובה על ילדים. לדוגמה, מחקר שהתייחס לבנות נוער טען שבנות הצופות באח הגדול הן יותר קולניות ועוסקות באינטריגות. אולי זה בדיוק להפך - בנות קולניות העסוקות באינטריגות צופות באח הגדול?"

 

ד"ר ברנשטיין מדגישה את המינון: "כמו שלקחת אקמול אחד זה בסדר כשכואב הראש וחופן כדורי אקמול עם וודקה זה רע, כך צפייה מבוקרת, שהיא לא העיקר העיסוק של הילד או הנער, היא בסדר. הכל עניין של מינון ופרופורציה"

האח הגדול הופך את הבנות לקולניות ורדודות או שהן היו כך לפני כן ולכן בחרו לראות את התוכנית?

 

ללמוד על מניפולציות ואינטריגות

המצב מורכב גם לדעתה של מיכל אלון תירוש, מהחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב והמכללה האקדמית עמק יזרעאל: "בעולם אידיאלי אולי אפשר היה למנוע צפייה, אך בעיני זה לא פתרון ריאלי. מדובר בתוכניות ש"כולם" צופים בהן , ולרוב גם ההורים עצמם, לכן לא ריאלי לצפות שהורים ימנעו את הצפייה של הילדים בתוכניות. בנוסף, איסור לצפות עלול להפוך את התוכנית ליותר אטרקטיבית".

 

לדעת אלון תירוש הפתרון הוא תיווך הורי ולא מניעה "כלומר, שהורים יצפו עם הילדים ויסבירו להם לגבי דברים מסוימים - למשל, שזה לא הגיוני, או שזו התנהגות שלילית שיש לגנות. בגילאים יותר מאוחרים כדאי וניתן להסביר על המשמעות של ריאליטי ואת ההבדל בין זה לבין המציאות "האמיתית", אך בגילאים של תחילת יסודי זה לא בהכרח יעבוד ולכן לדעתי כדאי שהורים ידברו על היבטים והתנהגויות ספציפיות, וברמה הקונקרטית. כך הילד לא רק שפחות ייפגע, אלא ילמד על נורמות התנהגות ונורמות חברתיות "נכונות". 

 

ברנשטיין מסכימה: "חשוב שיהיה תיווך של מבוגר, וילדים לא יעמדו מול טלוויזיה ויקלטו תכנים בלי מבוגר אחראי בסביבה. בסופו של דבר האח הגדול לא מביא לסלון שלנו דברים שלא רואים בחוץ. גם מחוץ לטלוויזיה אנחנו רואים אינטריגות, שפה לא תקנית וויכוחים בין אנשים. עדיין אני חייבת להדגיש שילדים צריכים לראות טלוויזיה המתאימה לגילם".

תום ואדל ילמדו אותנו על זוגיות

לדעת אלון - תירוש חשוב להבין למה הילדים צופים בתכניות הללו: "התוכניות מעניינות אותן, והעניין מעיד על כך שהם יכולים ללמוד לא מעט מהתוכניות על תחומים בהם אין להם ידע או ניסיון קודם. הם פוגשים מקומות, אנשים ומצבים שאינם מוכרים להם מחייהם האישיים. אם נתמקד, למשל, באח הגדול, ניתן לטעון שעבור ילד, התוכנית מאפשרת הצצה לעולם המבוגרים ולדרך בה מבוגרים מתנהלים בינם לבין עצמם, וזאת באופן שהוא לא בהכרח נחשף אליו בחיי היומיום שלו. ילדים חשים, לעתים באופן לא מודע, שהם יכולים ללמוד מהתוכניות. רווח לימודי זה קיים בצד הרווח החברתי של הצפייה - להיות מעודכנים וכמו כולם".

 

"הנזק אפשרי בדיוק מהמקום הזה - שילדים לומדים מהתוכניות", מסבירה אלון תירוש, "הם לומדים איך, לכאורה ,אמורים להתנהג בני זוג (למשל טום ואדל), או  אחים (אורן ואלון), איך מתמודדים במצב של תחרות, איך מתנהגים כשמאוהבים או שונאים (האח הגדול), הם לומדים מהם סדרי עדיפויות (האח הגדול) וגם על סטריאוטיפים בקבוצות שונות (התימניות הן רעשניות...) ועוד היבטים שונים".

 

תום ואדל ילמדו את הילדים שלנו על זוגיות (תמונה מתוך פרופיל הפייסבוק המשותף של הזוג)

 

"אם נתייחס גם לנושאים כמו  מיניות , אלימות פיזית או מילולית, בתוכניות יש לא פעם התנהגויות כאלה, והן מוצגות כלגיטימיות וכנורמטיביות. החשש הוא שילדים ילמדו מהתוכניות ויחשבו שכך אכן מתנהגים. למשל, שיחשבו שזוגיות טובה היא לצעוק על בן זוגך ולהשפילו, או שמותר לנקוט באלימות מילולית כדי לנצח בתחרות, כך שהבעיה היא שהילדים הנם חסרי ידע בנושא, והתוכניות, לכאורה, מלמדות אותם איך מתנהגים- מלמדות נורמות חברתיות, סטריאוטיפים, ומפתחות ציפיות מסוימות. כמובן שככל שהילד צעיר יותר, יש לו פחות ידע על הנושאים והוא עלול להיות מושפע יותר מהמוצג בטלוויזיה".

 

הבעיה בריאליטי לדעת אלון – תירוש הוא שגם למבוגרים לא מבחינים בינו לבין המציאות: "ילדים מאמינים שריאליטי זו המציאות (כמו הרבה מבוגרים) ולכן מה שהם רואים בטלוויזיה נתפס בעיניהם כמציאותי, והם עלולים להפנים נורמות התנהגות מאוד בעייתיות. לדעתי זו הסכנה, וכאמור, ילדים צעירים הם בסיכון גבוה יותר".

 

האח הגדול הוא לא רק רע, מדגישה ד"ר ברנשטיין ומציינת כי הבעיה היא במבחר "האח הגדול היא טלוויזיה עשויה היטב בסוגה המדוברת, הבעיה שאין שום אפשרות בחירה, זה מה שניתן לראות היום בטלוויזיה. חשוב לזכור שהאח הגדול השפיע גם לטובה, בתחום ייצוג בטלוויזיה לבחור עיוור, האח הגדול עושה שרות טוב ומציג אוכלוסייה שאין לה ייצוג בכלל בטלוויזיה".

 

"אישית אני דואגת יותר מאבדן הפרטיות בדור הנוכחי", אומרת ברנשטיין, "הנוער והצעירים מוותרים על הפרטיות שלהם לטובת פרסום. הם רוצים להתפרסם, שיכירו אותם. התופעה נראית בפייסבוק וגם בתוכניות ריאליטי, וזה מדאיג אותי יותר"

להיות לרגע הרגולטור - איך לשמור על הילדים?

 

בזמן שבו הרגולטור לא מקפיד על שעות שידור התכנים והתכנים המשודרים ותוכניות שהיו משודרות בעבר בפריים טיים משודרות כיום בשעות אחר הצהרים ("שמש", לדוגמה) על ההורים להיות הרגולטור ולהקפיד על התכנים שהילדים חשופים אליהם. איך צופים וממזערים את הנזק ואיך מתווכים את השידורים בטלוויזיה?

 

  • בחרו עם הילד תכניות שבהם הוא צופה
  • אל תפחדו למנוע צפייה בתוכניות שנראות לכם לא מותאמות -  זו האחריות שלכם כהורים.
  • שבו וצפו ביחד עם הילד בתוכניות ופקחו על התכנים.
  • בחרו נושא שנראה לכם מרכזי ודברו עליו עם הילד.
  • בדקו מדי פעם מה דעתו על תכנים שעולים, ויכוחים, אינטריגות, בררו אם הוא מבין שמדובר בתוכנית ולא בחיים עצמם.
  • הקפידו להציף בעיות בתוכנית ולהאיר מה שנראה בעינכם לא נכון
תגיות