אוהב בדרכו המוגבלת, החולנית. ומותר, בשם השפיות, לפקפק האם אפשר לקרוא למה שהוא חש אהבה, וספק, בשם ההגנה על ילדינו, האם מותר לכלול אהבה זו בהמלצות לרגל יום האהבה.

 

אבל כתיבתו המכשפת של נאבוקוב מותירה הרחק מאחור את כל הסייגים והחומרות, מאיינות כל נאום בשם המוסר.

 

וכאשר בסוף הספר פוגש הומברט את לוליטה שלו, והיא כבר אישה בוגרת, אמריקאית "קלאסית" בחוסר הייחוד שבה, ואז הוא מבין כמה הוא אוהב אותה, נקרע הלב ממש, וסיפור המסגרת, שמעיד ורומז כל גורלם של השניים, הופך את "לוליטה" לגירסא מעוררת אי נוחות של סיפור רומיאו ויוליה.