בטור שפורסם ביום שלישי, קוראת ענת אבישר ליצוג לקהילה הביסקסואלית בישראל. אך בעודה טוענת שלקהילה הביסקסואלית אין בנמצא אף יצוג, אבישר גם לוקחת את הזמן והמרחב לתקוף "גורמים פוליטיים ורדיקליים" אשר מנסים "לחטוף" את יצוג הקהילה הביסקסואלית ולנצל את הבמה על מנת "לשמש שופר לאג'נדה שמאלנית קיצונית". מאמר זה הוא מענה לטענות אלו, מנקודת המבט של פעילה שמאל-רדיקלית בקהילה הביסקסואלית.

 

אבישר מציגה את מצב העניינים כאילו לא קיים יצוג לקהילה הביסקסואלית כלל, בה בעת שהיא מתארת את הפעילות הביסקסואליות מהקהילה בתור "כוחות חיצוניים" אשר "משתלטים" על הקהילה הביסקסואלית. למעשה, כבר שלוש שנים קיים ארגון ביסקסואלי למהדרין, "פאנורמה – קהילה בי ופאנסקסואלית פמיניסטית" שמו, והוא הארגון הביסקסואלי היחיד בישראל כרגע (והשני אי פעם).

 

בין היתר, הארגון מוגדר גם כפמיניסטי ושמאל רדיקלי, עובדה שאני אישית מאוד גאה בה. ובכל זאת, פאנורמה הוקמה על מנת לעשות אקטיביזם ביסקסואלי, בתגובה בדיוק להדרה ולמחיקה מהסוג שאבישר מתארת בשאר הטור שלה, ובכך מתמקד הארגון מאז הקמתו. למעשה, ללא העבודה הקשה של פעילות פאנורמה במשך השנים האחרונות, קשה היה לדמיין מצב שבו אבישר יכולה היתה לכתוב בפומבי על ביסקסואליות בקלות כזו...

 

כנ"ל כאשר אבישר מדברת על יצוג במצעדי הגאווה. לטענתה, "מדי שנה מחפשים ייצוג לקהילת הבי על במת הנואמים במצעדי הגאווה", אך למעשה, לפני הקמת פאנורמה, ופעולת מחאה ישירה אחת של מקימות פאנורמה במצעד הירושלמי בשנת 2009, אף אחד מעולם לא "חיפש" נואמים/ות ביסקסואלים/ות למצעדי הגאווה ומעולם לא נאמו נציגות הקהילה הביסקסואלית במצעדים.

 

למעשה, ההפך הוא הנכון – למרות לחץ רב שהופעל על מארגני המצעדים במהלך השנים, נמנע בפועל מהקהילה הביסקסואלית ייצוג על הבמה. גם כעת, שלוש שנים לאחר הקמת פאנורמה ופעולת המחאה מ-2009, מה שאבישר מכנה "מחפשים" נראה יותר כמו גרירה באוזניים, כאשר מדי שנה בשנה פעילות פאנורמה נדרשות להפעיל לחץ זמן רב מראש על מנת לקבל ייצוג נאות במצעדים.

 

אבישר טוענת שפעילות פאנורמה מנצלות את הבמה לקידום אג'נדה שמאל-רדיקלית, אך ההפך הוא הנכון: בעבר וגם כיום, אנו משתמשות בכלים ושיטות פעולה רדיקליות על מנת לקדם אג'נדה ביסקסואלית. כך היה בפעולת המחאה הישירה ב-2009, כך היה במעורבות שלנו בארגון מצעדי הגאווה הרדיקלים בתל אביב, וכך הוא גם בפעילות המרכזית של פאנורמה – בניית קהילה והעצמה של הקהילה הביסקסואלית.

 

כך למשל פועלת פאנורמה למען התנגדות ושחרור מדיכויים, בתוך הקהילה ומחוצה לה, בנושאים כמו דיכוי נשים, דיכוי טרנסג'נדרים/ות, דיכוי מזרחים, דיכוי פלסטינים והתנגדות לכיבוש, יצירת מרחב בטוח לשורדות תקיפה מינית ובניית מנגנון של אחריות קהילתית – וכמובן, הנושא שלשמו התכנסנו: דיכוי ביסקסואליות/ים.

 

כאשר נגשות לעסוק בפוליטיקה בכלל – ובפוליטיקה ביסקסואלית בפרט – נשאלת השאלה, האם מטרתנו היא לעודד "שיפוץ קוסמטי" בחברה, או שמא ליצור שינוי שורשי (רדיקלי). אם מטרתנו היא לסמן וי קטן ברשימת המוזמנים לשולחן ההגמוניה, הרי שנוכל לטעון ל"א-פוליטיות" (כותרת מכובסת ל"פוליטיקה הגמונית"). פוליטיקה כזו, כמובן, תתנקם בנו בהמשך הדרך, שהרי מוקדי הכח שתנועות "א-פוליטיות" מבקשות אליהם גישה, הם אותם מנגנוני הכח שמדכאים אותנו – ואחרות/ים – בצורות אינספור אחרות.

 

קהילה שאינה פמיניסטית היא קהילה שנותנת יד לסקסיזם; קהילה שאינה מתייצבת לצד טרנסג'נדרים היא קהילה שנותנת יד לטרנספוביה; קהילה שאינה מתייצבת לצד מזרחים ודוברי/ות רוסית היא קהילה שנותנת יד לגזענות – וקהילה שאינה מתייצבת לצד המאבק לשחרור פלסטין היא קהילה שנותנת יד לכיבוש. במקום לחזק את מנגנוני הכח הדכאניים בחברה, פאנורמה בחרה בדרך של שינוי רדיקלי, מתוך הבנה שהתעלמות ממנגנוני דיכוי קיימים רק מחזקת אותם ונותנת יותר כח בידי ההגמוניה החברתית על מנת לדכא את כולן/ם.

 

לבלוג של שירי אייזנר: שחור-סגול.

 

הכותבת היא פעילה חברתית ומקימת ארגון "פאנורמה – קהילה בי ופאנסקסואלית פמיניסטית".