הימים הקרובים מרגשים במיוחד: ט"ו בשבט, יום המשפחה, יום האם ויום האהבה - איזה כייף שיש חגיגות שלא קשורות דווקא לסבל של העם היהודי ואין בהם מאכלים משמינים או מחויבויות לארוחת חג ארוכות. הימים האלה מעודדים נתינה, הסתכלות על האחר וחיבור - חיבורים בין אנשים, קטנים וגדולים.

 

אבל האמת היא שרוב רובם של הילדים זוכרים את התקופה הזו לא בגלל השתיל ששתלו עם המורה או את הפנקס עם הלבבות שהכינו לאמא לכבוד יום האם - רוב הילדים ממש היום מקבלים דף לבן מודפס בדיו שחור ועליו מתועדים חייו בחודשים האחרונים במספרים - התעודה.

 

זה לא משנה מה גיל הילד שלכם החל מכיתה א' ועד סיום שהותו במערכת החינוך - יש לתעודה חשיבות גדולה ובכל זאת קשה לי לחבר את גיליון המספרים הזה לילד הפרטי שלי.

 

קחו את התעודה של ילדכם וקראו אותה - מה היא באמת מספרת על הילד שלכם? האם היא יודעת לספר על זה שהוא אוהב מאוד דרקונים וסיפורי מיתולוגיה או שהילדה הכישרונית שלכם מציירת מדהים ורוצה כבר עכשיו להיות מעצבת אופנה? האם התעודה מספרת שבהפסקות לילד מאוד קשה ועצוב והוא מסתובב לבד בין המתקנים בחצר או שהילדה שלכם ארגנה חבורה נוספת של ילדים למכירת חצר ותרומה לקהילה? אז מה באמת מספרת התעודה?

 

היא מספרת לכם על סטטיסטיקות וממוצעים - הקברניטים שבמשרד החינוך החליטו על חומר לימודי מסוים שמתאים לכיתות הלימוד, הם גם קבעו סטנדרטים להצלחה ומבחנים לבדיקה וכעת המספר שכתוב ליד מקצוע שפה, מתמטיקה או תנ"ך מעיד על המקום שבו הילד שלכם נמצא ביחס לחומר הזה - וזהו.

 

המספר הזה לא מעיד על אותם ילדים שמאוד התאמצו לשבת וללמוד למבחן אבל נבהלו ונלחצו ברגע האמת, המספר הזה לא מעיד על הילד הפרטי שלכם שבכלל לא היה מוכן להיכנס לשעורים ועכשיו הוא עושה מאמץ להיכנס, המספר הזה בוודאי לא מציג איזה חבר טוב הוא לשאר הילדים בכיתה והמספר הזה לא משקף בכלום את עולמו הפנימי והמחשבות שלו על עצמו ועל העולם.

אז למה יש תעודה עם מספרים? כי זה הכי קל, מדיד , נכנס לדוחות אקסל ומבטל את השונות הגדולה בין הילדים - כך אפשר לכמת הצלחות, כישלונות ולכל זה, הרשו לי לגלות לכם, יש משמעות של תקציבים - כן כמו תמיד בסוף הכל קשור לכסף.

 

יש בתי ספר אחרים (יש כאלו גם בארץ ולא רק בפינלד) שלהם שיטות הערכה אחרות - הן כוללות בעיקר מילים, הן נכתבות בשיתוף התלמיד ובמטרה להציג תמונת מצב כוללת של הילד על שלל תפקודיו, הלימודיים, חברתיים ורגשיים. תעודה כזו יש בה אמירה - רואים אותך ילד, מכירים אותך היטב, התעודה היא מראה עבורך להישגים ואתגרים היא תעזור לך להמשך הדרך והיא בעיקר בשבילך ולמענך.

 

אני לא יודעת איזו תעודה הביא הילד שלכם הביתה, תעודת מספרים או מילים, תעודה מעולה או תעודה שמצביעה על קשיים והתמודדויות - זה לא משנה וכאן לא טמון הסיפור האמיתי.

 

הסיפור האמיתי בעניין הוא מה תעשו ואיך תתנהגו עם הילד והדף הלבן שהוא מחזיק ביד, כי בסופו של יום הקשר שלכם עם הילד הוא החשוב מכל והוא זה שיעזור לו לצעוד במסלול חייו ולכן חבקו אותו ושבחו אותו על הישגיו, גם הקטנים ביותר, ספרו לו על התעודות שלכם, ובעיקר תנו לו הרבה מקום לספר על עצמו ועל התחושות שלו.

 

להורים שממש רוצים אתגר - אתם יכולים להכין תעודה אלטרנטיבית לכל אחד מבני המשפחה ולהכניס לתוכה ערכים שחשוב לכם לקדם כהורים, את התעודה ממלא כל אחד לעצמו ואז בני המשפחה מוסיפים לזה את מה שהם חושבים. שהייתי ילדה וקיבלתי תעודה הייתי תמיד מראה אותה לסבא שלי, הוא אף פעם לא היה פותח אותה, הוא רק היה מחבק, מנשק, נותן שוקולד ודמי כיס - הוא אמר שהחיוך שלי שווה יותר מכל ציון .