מחקר חדש שהתפרסם השבוע בכתב העת של האגודה הרפואית הקנדית, קובע שענישה גופנית של ילדים עשויה לגרום לנזק התפתחותי ולפגוע באינטיליגנציה שלהם.

 

המחקר בחן מחקרים שנערכו במשך ה 20 שנה האחרונות בעולם, ועסקו במכות בישבן או בשפת המחקר- הצלפות בישבן וענישה גופנית.

 

עודד בonlife:

 

החוקרים ציינו שאמנם מכות בישבן היו מקובלות יותר לפני 20 שנים והיום במדינות רבות בעולם הורים אינם מכים את ילדיהם כדרך חינוכית ועדיין המכות המועטות שניתנות עשויות לגרום לנזק התפתחותי בטווח הארוך ואף להוריד את מנת המשכל (IQ) של הילד.

 

עוד דווח במחקר שענישה גופנית הופכת את הילדים לאגרסיביים יותר ולאנטי חברתיים. ילדים שחוו ענישה גופנית מתקשים יותר להשתלב חברתית עם בני גילם ופונים לאלימות כדרך לפתרון בעיות.

 

חוקרי המחקר מציינים כי אינם מבינים את הדיון סביב ענישה גופנית של ילדים: "80 מחקרים מאוששים את המסקנה כי ענישה גופנית גורמת נזק. מבחינתנו הנושא אינו שנוי במחלוקת אלא דיון סגור- ענישה גופנית מזיקה לילד".

 

לדעת החוקרים רופאי הילדים אמורים להסביר את ההשלכות של ענישה כזאת על הילדים "ולהסביר להורים כי לענישה גופנית יש רק תוצאות שליליות. כל ענישה פוגעת בביטחון העצמי של הילד, יכולה ליצור קשיים קוגנטיביים וישנם מחקרים הטוענים שלענישה גופנית ישנה השפעה פיזית על המוח".

תתכוננו מראש ותבקשו עזרה

פרופ' עמוס רולידר מקדיש לנושא הענישה הפיזית פרק בספרו "הורות ללא רגשות אשם" וממליץ להורים ללמוד כיצד לא לאבד עשתונות. לטענת פרופ' עמוס רולידר, הורה שיתכונן וידע למפות את המצבים בהם יש סבירות גבוהה שבהם "ייצא מדעתו", יוכל גם לתכנן מראש תגובה יעילה ולא הרסנית.

 

לדברי פרופ' עמוס רולידר מומלץ כמובן להתכונן מראש ולהכיר את המצבים ולתרגל תגובה אבל חשוב גם להכין את הילד ולהסביר לו מהם החוקים המצופים ממנו ומהם הגבולות בבית.

 

פרופ' עמוס רולידר טוען כי אחת הסיבות להתפרצויות של הורים היא הניסיון שלהם להבליג ולא להגיב כשהדברים קורים, מה שגורר בסופו של דבר התפרצות של הורה מותש ועצבני. תגובה שלקולה בכל פעם תמנע התפרצות.

 

ההמלצה של פרופ' עמוס רולידר לגבי הורים שמתקשים להתנהל נכון או מוצאים עצמם מתפרצים על הילדים, הוא פשוט לגשת לייעוץ או לעזרה.

 

ענישה גופנית יכולה להפוך בקלות להתעללות

עו"ד קארין פילוסוף זרניצקי, מסבירה: "התעללות וענישה גופנית הינן תופעות שונות לחלוטין, אולם יש בהן מן המשותף. אין חולק כי ההתעללות בילדים הינה אסורה ומהווה עבירה לכל דבר ועניין. לעומת זאת, בהתייחס לשימוש בענישה גופנית, לא קיימת הסכמה. יש מחקרים והורים הטוענים כי זהו כלי ראוי להטלת משמעת וחינוך. מנגד, ישנם מחקרים המראים כי לעיתים אלו מהווים סנונית לבאות – מה שמתחיל כענישה גופנית עלול להפוך בהמשך להתעללות גופנית".

 

"נושא הענישה הגופנית של ילדים, מעלה שאלות משפטיות שונות בתחום המשפט הפלילי והאזרחי" מציינת עו"ד פילוסוף זרניצקי. "ראשית יובהר כי החוק קובע חובת דיווח על כל אדם למשטרה או לפקיד סעד, כאשר יש לו יסוד סביר לחשוב (חשד) שאחראי על קטין פוגע בקטין - תוקף אותו וגורם לו חבלות או מתעלל בו נפשית, פיזית או מינית. במקרים של שימוש בענישה גופנית, לא קיימת חובת דיווח דומה".

 

קנדה, בה נערך המחקר וגם ישראל אשררו את אמנת זכויות הילד, שנקבעה באו"ם והצטרפו ל 190 מדינות שתומכות בהגנה על ילדים, מפני אלימות גופנית ונפשית. "בעולם המודרני אנו ערים לאמנות הולכות ומתרחבות סביב זכויותיו של הילד הקטין" מסבירה פילוסוף זרניצקי. "טובתו של הילד ושלומו הן נר לרגלינו וכך גם קיימת זכות לילד שלא יפגעו בגופו".

 

"אמנת זכויות הילד (סעיף 19) קובעת כי על  המדינות לנקוט באמצעים תחיקתיים, מנהליים חברתיים וחינוכיים מתאימים, על מנת להגן על הילד מפני אלימות, נפשית וכו' כאשר הוא נתון לטיפול הורים, אפוטרופוס חוקי, או כל אדם אחר המופקד על הטיפול בו".