הכל התחיל בחופשה על חוף הים. פאמלה דרוקרמן עיתונאית אמריקאית שמתגוררת בפאריס נסעה יחד עם בעלה וילדתה בת השנה וחצי לעיר דייגים קטנה על החוף. הם התיישבו במסעדה אבל, עוד לפני שהם הספיקו להזמין, הילדה התחילה לבכות ולזרוק דברים על הרצפה.

הסיטואציה כשלעצמה לא הייתה מפתיעה במיוחד, לפמלה ובעלה היה ברור שככה ילדים אמורים להתנהג. מה שהפתיע את בני הזוג היה לראות שבשולחנות האחרים הורים צרפתים ישבו עם ילדים שאכלו, דיברו  או שיחקו בלי לעשות להורים שלהם את המוות. מאותו רגע דרוקרמן התחילה לחקור את השאלה - מה ההורים הצרפתים עושים שעוזר להם לגדל ילדים ממושמעים ורגועים יותר ולמה הורים אמריקאים לא מצליחים להשיג את אותן התוצאות?

המסקנה של דרוקמן הייתה שקיימים שני סוגי הורות שונים לגמרי- ההורות האמריקאית וההורות הצרפתית. "שמתי לב כשמגיעים אורחים אמריקאים, ההורים מבלים את כל הערב ברדיפה אחרי הילדים ואילו כשבאים אורחים צרפתים, המבוגרים שותים קפה ואילו הילדים משחקים לבד" מספרת דרוקרמן

 

המסקנות של דרוקמן היו נחרצות: הורות אמריקאית משמעותה השקעה בלתי נגמרת בילדים כשהמבוגר רואה בתינוקות יצורים קטנים ושבריריים שלא יכול לשרוד בלי עזרת ההורים ולכן הם קופצים מיד על כל שטות שהילד עושה. הורים צרפתים לעומת זאת משתדלים להמשיך את אורח החיים הרגיל שלהם גם אחרי שנולדים להם ילדים. הצרפתים מניחים שהתינוק הוא בכל זאת יצור אינטליגנטי שיכול לשרוד ולהבין מה טוב לו גם בלי התערבות אין סופית של ההורים

 את תובנותיה, דרוקרמן פרסמה בספר שכותרתו "לגדל- אמא אמריקאית מגלה את תובנות ההורות הצרפתית". תמצית הספר שפורסמה בוול סטריט ג'ורנל הפכה להיות אחד המאמרים הנקראים ביותר השנה
 

בצרפת הורים עדין דבקים שיטות החינוך הישנות והסמכותיות יותר, השמות את ההורים במרכז ואילו בארה"ב ההורים מתנהלים סביב הילדים. שנת הלילה מהווה דוגמה לכך: בעוד הורים אמריקאים נוטים לקום כל פעם שהתינוק בוכה, הורים צרפתים בדרך כלל יחכו כמה דקות מתוך הנחה שתינוק יכול ללמוד בעצמו לחבר את שעות השינה שלו. התוצאה - רוב התינוקות הצרפתים מתחילים לישון שנת לילה רציפה בגיל חודשיים או שלושה חודשים, בעוד לתינוקות האמריקאים לוקח הרבה יותר זמן להניח להורים שלהם להעביר את הלילה בשקט. 

 

כתוצאה מכך, גם ההורות בשתי היבשות נראית שונה לגמרי. בעוד הורים אמריקאים מסתובבים עייפים ורואים בגידול משפחה עול כבד, הורים צרפתים מפיקים ממשפחה וילדים הרבה יותר עונג.

הבעיה, לטענת דרוקדמן, היא לא שההורים אמריקאים לא מגדלים את הילדים שלהם נכון אלא זה שהם מגדלים אותם נכון מידיי. הורים אמריקאים מוצפים בתאוריות חינוכיות, ספרים ותוכניות הדרכה עד כדי כך שהם כבר לא יודעים מה נכון לעשות ומה לא. כמו בכל דבר הם מנסים להיות טובים ביותר ומרגישים אשמים כשהם אם הם לא משקיעים במשהו את מירב מאמצים. הסוד של ההורים הצרפתים הוא שהם סומכים על אינטואיציה, חוש בריא ופחות או יותר עושים את מה שההורים שלהם עשו בלי לפתח יותר מידיי תאוריות. כתוצאה מזה, הילדים הצרפתים לומדים להיות מחונכים וסובלניים יותר.

 

ההורים הצרפתים משקיעים בחינוך הילדים בתחומים מסוימים כמו אוכל. הורים אמריקאים בדרך כלל מנסים להאכיל את הילדים שלהם ברוקולי ותרד, אבל כשהילדים מסרבים, הם מתפשרים על צ'יפס ולחמנייה, או מזון אחר שהופך להיות הדבר היחידי שהילד אוכל. הורים צרפתים לעומת זא?ת ממשיכים להתעקש. הילד חייב לפחות לטעום וברוב המקרים מתרצה גם לאכול.

הורים צרפתים מציבים לילדים שלהם גבולות ברורים ולא מפחדים לומר את המילה "לא" בצורה תקיפה והחלטית. הורים אמריקאים לעומת זאת נותנים לילדים לנהל את הבית. סבלנות או צייתנות נחשבים בארה"ב עניין של מזל.

?"להורים היום יש בעיה גדולה לשים גבולות לילדים שלהם כך שבמידה רבה אנחנו דומים מאוד להורים אמריקאים." אומרת נורית כוכבי מנהלת מרכז הורות ומשפחה במכללת קיי בבאר שבע. "נושא ההתמודדות על הילדים כל הזמן עולה ואני רואה בעיקר הרבה עייפות. היום כשאנחנו רוצים לבטא את עצמינו מחוץ לבית, זה מאוד מעייף.  אנחנו קמים בבוקר, מפזרים את הילדים, הולכים לעבודה וחוזרים הביתה למשרה נוספת ונורא קל בתוך כל זה לאבד את עצמינו".

 

"אני רואה אמהות שאין להן כוח להציב גבולות לילדים שלהם או לבטא את הצרכים שלהם. הרבה פעמים יותר קל לוותר לילד ופשוט לתת לו את מה שהוא רוצה. בטווח הקצר זה משיג לנו קצת שקט תעשייתי אבל זה לא בריא ולטווח הארוך זה יכול אפילו להזיק".  

?" אני רואה בעיקר בלבול. הורים היום מתבלבלים בין להיות חברים ולהיות סמכותיים. אנחנו מאוד רוצים לרצות את הילדים ונורא חוששים מחוסר אהבתם אותנו. עיקר העבודה שלנו עם הורים היא להחזיר את מעמד ההורה. יש מקום לחברות אבל אתה קודם כל הורה, אתה זה שצריך להוביל את הילד ולא להפך. לא צריך דאוג לאבד אותם, אהבתם שמורה לנו. לא צריך לחשוש גם להיות תקיפים איתם מידיי פעם, גם אם זה לא נעים לשמוע את הקיטורים שלהם".

העצה של כוכבי להורים היא קודם כל צריך להבין מה חשוב לי, מה אני רוצה. "הורים צריכים לדעת מה הם הגבולות שלהם ולהציב את הגבולות הללו לילדים. הורות בריאה היא איזון בין גבולות מצד אחד ותמיכה והקשבה מצד שני. קודם כל צריך ליהנות - לחבק, לקבל, להקשיב, ולבנות בסיס טוב עם הילדים וכשיש את זה גם הרבה יותר קל להציב גבולות. כשילד מתחצף לא לוותר לו, לא לקבל את זה שבת אומרת לאמא שלה "איזה מטומטמת את" או "איזה מעצבנת את". הורים שקשה להם, ואני רואה אותם כל הזמן גם בעבודה וגם בסופר וגם אצלי בבית, פשוט לנשום עמוק, לא להתייאש ולא לוותר."