לפני כשנה, בכנס לנפגעות תקיפה מינית בטורונטו,  הצהיר קצין משטרה כי הדרך הכי טובה להימנע מאונס תהיה "להפסיק להתלבש כמו שרמוטות". הצהרה זו נובעת ממיתוס רווח, לפיו חלק מן האשמה במקרי אונס מוטלת על נשים, שמפגינות מיניות מוגזמת, ובכך מטעות גברים לחשוב שהן רוצות סקס.

 

עוד ב-Onlife:

 

הדבר התניע תגובת שרשרת בקרב ארגונים פמיניסטיים, וב-3 לאפריל 2011 יצאה לדרכה "צעדת השרמוטות" (The slut walk) הראשונה, שנערכה בטורונטו. מאז הספיקו להיערך לא מעט מצעדי שרמוטות ברחבי קנדה, ארצות הברית, אירופה, ניו זילנד ואפילו ניו-דלהי, בירת הודו השמרנית.

 

מצעד השרמוטות, טורונטו, 3 אפריל 2011

 

ב-16 למרץ עתידה להיערך בתל אביב צעדת השרמוטות הראשונה, ואחריה צעדות דומות בחיפה ובבאר שבע. עמוד האירוע בפייסבוק, שנוצר רק ביום שלישי האחרון, כבר גרר מאות תגובות. חלקן מפרגנות, חלקן סליזיות, ורובן הגדול, כך הנראה, כועסות. המטרה מוצדקת, אבל למה אנחנו קוראים להן שרמוטות?

 

גבר יכול להיות שרמוטה

בשביל להבין את הבחירה בטרמינולוגיה שלכאורה מבזה נשים, מעניין להסתכל על המאבק להכרה בזכויות להט"בים. המונחים הומו ולסבית היוו במאה ה-19 וכן בחלק נכבד של המאה ה-20 מונחים רפואיים-פסיכיאטריים, עוד לפני שפורסם ה-DSM הראשון (שהוא ספר האבחנות הפסיכיאטרי, אותו מוציאה האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית. באמצעות הגדרות קליניות, מדעיות-לכאורה, מגדיר ה-DSM מיהו החולה בנפשו - ובתוך כך, מיהו הבריא). שני המונחים הללו שימשו בכדי להגדיר את מצבם הנפשי "המעורער" של גברים ונשים הנמשכים לבני מינם.

 

אם כן, לפני כמה עשורים בודדים שומשו המונחים הומואים ולסביות, מונחים לגיטימיים לחלוטין כיום, כמילות גנאי. כדברי השיר, מה נשתנה?

 

חלק נכבד מהמאבק לזכויות להט"בים היה דה-קונסטרוקציה למונחים עצמם. הפעילים הבינו כי המונחים קיימים, והתעלמות מהם רק תזין את השד ההומופובי, ועל כן יש להילחם בהם, ראש בראש. זו הייתה מלחמה קשה – ובמובנים מסוימים, היא לא הסתיימה, אבל פירוק המונחים המבזים, והפיכתם למונחים יומיומיים, אפילו מכבדים, הוא סמל.

 

גם נשים וגם גברים הם קורבנות לתקיפה מינית, אולם באופן גורף וכמעט מוחלט, התוקפים הם גברים. אין להתעלם מהעובדה הזו, משום שהיא חשובה להבנה – ולפירוק – של המיתוסים אודות סקס. סקס אינו נושא "גברי" במהותו, אולם ההבניות של החברה הפסבדו-ליברלית בה אנחנו חיים נובעות מתוך פרדיגמה גברית.

 

לא בכדי אין הטייה זכרית למונח "שרמוטה". שפה מבנה מציאות ומשקפת אותה, ולמרות שזה נוח לחשוב שאנחנו חיים בחברה משוחררת מבחינה מינית, השפה משקפת לנו שלא כך הדבר. השימוש בטרמינולוגיה מבזה בצעדות פמיניסטיות הוא לא טכני, אלא מכוון. אנחנו לא רוצות עולם בו סקס הוא דבר אזוטרי, או מבזה. אנחנו רוצות עולם בו סקס הוא פתוח, כן ושיוויוני. לשם כך, עלינו לראות את המציאות מתוך השפה היומיומית ומתוך ההבנייה החברתית שהיא משקפת – מציאות של "שרמוטות" אל מול "זיינים"

 

הבגדים הסקסיים לא הופכים אותך לאובייקט

אחד המגיבים על קירות האירוע של הצעדה התל-אביבית בפייסבוק טען כי גבר בחליפה ייראה מכובד, בעוד שלבוש "סקסי" יעורר מחשבות מיניות, וכל הטוענים אחרת הם מתחסדים. לזכותו ייאמר כי הוא הדגיש שאין בכך שום הצדקה לתקיפה מינית משום סוג שהוא, ועם זאת ארצה לפרק את האמירה הזו על מנת להגיע להבניות העומדות מאחוריה:

 

ראשית, חרף כך שאותו מגיב לא ציין מהו אותו לבוש סקסי, אין להתעלם מכך שלמעשה אין לבוש גברי שנחשב "סקסי" – או לפחות, לא נחשב סקסי כפי שייחשב לבוש נשי לסקסי. באופן אישי, סבורתני כי גבר בחליפה הוא מאוד מושך. עם זאת, בדיוק כפי שציין אותו מגיב, אכבד אותו. לעומת זאת, אם לפרק את האמירה שהובלעה בתוך דבריו של המגיב, אישה המתלבשת (ועל אותו משקל, אוסיף מתנהגת) באופן מיני, אינה מכובדת.

 

כאשר גבר נתפש כמושך, הוא סובייקט חושב, מכובד, בעל ראייה מורכבת – וכן זהות מינית. אישה, לעומת זאת, הופכת לאובייקט. היא יכולה להתקיים כסובייקט חושב, אבל ברגע שהיא נתפשת כמינית, הרי שזהו הגורם הדומיננטי בהווייתה, באישיותה ובמחשבותיה. זו נשמעת כמו מחשבה ארכאית, והיא אכן כזו, אולם היא עדיין שגורה מאוד בהבניית המגדר בו החברה שלנו נתונה. את אותה מחשבה בדיוק מבקשת תנועת השרמוטות לפרק מנשקה, על ידי ניקוז הביטוי "שרמוטה" מתוכנו ויציקה לתוכו תוכן חדש, שהוא שיוויוני וליברלי.

 

אסיים בנתונים. סטטיסטית, אחת מתוך כל שלוש נשים עברה או עתידה לעבור תקיפה מינית במהלך חייה. למעלה ממחצית מאותן תקיפות יתבצעו בביתו/ה של הקורבן, או בביתו של התוקף. כ-83% ממקרי האונס יבוצעו על ידי אדם המוכר למותקף/ת. ב-70% מהמקרים, האונס לא יתבצע תחת איומי אקדח או אלימות פיסית קשה. אם כן, חברים, איך נדע מתי סקס הוא בהסכמה, ומתי הוא כפוי?

 

ובכן, שואלים. זה נורא פשוט. זה אולי נשמע מוזר, ולא מתאים בכל סיטואציה, ועם זאת – עד שיבוא היום בו שרמוטה יהיה מושג יומיומי, ובו סקס יהיה חופשי ומשולל הבניות מגדריות, צריך לשאול. לא להניח, אלא לשאול. כך, לאט לאט, נשים יהפכו מאובייקטים מיניים לסובייקטים מיניים. רק כך נביא לשוויון מיני אמיתי.