משמח אותי לראות נשים, גם שאני פחות מעריכה, בתפקידים מובילים בפוליטיקה.

אני מרגישה שיש יותר ויותר נוכחות לנשים דומיננטיות בתפקידים בכירים בפוליטיקה הישראלית, הרבה יותר מפעם. זה משמח אותי כי מדובר בנשים שאני מעריכה מאוד. גם נשים שאני פחות מעריכה, אני שמחה על עצם זה שהן שם. מבצעות תפקידים רמים כל כך. זה לגמרי מראה על שינוי, אולי שינוי בחיתוליו אבל בהחלט שינוי.

 

עוד ב-Onlife:

 

העובדה שנשים נמצאות בקדמת הבמה לא מצביע בהכרח על עיסוק בנושאים פמיניסטיים.

לדעתי, אנחנו עוברים שינוי שנראה לעין, במפה הפוליטית וכנראה גם איפשהו בדעת הקהל. העובדה שבשלוש מפלגות עומדות נשים, זה דבר עצום ובהחלט מוכיח את השינוי שמתרחש.

 

חשוב להבין שהעובדה שנשים נמצאות בקדמת הבמה, לא מצביע בהכרח על עיסוק יתר בנושאים פמיניסטיים. זהבה גלאון אמנם בנתה את הקריירה שלה על נושאים פמיניסטיים, אבל ציפי לבני ושלי יחימוביץ' ממש לא בנו את עצמן על הנושאים האלה.

 

אני מרגישה שאף אחת מהנשים לא "רוכבת על הגל של הנשיות" כרגע בפוליטיקה.  הנשים הללו עוסקות בנושאים שחשובים לנו, נושאים בוערים במציאות הישראלית.

 

אין ספק, שברגע שאישה נמצאת בתפקיד בכיר כל-כך, היא מרגישה מחוייבות ונושאת מסר פמיניסטי. אבל זה לא אומר שהן לא יכולות לעסוק בנושאים אחרים. 

 

אני לא בוחרת בין היותי אישה להיותי פוליטיקאית.

אני לא יכולה להגיד שהייתי יותר אישה או יותר פוליטיקאית, כי אני לא בטוחה שיש בכלל אפשרות לעשות השוואה בין השניים. אני בראש ובראשונה בן-אדם. בין אם זה אשת חינוך, פוליטיקאית או אישה, אי אפשר לדרג את זה.

 

לנשים שמתברגות לעמדות השפעה יש רגישות לצרכים נשיים.

החל מתרופות ומחקר נשי ייעודי, דרך איכות חיים של נשים ועד חקיקה המקדמת נשים. למשל, אתי לבני ואני הקמנו את נציבות שיוויון הזדמנויות בעבודה. נציבות שאמורה לפעול לטיפוח התודעה הציבורית בנושא השוויון בעבודה ובטיפול בהליכים אזרחיים כנגד מעבידים מפרי חוק.מדובר בחלק מתפיסה כוללת, שאינה מבודדת דווקא לעניין הנשי.

אני מאוד שמחה לראות את שלי יחימוביץ עומדת בראש מפלגת העבודה.

זה שובר מחסום מאוד חשוב. מנגד, מאוד מעציב אותי לראות שלמרות ששלוש נשים עומדות בראש מפלגות השמאל, הסיכוי שהן ישתפו פעולה שואף לאפס. כל אחת מחזיקה באופן מאוד נחרץ בדעות פוליטיות משלה, והעובדה שהן נשים, זה כמו להגיד שאם יש בחדר שני גברים, אז יש להם איזשהו בסיס משותף.

 

לצערי, אני רואה מדי יום, איך המחנה שלי מתפורר והולך לרוץ בחמישה ראשים שונים לבחירות הבאות. ולמען האמת, באופוזיציה של הקואליציה כבר הייתי. אז אין לי סיבה להיות אופטימית מדי.

 

כשפרשתי מהפוליטיקה לפני כמה שנים, חזיתי שאנחנו נגיע למקום בו אנחנו נמצאים היום, אז אין לי שום סיבה להתחרט על הפרישה שלי. האמת, הלוואי ואתבדה. הלוואי והם יוכיחו שאני טועה, אבל אני לא רואה את זה קורה. 

החינוך בישראל לא נמצא בתהום שכולם חושבים שהוא.

נורא קל להאשים ולומר שהחינוך שלנו בבעיה, אבל צריך לראות את הנתונים ואת המציאות. חשוב להבין כי בחינוך, ההשקעה היא תמיד לטווח ארוך ולמרות מה שהרבה אנשים אוהבים לומר, החינוך בישראל לא נמצא במצב קשה בכלל.

 

כך למשל, אופק חדש היה מהלך חד פעמי שעשה רפורמה מגני ילדים ועד בתי הספר. זה היה ברור שאת הפירות נראה רק בשנים הבאות, ביום שמתחילים רפורמה לא מצפים לקבל מיד את גיליון התוצאות, זה לוקח כמה שנים.

 

אני מאוד שמחה ששר החינוך הנוכחי, גדעון סער המשיך את הפרויקט, ואני מקוה שנמשיך לראות תוצאות. למעשה, כבר עכשיו בהערכות של משרד החינוך שראיתי, בבתי הספר שיש בהם את הרפורמה של אופק חדש, יש כבר פחות אלימות והציונים עולים.

 

המשמעות היא שצריך לתת לדברים האלה הזדמנות. גם אם לא נראה את זה בתלמידים שלומדים כרגע, נוכל לראות את זה בעוד כמה שנים. זו השקעה, פשוטו כמשמעו. כך שהמצב מאוד מורכב והחינוך בישראל לא נמצא בתהום שכולם חושבים שהוא. 

 

כשהציעו לי לעמוד בראש שנקר חשבתי שזה הזוי לגמרי.

חשבתי שההצעה שלהם מטורפת, אבל האסטרטגיה שלהם היתה פשוטה, אמרו "תבואי, זה בסה"כ 10 דקות מהבית שלך, אולי זה יעשה לך משהו". והאמת, אני פשוט הגעתי והתאהבתי במקום, באנשים, בפוטנציאל העצום שגלום בו. מאז אני רואה את זה לא רק על עצמי, כל מי שמגיע לשם מתאהב, זה משותף לכולם.  

 

אי אפשר שלא להתאהב במקום הזה. זה לא רק בית ספר, זה מוסד עם היסטוריה, עם מסורת. הם ממש כבשו אותי, האנשים, האווירה.

 

הציעו לי לעמוד בראש בי"ס שנקר בגלל שהם היו במשבר ניהולי והיה צורך ביד ניהולית.

 

אני מתרגשת לחזור ללמד כמו מורה בשנתה הראשונה.

בסמסטר הקרוב אני הולכת להעביר קורס חדש לעיצוב בשנקר, לתואר MA, שנקרא "רעיונות גדולים במאה העשרים". הקורס, שיתחיל בסמסטר ב' (עוד שבועיים) יתמקד בקשר שבין רעיונות לאובייקטים. אני באמת מתרגשת ומתכוננת לשיעורים כמו מורה בשנה א' - אני יושבת ומסמנת טקסטים.

 

לא מושך אותי ללמד בבית ספר או בתיכון, טוב לי מאוד באקדמיה. אני שמחה לעשות את מה שאני יודעת. אני הרי באתי משם, זה בית הגידול שלי.

 

בכל התקופות בחיי הקפדתי לכתוב. לפעמים יותר ולפעמים פחות, בהתייחס לרמת המחויבות והעומס שלי, אבל הקפדתי על זה. ככה זה גם עכשיו, זה חלק מהמהות שלי, לכתוב וללמד. 

בשנקר יש קידום של נשים לתחום הטכנולוגי.

מסתבר שלמרות הניסיון לתת עדיפות טכנולוגית לבנות גם בבתי הספר, יש עדיין נטייה של נשים לעסוק בתחומים יותר הומנים, ונעשים מאמצים בשנים האחרונות לא רק להכניס ולקדם נשים בתחום, אלא גם לשלב אותן במערכת ולהשאיר אותן שם.

 

בשנקר יש תכניות שמסייעות לסטודנטיות, חונכות שעוזרות לסטודנטיות צעירות. הקמנו מערכת שלמה שתומכת ועוזרת לנשים שמגיעות לאדסמיה במטרה שהן יצליחו להתברג ולהשתלב במקצוע.

מעניין אותי לדעת איך הציבור יגיב לשיתוף הפעולה בין שנקר ו"הארץ".

התערוכה החדשה "החומרים מהם עשויים בגדים" היא משהו יוצא דופן בעיניי, אפילו למוסד כמו שנקר. כשהרעיון התחיל להתגלגל, אהבתי  את הרעיון שכולנו עשויים מחומר גלם אחד, חומרי עיתון משומשים, והיכולת של הסטודנטים לייצר מזה בגדים, תכשיטים, דברים בעלי ערך. זו חוויה מיוחדת שאנחנו שותפים לה, יצרנו משהו מאוד ייחודי. אני חושבת שהתערוכה היא מאוד מיוחדת.

 

אם הייתי יכולה, הייתי יושבת לקפה עם ישעיה ברלין.

ברלין היה המורה שלי באוקספורד והאיש הנערץ עלי ביותר בעולם. למרבה הצער הוא נפטר לפני כמה שנים ובהחלט הייתי שמחה לשבת איתו עוד פעם אחת לכוס קפה. 

 

תערוכת החומרים שמהם עשויות המילים תציג במתחם G צמרת (ליד מגדלי YOO) קומה 3, רח ניסים אלוני 10, ת"א. 

התערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב בין התאריכים 2-14.3 בחינם.