האישה הראשונה ששברה את תקרת הזכוכית והגיעה אל התפקיד הרם של נשיאת בית-המשפט העליון פרשה אתמול (28.2.12)  מכיסאה, ולנו נותר לתהות, האם היתה משמעות לכהונה פורצת-דרך זו גם מבחינה משפטית או שמא היה בכך רק משום תקדים ממסדי.

 

עוד ב Onlife:

 

האם נשברה תקרת הזכוכית, וכל שנפער בה הוא חור דרכו תיכנסנה הבאות אחריה או שמא נפלו רסיסיה ופצעו את כללי המשפט המוכרים והישנים, והחדירו בהם רוח חדשה? ובלשון ציורית פחות, ניתן לשאול מה היתה, אם היתה, השפעתה הנשית של דורית ביניש, הנשיאה האישה הראשונה, על המשפט הישראלי?

 

"שירת הברבורה" של הנשיאה ביניש

ברמה הבסיסית ביותר, בוודאי מהבחינה התוצאתית, עבודתה המשפטית של נשיאת העליון דורית ביניש מתאפיינת בעיסוק בשאלות הנוגעות לחייהן של נשים וילדיהן. היא החלה את כהונתה בפסק-הדין בו בוטלה הוראת החוק המתירה להכות ילד לשם חינוכו, ובכך הבטיחה את שלום שוכני הספירה הביתית מפני אלימות פטריארכלית, וסיימה אותה בפסילת הנוהג הנלוז של שלילת קיצבה מאנשים הראויים לה, רק משום שהם משתמשים ברכב.

 

ואל יקל הדבר בעיניכן: דורית ביניש, שפסלה את אחד ההסדרים השנויים ביותר במחלוקת בחברה הישראלית עוד מיום תקומתה, הלא הוא "חוק טל", בוחרת להקריא קבל עם ותקשורת דווקא פסק-דין המיועד להגן על קבוצת מקבלי קצבאות הבטחת ההכנסה, ובראשן נשים, ומסמנת את מלאכת ההגנה על זכויות חברתיות, שהפמיניזם חרט על דגלו, כ"שירת הברבורה" שלה.

 

ביניש טובה לנשים?

אז האם ניתן להגדיר את עבודתה של ביניש פמיניסטית? אם בכך ברצוננו לזהות הגנה מובהקת על אינטרסים נשיים או כתיבה המבקיעה את חומות אי-השוויון נגד נשים בקול תרועה רמה, בסגנונה של השופטת דליה דורנר לפניה, הרי שהתשובה לשאלתנו תהיה בשלילה.

 

לעומת זאת, אם נבחן את ההגנות "מסדר שני" שנתנה לעניינים פמיניסטיים, בין אם הם נוגעים לנשים ובין אם הם על סדר היום הפמיניסטי שוחר-הצדק-לכל, הרי ששם נוכל לזהות את פסקי-דינה של דורית ביניש בנושא הרחבת האחריות להטרדה מינית ובנושא פסילת עסקת הטיעון המבישה בעניינו של משה קצב, ובעיקר את פסק-דינה הפוסל את הפרטת בתי-הסוהר ואת חיי כולנו לאלוהי הכסף, כמי שמקיימים קביעה זו.

 

המימד האנושי של השופטת ביניש

עוד נקודה המעידה על מגמה זו, הנחשבת "נשית", אף שראוי לה שתיחשב פשוט "אנושית", היא יכולתה הייחודית של הנשיאה הפורשת להביא חמלה, רגשות ולב אל תוך המשפט. המשפט הישראלי מתנהל כמערכת "קרה", ליברלית, הנושאת על דגלה את הקריאה לרציונליות ואובייקטיביות כמנוגדות לרעיון החמלה האנושית והרגשות הטבעיים.

 

דורית ביניש לא נתנה לעקרונות אלה להכניע את תפיסת הצדק האנושי שלה. המימד הרגשי תמיד היווה אצלה חלק ממערך הכלים בהם השתמשה כדי לטפל בתיקים שלמולה. באחת ההרצאות שנתנה לאחרונה, בהן דיברה בגילוי לב (כהרגלה) על תפקידה המורכב, בחרה להציג פשוט לקהל את כלל התיקים שעמדו בפניה באותו יום.

 

בזה אחר זה, הציגה כל סיפור בראש ובראשונה כסיפור אנושי, הראוי ליחס כזה מן המשפט. אף שפרשה לגבי כל סיפור את המחלוקת המשפטית שעמדה במרכזו, לא היססה להציב לצידה, במלוא עוזה, את המורכבות האנושית שעוררה.

 

כך, תיארה זוג חקלאים המתכתשים עם תנובה כ"אנשי עבודה, מלח הארץ", אשר על תנובה להתייחס אל המסורת החקלאית שלהם ולא רק אל יצרנותם המספרית, כשהיא בוחנת את יחסיה החוזיים עמם. במקרה אחר, תיארה אדם שגר בדירת דיור ציבורי של חברת "עמידר", כמי שזכויותיו בדירה מחייבות התייחסות שהיא מעבר לזכאות חוזית שלו בה. היא דיברה על דירה זו כ"בית", וחייבה את נציגי עמידר לאפשר לו לבחון את התיק שלו אצלם שוב, כדי לחזק את טענתו כי רכש את אותה הדירה.

 

הנשיאה היוצאת של בית המשפט העליון. דורית ביניש (צילום: רויטרס)

 

תהליך הכרעה שכולל מעורבות רגשית וחמלה

לכל אורך דבריה, חשפה בגלוי את תהליך ההכרעה שלה, הכולל, בדרך זו או אחרת, מעורבות רגשית וחמלה אנושית. קשה לדמיין, באיזושהי מסגרת, מי מנשיאי בית-המשפט העליון הקודמים, עומד ומבהיר בגאון כי זוהי תפיסת המשפט בה הוא דוגל. אצלם, ניתן היה אולי לזהות אמירות בהן היה ללב, לרגשות ולחמלה מקום של כבוד בשולי הכרעתם. משהו שכמעט תמיד הופיע לאחריו סיוג כלשהו: "עם כל החמלה שיש לנו לעותר, המשפט קובע אחרת". הלב הועמד מחוץ למסגרת המשפטית, כמעט כזר לה.

 

אצל ביניש, לעומת זאת, היה הוא במרכז. פועם לנוכח כל דיון, ממריץ את הדם בוורידי נימי המחלוקת המשפטית הסבוכים. בנקודה זו, אין שני ואין שניה לנשיאה הפורשת. עם זאת, כך נראה, מהפיכה אנושית זו לא הושרשה דיה, במובן זה שהיא נכחה יותר בין כתלי אולמות הדיונים, ופחות בין דפי פסקי-הדין.

 

נחזור אם כן, לשאלה הראשונה: האם הושרשה מורשת פמיניסטית ולא רק נשית בבית המשפט העליון? תשובתי לכך תהיה מורכבת: המורשת הושרשה, אבל לא בצורה מפורשת. לא בהשמעת קול נשי צלול. מאידך, היא מוטמעת בתוך התנהלות אנושית ראויה, ובכך משרתת מסר פמיניסטי חשוב לא פחות. אין אלא לקוות כי קול זה ימשיך להדהד בבית-המשפט שלאחר דורית ביניש, ולאחל לממשיכותיה להעמיקו עוד ולהופכו לצלול עוד יותר, למובהק יותר.