כשהוא נכנס לחדר, הלב שלי התמלא התרגשות, אולי הייתה זו אהבה ממבט ראשון, ואולי סתם תשוקה. הוא חייך והיה מבויש, ענה על כל השאלות, ושום תשובה לא הייתה נכונה. הוא פשוט לא התאים ואני ידעתי את זה. באותה מידה - ידעתי שאני רוצה אותו לידי. לכן, בלי להתבלבל, הפעלתי את זכות הווטו שלי.

 

 

עוד ב-onlife:

 

הסיפור של נטלי עטיה עם מדאם לוסי

מיכל אנסקי דורשת תו תקן לירקות ופירות

סיון רהב מאיר, ג'ודי ניר מוזס, אורנה בן דור  - 100 נשים בהייד פארק נשים הראשון בישראל

 

 

אני הייתי מנהלת ההדרכה, ומתוקף תפקידי יכולתי להחליט מי יעבור את המיונים ויתקבל לעבודה ומי יאלץ להמשיך לחפש. מה כבש אותי? העיניים הכחולות, המראה הגמלוני, והשרירים שהתפרצו מתחת לטי שירט הלבנה? או אולי החיוך, חוש ההומור והקלילות שבה התייחס למיונים? זה לא באמת משנה. ההחלטה התקבלה ושי גולדן הצטרף לקורס בנקאות, אותו קורס שאני הדרכתי.

 

הייתי בת 27, גרתי בדירה שכורה בתל אביב, עבדתי בתפקיד ניהולי ולמדתי לתואר שני בתקשורת. על הנייר הכול הלך לפי התוכנית. הייתי רווקה והייתי בטוחה שכל הצרות שלי יגמרו מיד אחרי שאתחתן.

 

 

מר שי גולדן, לא התאים לבנק, אבל לי הוא ממש התאים

 

קצת פלרטטנו, קצת רבנו. אחר כך השלמנו והפכנו ידידים. עד שיום אחד הוא הזמין אותי לסרט. הלכנו לסרט. כמה ימים אחרי הסרט, הפכנו לזוג דביק שכזה, ששורץ כל היום ביחד, ואחר כך הוא עבר לגור איתי. וממש מהר החלטנו להתחתן  - mission accomplished.

 

אף אחד לא הכין אותי למה שקרה אחר כך. החיים אחרי החתונה היו מאד לא פשוטים. מצד אחד כלום לא השתנה, מצד שני הכול השתנה. לא זוכרת מה קרה ולמה אבל לא הפסקנו לריב. על כל דבר אפשרי. שי כעס עליי ואני כעסתי עליו. במבט לאחור אני אפילו לא זוכרת על מה רבנו. ריבים קטנים ומטופשים - לאן לצאת לבלות, מי יוריד את הזבל, מה נאכל בארוחת ערב. פשוט רבנו.

 

 

הפכת לאישה במצוקה למרות שלא סבלתי ממצוקה כלכלית וגם לא מאלימות

 

הייתי נשואה, ולא ידעתי מה לעשות. לא ידעתי מה צריך לקרות עכשיו. לא היה לי עם מי לדבר על זה, לא יכולתי לדבר על זה, התביישתי. שי הציע שנעשה ילד ? כמה רומנטי. הסכמתי. הרי ככה זה הולך. מיכל ושי לנצח, שתי נשיקות במצח, חתונה, והופ מי זה הולך עם עגלה? נכנסתי להריון, זה היה די קל. בינתיים, קנינו בית ולקחנו משכנתא ? וזו הייתה עוד מעמסה של שני טון על הכתף ועוד בור בלי תחתית מלא במריבות.  

 

שנאתי להיות בהריון, שנאתי את תחושת האחריות, שהייתה מוטלת עלי. תינוק גדל לי בתוך הבטן, כל מה שאני עושה משפיע עליו. נחרדתי מהבנת המשמעות של האמהות - אני מחויבת ליצור הקטן עוד לפני שהוא נולד. בחופשת הלידה שלי הפכתי באופן סופי להיות אישה במצוקה. לא סבלתי ממצוקה כלכלית וגם לא מאלימות. סבלתי מהחיים בתוך הבית. זו הייתה המצוקה הסודית שלי. לא חלקתי את החוויה הזו עם איש. התביישתי. הרגשתי בודדה ומבולבלת. עייפה ומוטרדת. כל קושי עם התינוק הפך למריבה עם בן זוגי.

 

כשהסתיימה חופשת הלידה וחזרתי לעבוד התפרק עוד חלק בחיי. לא הצלחתי לתפקד, לא הצלחתי להיות נוכחת בעבודה כי מיהרתי הביתה. כשהגעתי הביתה פעולות היומיום הפכו עבורי למטלה קשה מנשוא. החיים שלי היו סבל מתמשך, חונק ומייאש. שום דבר לא הכין אותי לזה.

 

 

היום אני כבר יודעת איך להיות אמא ולהיות אשתו

 

אבל בעיקר: לא הבנתי איך זה יכול להיות. איך יכול להיות שאני  - אישה בת 30, משכילה ומצליחה בעולם העסקי, לא מצליחה ? להיות אימא. לא סבלתי מדיכאון אחרי לידה, לא הייתי מיואשת או אדישה. הייתי בסבל. סבלתי מההתבגרות, ומהחיים המשותפים עם עוד אדם לצידי. אותו שי כחול עיניים ומצחיק שעכשיו כבר לא הצחיק אותי יותר אלא הפריע לי. סבלתי מההורות, מרגשות האשם ומחוסר האונים. החיים היו קשים מידי.

 

ההמשך של הסיפור שלי הוא די טוב. היום אני שמחה. היום אני יודעת מה עושים. אבל לקח לי הרבה מאד זמן ללמוד את שני התפקידים שנחשבים טבעיים ? להיות אימא ולהיות אשתו. הייתה זו דרך ארוכה וזה יהיה יומרני לתת תשובה בכמה מילים, מה אפשר לי להיות במקום שבו אני נמצאת היום.

 

השקעתי בכך המון, זמן מודעות וטיפולים. אני אישה. תמיד הרגשתי בנוח עם הנשיות שלי. עד לרגע האמת ? שבו התבקשתי להיות אישה באמת ? ובו נכשלתי. לכבוד יום האישה הבינלאומי אני משתפת אתכם בחלק קטן מהסיפור שלי, כדי להקל על עצמי בווידוי  וכדי להקל על נשים אחרות שמרגישות גם הן סבל ולא מבינות איך זה ייתכן. זה ייתכן כשמבינים שהחיים בבית הם החיים האמתיים, והם הרבה יותר קשים מאלה שבחוץ.

 

 

 

הנאום המלא של מיכל גולדן בהייד פארק נשים של onlife: