תופעה חדשה סוחפת את הבנות והנערות ברחבי העולם. הן מעלות סרטונים ליוטיוב ושואלות את השאלה - "האם אני יפה או מכוערת?". מסתבר שהסרטונים נצפים והקהל, שהבנות הצעירות לא מכירות, מגיב בהתלהבות ומעניק הצעות שיפור. סרטון אחד זכה לכ- 4.7 מיליון צפיות ומאות אלפי תגובות.

 

השאלה האם אני יפה או מכוערת" היא לכאורה שאלה לגיטימית של בני נוער, העסוקים בדימוי גוף, אבל היא בעייתית כיוון שהיא חושפת את העניין המורכב של בני נוער במראה חיצוני ורק במראה החיצוני.

ישראל הצטרפה החודש למדינות נוספות בעולם ששמו לעצמם למטרה להתמודד עם בעיות דימוי גוף של נערות. לפני כחצי שנה נערכה בלונדון ועידת חרום שהתייחסה לדימוי גוף. המטרה היתה להגן על דור העתיד מפני המערכת החברתית הגורמת לנערות לשנוא את גופן.

 

נשים ונערות צעירות עוסקות באופן אובססיבי במראה החיצוני שלהן, בדיאטות, מוצרי קוסמטיקה וניתוחים פלסטיים. התקשורת, עיתונים, מגזינים ואפילו מעצבי אופנה הם חלק משמעותי מהרצון של נערות ונשים להפוך לרזות יותר ולהרגיש לא בנוח עם גופן, גם אם הן רזות.

 

ארגון הבריאות העולמי (who) מדווח כי נשים ישראליות נמצאות במקום הראשון בעולם בביצוע ניתוחים פלסטיים. 30% מהנשים בישראל ובכללן נערות ומתבגרות. מתמודדות עם דימוי גוף נמוך ואינן שבעות רצון מהמראה שלהן.

 

גיל ההתבגרות הוא גיל גדוש בפחדים ובחששות, המלווים את המתבגרים סביב שאלות המראה ודימוי הגוף. התופעה החדשה חושפת  את הקושי של הנערות המעלות סרטונים וקטעי וידאו ושואלות את הצופים בהם מה דעתם על המראה החיצוני שלהן.

 

בסרטון שזכה ליותר מ 4.5 מיליון צפיות נראית נערה צעירה חובשת כובע קוואלה ומסבירה ש"החברות שלי, שהן בנות חושבות שאני יפה", אבל היא לא בטוחה כי יש אנשים בסביבתה הטוענים שהיא מכוערת.

 

השאלה בניסוח קצת עילג, גררה אחריה תגובות. היו כאלה שהציעו לה להתאפר קצת כדי לשפר את המראה אחרים טענו ש"אין לה מה לדאוג" והיו נוספים שהסבירו את דעתם בצורה פחות מכובדת ומנומסת.

 

הסרטונים העלו אצל חוקרי תרבות וחוקרי אינטרנט, שאלות לגבי היכולת של בני נוער לסמוך על דעתם של אנשים שהם אינם מכירים. השאלות הופנו לעבר אנשים זרים ובני הנוער סומכים על דעתם ומעוניינים לשמוע אותה.

 

ד"ר סוזן אבוט, פסיכיאטר ילדים מניו יורק, שהתראיין בנושא בתוכנית טלוויזיה, טען כי יש כאן עניין מסוכן: "הנערות האלו, בלי להתכוון, מושכות אליהן עברייני מין. קל לראות שלילדות הללו ישנה בעיה בהערכה עצמית והם מתמקדות במראה שלהן במקום בשיעורי הבית שלהן. הנושא פשוט מסוכן".

 ורד יפה חאיק, דיאטנית קלינית מודאגת יותר מהדימוי העצמי הבעייתי של הנערות. "דימוי הגוף שלנו נבנה ומתעצב במשך השנים, מתוך תגובות של הסביבה לגופנו. כבר בינקות, התינוק לומד אודות הסביבה דרך עיני המטפלים בו. בהמשך, משתלבות תצפיות בסובבים אותנו בהתייחסותם לגופם. כאשר ילדה חשופה לאמא אשר מביעה את חוסר שביעות רצונה מגופה באופן בולט, היא בעצם חשופה למסר שמראה חיצוני הוא משמעותי ביותר, שהצלחה קשורה במראה החיצוני. כך גם ילדים אשר חיים במשפחות אשר אינן חוסכות ביקורת בנושא חיצוניות בנוגע לסביבה. בשלב הבא מתרחשת הפנמה של ההתייחסות כלפי עצמנו. בניה של תמונת הגוף על פי  אינטגרציה של המסרים ,שהתקבלו במשך השנים".

 

"ככל שהילד ייחשף למודלים בריאים יותר של דימוי גוף תקין בסביבתו" מסבירה יפה חאיק, "כך דימוי הגוף שלו עצמו יהיה תקין יותר. למעשה כולנו פועלים על פי סימנים שאנחנו מקבלים מהסביבה. ממש כמו אותו תינוק, הלומד על מצבו דרך עיני אימו. כך גם אנחנו: אם צוחקים ממשהו שסיפרנו, אנו מקבלים אישור לכך שהיינו מצחיקים, אם כועסים עלינו, אנחנו מבינים שעשינו משהו לא תקין וכו'. אותם סימנים עוברים גם דרך הפילטר של ה'מראות המופנמות'. המודעות העצמית שלנו".

 

מתבגרים נמצאים בשלב של בניית המודעות מסבירה יפה חאיק. "זהו גיל בו לחברה יש השפעה נכרת על בניית הדימוי העצמי ודימוי הגוף. אם אני מקבלת תגובות אוהדת כאשר אני לובשת משהו מסוים, אבין שאותו בגד הולם אותי". יש בסרטונים האלו משהו בעיתי כיוון שתגובות קשות ולא אוהדות יגרמו לנערה לבנות דימוי הרסני.

מהאח הגדול לדימוי גוף ולפרסום

לא רק בעיית דימוי הגוף עולה מהסרטונים ביוטיוב. שאלה נוספת העולה היא פרטיות וחשיפה של בני נוער. ד"ר עלינא ברנשטיין חוקרת ומרצה בבי"ס לתקשורת, המסלול האקדמי במכללה למנהל מדגישה את נושא הפרטיות: "שאלת הגבולות והפרטיות עולה כאן ופותחת דיון מעניין לגבי השאלה עד איפה אנחנו כהורים או כמבוגרים צריכים להזהיר את הילדים מחשיפה שלהם ואיך עושים את זה בלי להפחיד אותם"

 

ד"ר ברנשטיין חושבת שסרטוני היוטיוב האלו מתקשרים לעוד דוגמאות מחיינו שמציפים את השאלה עד כמה הגבולות של הפרט ברורים לו ומה נחלת כולם בדברים שקורים לפרט או מעניינים אותו: "בעיני אלו הדברים היותר מטרידים במכלול הזה של אמצעי תקשורת והנוף התקשורתי שנוצר כאן ובתוכו אנחנו חיים. מתוכניות ראליטי ועד רשתות חברתיות אנחנו צריכים לתת את הדעת לשאלת הפרטיות איפה אני נחשף ומה אני חושף. לאנשים יש תחושה שהם שולטים בדברים ומחליטים מה לחשוף למעשה הדברים חזקים ומורכבים יותר".

 

ד"ר ברנשטיין מקשרת את נושא הגבולות והפרטיות גם לפרשת האח הגדול והכדורים: "אני לא יודעת מה קרה שם אבל מקריאת הכתבות עצם הרעיון שאנשים היו מוכנים אולי לקחת תרופות רק כדי להישאר בתוך תוכנית ולהישאר מפורסמים. הרצון להיות מפורסם וחשיבות הפרסום משתלב עם הקושי להבין מהם הגבולות ומה אני עושה בשביל הפרסום". לדעת ברנשטיין אליו הנושאים שעליהם חשוב לתת את הדעת כמבוגרים.

 

כך או כך הסרטונים ממשיכים להציף את היוטיוב ואנשים שונים, לא תמיד בעלי מטרות טובות, עונים לנערות ומעצבים את דימוי הגוף שלהן.