השבוע צעדה הכנסת צעד קטן לכיוון הנכון, עם הצעה לדחות את גיל הנישואין החוקי בשנה. אצלי במשפחה זה לקח זמן, אבל בסוף הבינו שחתונה זה לא מה שהכי חשוב.

 

עוד ב- Onlife

 

בגיל 21, ההורים שלי עדיין עיקמו פרצוף על כל בחור שהבאתי הביתה. במבט לאחור- אי אפשר להאשים אותם. בגיל 27, אבא שלי התחיל לשאול בכל ארוחה משפחתית, למה אני לא מביאה אף- פעם- אף- אחד הביתה להכיר. והוא חושב שהוא לא אבא לוחץ.

 

בגיל 29, אמא שלי לחשה לי במטבח מעל המדיח, שמצדם- זה בסדר אם אני אוהבת בנות. 'העיקר שתהיי מאושרת'. בגיל 31 הם הבינו שממני אין ישועה ולא תבוא נחת. בייאושם כבר לא משנה להם בעל לא בעל- הם רק רוצים נכדים. בקרוב אצלך.

נורמות חברתיות שמושרשות במסורת

חבר ילדות שלי התחתן בקיץ האחרון, באמת היה להיט. אבל עד עכשיו נהיית לי בחילה מריח של אלכוהול ומ"בקרוב אצלך". אנחנו חיים בחברה שבה, אם כבר היית בת 30, יש לך דופק, אבל אין לך בעל, משהו לא בסדר איתך. אגב, אם גם לא מצאת בעל וגם אין לך פייסבוק- את לגמרי לא קיימת.

 

הנורמות החברתיות שלנו, של לחץ חתונה, מושרשות עמוק במסורת היהודית. ע"פ ההלכה שמונה עשרה הוא הגיל המתאים לנישואין, אני די בטוחה שזה היה הגיוני כשקבעו את זה, בתקופה שתוחלת החיים הייתה בערך 47. לדעתי זה היה אפילו לפני התקופה העתיקה של פלאפון החוגה.

 

החבר'ה שמשווקים את ההלכה בימינו, מרגישים כנראה שלמרות שעברו אלפיים שנים, זה עוד לא הזמן לבחון מחדש את שינוי הגיל המומלץ לנישואין. רק בחודש שעבר, התאחדו רבני תנועת חב"ד וקראו לצעירים להתחתן כמה שיותר מהר, לאור מגמה מטרידה שאובחנה בקרב חסידיהם: דחיית החתונה עד גיל 23 המופלג. הפקרות!

 

הרבנים לא לבד. לירון ויצמן מהתוכנית 'גיא פינס' למשל, הסבירה שרווקה שעברה את גיל 30 היא 'עקשנית במיוחד'. כאילו שבלי להתחתן אין אישור לקיומך, את סתם מבזבזת עכשיו תאים וחמצן שאחרים יכולים ליהנות מהם.

 

נשים לא נשואות מסתובבות ועושות ככל העולה על רוחן, לפעמים הן חיות לבד, לפעמים חיות בחטא, לפעמים הן פשוט חיות!. אמרו לנו שיקרו דברים רעים אם לא נתפלל מספיק חזק.

הגנה על העצמאות הבסיסית של נשים

לשמחתי, בעולם שבו כולם בעד שתתחתני, וכמה שיותר מהר, יש מי שנעמד בציבור ומגן על עצמאותן הבסיסית של צעירות. קול התקווה החלוש העומד בפרץ, נשמע דווקא מערביה וימני.

 

חנין זועבי ויריב לוין - לא ביחד- בואו לא נגזים עם החיוביות, קידמו הצעות חוק שיועלו השבוע בכנסת, להעלאת גיל הנישואין החוקי משבע עשרה לשמונה עשרה.

 

גיל 17 נקבע כגיל המינימאלי לנישואין לפני 62 שנים ולא שונה מאז, בעיקר בגלל התנגדות הציבור החרדי והערבי. בעיני גם להתחתן בגיל 18, זה כמו כשההורים מתקשרים בשבת ב- 09:07.

 

משפחה זה חשוב, אבל לא מתאים כל כך מוקדם. אולם למעשה, מה שעומד מאחורי הצעת החוק, היא התקווה למנוע נישואין בכפייה של קטינות, שאפילו לא סיימו לימודים.

 

לצערי, עם האכיפה של החוק צפויה בעיה. איך נדע מה אנשים עושים כשלא שומרים עליהם כל הזמן? אני נזכרת בפתרון אפקטיבי, שנטוע בתפיסה חינוכית עמוקה, ועשוי להוות השראה.

 

מתחת לבית של חבר ילדות שלי, היה גן ילדים דתי. מחלון הבית אפשר היה לראות שלגננות יש טריק מנצח. הן תופסות את הילד בין הנדנדה לערוגה של הנענע, מצביעות כלפי מעלה ומאיימות: 'תתנהג יפה! שמעת אותי? אתה יודע מי מסתכל!'. 

 

בשנים האחרונות ניסתה זועבי לקדם את התיקון לחוק אך נכשלה. אולי, אם נציגי הציבור החרדי לא היו עסוקים בלטרפד אותה בזה, הם היו מתפנים לסכל אותה בעניין משט המרמרה. בפעם הזו, קידם את ההצעה לוין הליכודניק [ביוזמת גילה גמליאל], והיא תעלה להצבעה במליאת הכנסת.

 

אני שמחה בניצחון הקטן לטובת הנערות ומבקשת לברך את יוזמי ההצעה בכל הכבוד. תכלס, בימינו זה ממש מפחיד להסתובב בכנסת ולהיות בעד נשים, כשאנסטסיה מיכאלי משוחררת שם חופשייה.