ביום שישי האחרון הילדים נשארו עדין בבית, אין לימודים אבל יש טילים. כיוון שלאכול צריך, כולנו נוסעים לסופר. הילדים צועדים בין המדפים, וממלאים את העגלה שטויות, אני אחריהם מוציאה את השטויות בשקט מהעגלה. סוף סוף נגמרה שעת סיוט, העגלה מלאה עדיין בדברים שלא הייתי מתקרבת אליהם, אבל למלחמה כאמור יש מחיר.

עברנו את הקופה בשלום חוזרים לרכב. בדרך עוברים ליד הום סנטר בחוץ מפורסם מבצע על דשא סינטטי 19 שקל למטר מרובע. הבן הגדול, שלי, בן ה-13 אומר "אמא זה נורא זול יש לנו רק מטר מרובע של דשא בבית".

נדהמתי ושאלתי אותו מה זה בדיוק מטר מרובע?

 שקט. התברר לי שלאחר 7 שנות לימוד לילד שלי אין מושג איך מודדים שטח ונפח. שלא תבינו לא נכון, מדובר בתלמיד מצטיין, 90 הוא הציון הכי נמוך שלו וגם זה בחינוך גופני.

אחיו הצעיר, הבן השני שלי, מקבל ציונים מצוינים באנגלית. 100. אבל הוא לא יודע מילים בסיסיות, מעבר לאמא ולאבא.

 

על הקטן אין מה לדבר בכלל, את כל מה שהוא יודע, הוא למד מהמחשב ומהגדולים והציונים הטובים מביה"ס? לא ברור מאיפה הם מגיעים. 

 

על חינוך אין מה לדבר

אז מה בעצם מודדים הציונים? ידע? כנראה שלא. לפי הניסיון הקטן שלי מהקניות היום, הציונים מודדים את היכולת הילדים להתאים את עצמם לדרישות המערכת. הם לומדים מהר איך להוציא ציונים גבוהים ונשארים ללא ידע בסיסי, ועל חינוך אמיתי אין מה לדבר בכלל.

לאחר מחשבה רבה הגעתי למסקנה שמערכת הציונים, היא מערכת פסולה לחלוטין. היא מאלצת את האדם לבלוע את מה שדוחפים לו: לא מדובר כאן בהתפתחות של התלמיד כלומד או כאדם מתפתח ויודע,  אלא בהפגנת הידע בעל פה ובכתב.

האמת שתמיד דגלתי בגישה שבכלל לא חשוב אילו ציונים הילד יקבל בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, גיאוגרפיה וכדומה. יכול להיות שהוא לא כל כך מוכשר במקצועות האלה, אבל יש לו כישרון להופיע בקרקס. וגם יכול להיות שמישהו נמשך למוזיקה ו"מזייף" במתמטיקה. הציונים מבחינתי הם לא המדד אבל הם כן כאלה למערכת החינוך, בה ילדינו נמצאים.

 

שר החינוך יבטל את הבגרויות?

מבחנים ומבחני בגרות מעסיקים כנראה לא רק אותי. יאיר לפיד מבטיח לבטל כמעט את כולם, שר החינוך, גדעון סער, צפוי להקים וועדה ברשות מנכ"לית משרדו, דלית שטאובר, שתבחן אפשרות לצמצום בחינות הבגרות.

 

באחרונה שיגר סער מכתב לשלל ארגונים ובו נכתב בין השאר כי "בכוונתי להקים ועדה לבחינת מערך בחינות הבגרות והיקפן. הוועדה תבחן את האפשרות לצמצום מספר הבחינות כמו גם בחינות בית ספריות".

 

המכתב פונה לראשי הארגונים בבקשה שימליצו על נציג מטעמם. בוועדה צפויים לשבת נציגי מוסדות אקדמיים, מנהלים וארגוני מורים ותלמידים. תגובת תנועת ערבות: הפחתת בחינות הבגרות בהחלט יכולה לסמן התחלה חדשה במערכת החינוך, אולם היא רק האמצעי ולא המטרה. כדי שפעולה זו לא תהיה בבחינת טלאי נוסף על טלאים רבים קודמים, עלינו לשאול למה? למה דווקא הפחתת הבגרויות תפתור רבות מבעיות החינוך.

.

מביני העניין ייענו, שהבגרויות, היא שיטת הערכה שמצמצמת את הצלחת התהליך החינוכי לשינון ידע וסטנדרטיזציה. נוסף על כך, הבגרויות משקפות בצורה בולטת וחריפה ביותר את החינוך לתחרותיות.

 

מה כל כך רע בתחרותיות? התשובה היא שבדרך כלל ההצלחה של אחד באה על חשבון האחרים. תחשבו על זה: שיטת הבגרויות והציונים מודדת את התלמיד בהשוואה לאחרים. גישה זו גורמת באופן בלתי נמנע, לתלמידים לא רק לרצות להצליח, אלא גם לקוות שחבריהם יצליחו פחות. 

יש מקום לתחרותיות בעולם המודרני?

בדיוק כמו שהיא גורמת לתחרות הרסנית בין בתי הספר, שנאבקים זה בזה על המוניטין, שנקבע על-פי אחוז הזכאים לבגרות. עם כל זאת, הביקורת על ציונים והנזק שהם מביאים, היא לא עניין חדש, אם כן מה השתנה, שדווקא היום משרד החינוך, נעתר לקולות המוחים ושוקל ברצינות את ההפחתה בבגרויות? רמז – התשובה נמצאת מעבר לשיקולים הפוליטיים.

 

העניין הוא שעד לא מזמן הבגרויות התאימו לצרכים שלנו כחברה תעשייתית. כל אחד יכול היה לדאוג לעצמו, לכן חינכנו את כולם לסייע לצמיחה התעשייתית ולמקסם רווחים אישיים. אבל ב-60 השנים האחרונות קורה משהו בעולם. אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך גלובלי, שבו כולנו הופכים להיות יותר ויותר מקושרים ותלויים זה בזה, לכן כבר אי אפשר לפעול מתוך חשבון אישי. צריך לעבור מחשבון של MEלחשבון של WE, ולשם כך דרוש חינוך שמתאים לתמונת העולם החדשה ומכין את האדם לזה.

 

החינוך בעידן הגלובלי והמקושר צריך להקנות לצעיר כלים לממש את ייחודיותו כחלק בריא ופעיל במערכת השלמה שבה הוא חי. ביטול הבגרויות והציונים הוא האמצעי לממש את המטרה הזו, אך לא די בו בלבד כדי לחולל את השינוי. בראש ובראשונה עלינו לסדר את סולם הערכים החינוכי מחדש, ולהציב בראשו את ערך החיבור וההשלמה ההדדית. במקום להעריך את ההישג ואת הידע האישי, עלינו להעריך את ההישג הקבוצתי.