לידות עברו ב- 200 שנים האחרונות מהפך גדול מהבית עברנו ללדת בבית החולים והאחריות של המיילדת והנשים האחרות עברה לרופאים, למכשירים, לאולטרסאונד והכל נרשם בפרוטוקול.

 

השינוי הזה שינה את פני הלידה ובעיקר את המיקום של האישה בתוך החוויה המדהימה הזאת של לידה. כשהלידה מתרחשת במקום של חולים (מי משתמש במושג בית יולדות?) רק מתבקש להשתמש במשפט "נא להתנהג בהתאם". הכוונה לא להרעיש ולא לצעוק, לנסות להשאר שקטות ורגועות, גם אם כואב וגם אם הקולות יכולים לעזור ליולדת.

 

מחקרים רבים הוכיחו כי השימוש בקול כהכנה ללידה ובלידה עצמה יקדם את התבוססות התינוק באגן, התקדמותו לתעלת הלידה ויקל מאד על ההתמודדות עם כאבי הלידה של היולדת.

 

עבור נשים בשנות ה - 2000  השמעת קולות שלא לצורך דיבור נראה לעיתים משימה מביכה ולא פשוטה. לימדו אותנו להיות מנומסות, לא רועשות מאופקות ושקטות. למעשה העבירו לנו מסר שחדרי לידה כמו כל חדר אחר בבית חולים צריך להיות סטרילי ורגוע. את הצעקות כדאי להשאיר במקום אחר, עם הכאבים.

אני רוצה להציע דרך אחרת להתייחס לקול שלנו ולשלוח נשים ללידה עם הרצון לצעוק, לשיר או להשמיע קולות. חשוב להבין כי עוד בזמן ההיריון, החל משבוע 12 השימוש בקול ושירה של האם או האב ייצרו חיבור, נינוחות ורגיעה עבור העובר. ידוע כי שימוש בקול ושירה ישפיע לטובה על הגוף והנפש בהיריון ובכלל. אנו שרים כדי לשמח, שרים כדי להרגיע או כדי להביע רגשות.

 

קיימים היום קורסים מיוחדים בהם ניתן ללמוד שירה לקראת לידה. אירית פלקוביץ , מורה ליוגה ומומחית בשירה ללידה מסבירה: " בתרביות בהן שירה של האם והסביבה מקובלת ושכיחה, מצג ראש הוא הנפוץ ביותר, ואילו באכלוסיה מתועשת, ששומעת מוסיקה דרך מכשירים חשמליים, יש עליה של ממש במצגי עכוז".

 

השמעת קול בזמן ציר הינו דבר טבעי וחיוני, הניסיון להיות שקטות מבזבז אנרגיה חיונית לתהליך הלידה ולא עוזר ללידה להתקדם. הצורך לצעוק, לצווח להיאנח בזמן הלידה הוא כמעט בלתי נשלט.

 

שימוש נכון בקול ישפיע על שרירי רצפת האגן, יעזור בהתמודדות עם כאב הצירים והתקדמות מהירה יותר של התינוק. בקורסי הכנה ללידה, תלמד היולדת להתגבר על המבוכה ושימוש בקולות. נשים דגש על לימוד הוצאת קולות נמוכים ולא צעקה, תוך שמירה על קצב נשימה איטי.

 

קולות נמוכים ושירה יעזרו  להגיע למצב של הרפיה, שחרור וביטחון להם היולדת זקוקה על מנת לשחרר את ההורמונים ההכרחיים להתקדמות וקלה על כאב הלידה. צעקה לעומת זאת תגרום לרעידות, הקשחת הגוף ותנועת התגוננת, מצב הפוך ממה שאנו רוצים בחדר לידה. 

על פי שיטת "פאולה" הנחת היסוד היא: כי הפעלת שריר טבעתי אחד מפעיל, או נוטה להפעיל את יתר השרירים הטבעתיים. אם נדמיין את הדרך באו יוצא הקול החוצה נוכל לראות מאין צינור המחובר מהגרון, דרך התינוק ברחם, עד תעלת הלידה והחוצה.הלסת מקבילה לאגן, השפתיים מקבילות לנרתיק, הגרון מקביל לתעלת הלידה. באופן סימבולי קול בכיו הראשון של התינוק מהווה הצלחה ללידה בריאה.

 

בספר "טבעי ללדת" גילה רונאל (מראשונות הדולות בארץ) נותנת תרגיל קצר לדוגמא כיצד ניתן לחוות עוצמה אמיתית ע"י שימוש בקול: שבו גב אל גב, ושמרו על מגע מישבנים ועד לכתפיים. נשמו עמוק כמה נשימות ולאחר מכן השמיעו כל אחד בתורו המהום, זמזום או אנחה והחליפו בינכם. כך תחושו בתהודה של הקולות האחד של האחר.

 

גם אם לאורך כל הלידה התאפקת והיית שקטה ורגועה, בשלב השני של הלידה (שלב צירי הלחץ) כדאי לך להתגבר על הבושה ולשחרר קול. בשלב זה הגברת הקול עשוי להיות אפקטיבי ביותר. שיטת ה - ש' נלמדת ומקובלת היום בקורסים השונים. בשיטה תלמדי לקחת מלוא הריאות אויר ואז יחד עם הוצאתו להוציא את הקול ששששששששששששש. (קול האות שין נותן הרגשה של סחיטה).

 

אני מציעה לזכור שרוב היולדות רוצות להשתמש בקולן בזמן הלידה. לימוד והכוונה לקראת הלידה עשוי לעזור להתגבר על המבוכה והבושה בהוצאת קולות ולענות על הצורך הטבעי של היולדת בזמן הלידה.