רבות דובר על הכמיהה לילד, כיצד אנשים חוצים יבשות ותרים אחר ביציות ואחר אימהות פונדקאיות על מנת לחזור עם הילד המיוחל בזרועותיהם. כאשר אתם פונים לסוכנות פונדקאות אתם מקבלים מידע על הנשים המיועדות להיות אימהות פונדקאיות. בדרך כלל אתם תדעו כמה הריונות קודמים היו לה, מה צבע עורה, צבע שיערה, צבע עיניה וכמה שנות לימוד יש לה.

 

 

עוד ב-onlife:

 

 

לעומת זאת אתם תדעו מעט מאוד על שאירע לאותה אישה לאחר שמסרה את הילד שהוא היצירה המשותפת שלכם ושלה. מה קורה עם אותן אימהות פונדקאיות שנותרות שם ביבשות הרחוקות לאחר שאתם חוזרים הביתה עם ילד/ה בזרועותיכם?

 

מסע של אלימות פיזית וכלכלית

אני רוצה לספר לכם סיפור על הנשים שאולי פגשתם, על אותן נשים שלרגע שילבתם את גורלכם בגורלן, ואז הן חזרו לאנונימיות שלהן, לבדידותן. אני רוצה לספר לכם על המציאות שעליה לא תקבלו מידע בפנייתכם לסוכנויות שונות אי שם מעבר לים. בסופו של דבר במסע שלכם לילד המיוחל מתקיים מסע מקביל שבו נשים השורדות אלימות פיזית וכלכלית הופכות להיות אימהות פונדקאיות. מציאות זו, תרצו או שלא, הופכת לחלק בלתי נפרד מהזהות ומההיסטוריה שלכם ושל ילדיכם, ילדי הפונדקאות הבינלאומית.

 

הארגון ההודי "המרכז למחקר חברתי" פרסם לאחרונה מחקר על אימהות פונדקאיות בהודו. המחקר מראה כי מצבן הכלכלי, החברתי והנפשי של אותן נשים לא רק שאיננו משתפר כתוצאה מהפונדקאות אלא אף הולך ומידרדר. המחקר התבסס על ראיונות עם כ-100 נשים פונדקאיות וכ-50 הורים מזמינים בגוג'רט (Gujarat) מדינה במערב הודו.

 

מגדלות ילדים בסיטונאות ב"חוות פונדקאות"

העובדות העולות מהמחקר שופכות אור על אשליית "החיים הטובים" של אותן נשים. הנשים הפונדקאיות בהודו "מבלות" את תקופת ההיריון שלהן ב"חוות פונדקאות", שם הן גרות מיטה ליד מיטה במשך 9 חודשים תחת השגחה קפדנית כדי שלא יקרה שום דבר ל"מוצר" שהן מייצרות וגם משום שהן נאלצות להסתיר את הפונדקאות שלהן מהקהילה. 

 

מראיונות עם האימהות הפונדקאיות נמצא כי לפונדקאות הייתה השפעה הרסנית על היחסים שלהן; דווח כי 52% מהפונדקאיות נזנחו על ידי בני זוגן ונותרו לבדן לפרנס את עצמן וילדיהן, רובן הגדול איבדו קשר עם חברים ובני משפחה לאחר שחזרו ובמקומות מסוימים 100% מהנשים דיווחו על איבוד קשר עם המשפחה. הנשים טענו כי הסודיות המלווה את התהליך (מתוך בושה וחשש מסטיגמה) גורמת להן לחיות בתחושה מתמדת של חשדנות ופגיעות.

 

גם לגבי הרווח הכלכלי עולים נתונים עגומים וקשים. רוב התשלום איננו מגיע לפונדקאיות אלא לקליניקה או לרופא. מן התשלום הכולל המשולם על ידי ההורים המזמינים, מקבלת הפונדקאית אחוז או שניים בלבד ועם רוב הנשים לא סוכם מראש על גובה התשלום.

 

מה בין פונדקאות להחלטה אישית?

נתון חשוב נוסף שעולה מהמחקר הוא שבין 97%-100% מהנשים הפונדקאיות אותרו ושודלו לכך על ידי סוכנויות פרטיות. במילים אחרות, לא היה כאן תהליך של החלטה אישית איתה מגיעה האישה למרפאה או לסוכנות, אלא מודבר באנשי עסקים שזיהו מצוקה ופנו לאותן נשים.

 

רובן המכריע של הנשים דיווחו כי הסיבה שבשלה הפכו לאימהות פונדקאיות היתה מצוקה כלכלית ועוני. הן כלל לא קיבלו לידיהן את החוזה, ומאחר שהחוזה נחתם רק כאשר הן מצויות בחודש הרביעי להריונן, הן נותרות ללא הרבה ברירות או יכולת לעמוד על זכויותיהן.

 

עוד חושף המחקר כי  הקשר בין הנשים להורים המיועדים מתחיל לרוב בקשר טוב והרמוני, אך בהמשך ההיריון הן מדווחות כי היחסים נעשים לא נעימים וקשים. הסיבות לכך הן הציפייה הדרוכה, אי הסכמות כספיות וסוגיות אחרות.

 

נמצא אף כי הנשים הפונדקאיות עברו כ-20-25 מחזורי טיפולי הפרייה חוץ גופית עד להריון, זאת בניגוד לנהלים המקומיים. כיום אנו יודעים יותר על הנזקים הבריאותיים המיידים וארוכי הטווח הנגרמים כתוצאה מטיפולים הורמונאליים כמו: זיהומים, סיכון מוגבר לסרטן ועוד. החוזה הנחתם משאיר את ההחלטה להפסיק את ההיריון אך ורק בידי הזוג המזמין, והרצון לבצע הפסקת הריון יכול להיות כתוצאה ממין הילוד, או סירוב לקבל את הילד במידה שהתגלו מוגבלויות שונות בילוד.

 

פס יצור בתעשייה הבינלאומית של שוק הפריון

על מצבן הנפשי של הנשים לגבי ההיריון ניתן ללמוד דווקא מהעובדה כי רובן הגדול סירבו לענות על השאלה כיצד הן מרגישות לגבי מסירת הילד. במחקר צוין כי עבודת השטח עם הנשים הוכיחה כי הן נקשרות לילדים אשר הן נושאות ברחמן.

 

אלו הנשים שאולי פגשתם, שהפכו בן רגע לחלק מפס יצור בתעשייה הבינלאומית של שוק הפריון. רחם ועוד רחם בתעשייה של הבאת ילדים לעולם, כמו במפעלי היזע (sweatshops) הידועים לשמצה. מפעלים מהסוג הזה תמיד רחוקים מהעין ומהלב. אז בפעם הבאה שמישהו מכם מבקש לראות בפונדקאות סוג של עבודה ופתרון כלכלי, כדאי שהתמונה שתעלה לראשכם היא אותן אימהות פונדקאיות, "פועלות העבודה" כשהן יוצאות ממפעל היזע וחוזרות הביתה.