זאת הייתה הדרך בה הלכתי שבי אחריו במשך 15 שנים במסע ארוך שנצרב בעורי. רציתי אז לגעת ב'אמת' שהתגלתה כאשליה הזויה. רציתי לגעת באלוהים ויצרתי לי אלוהים משלי. רציתי לדבוק באלוהים פרטי שלי בדמות בשר ודם.  אדם שהכתיב לי את כל תורתו כאילו למעני ובחשבון אחרון רק למענו. האמנתי כי ככל שהקושי גדול כך אני מתקדמת אל המטרה הנכספת וככל שאני מרצה אותו כך אני חיה את 'האמת'.

יעל פפר הכירה את גואל רצון בגיל 22 ונחלצה מהכת שלו אחרי 14 שנים

יעל פפר הכירה את גואל רצון בגיל 22 ונחלצה מהכת שלו אחרי 14 שנים. צילום: בני גם זו לטובה

רק הוא נראה בעיני בתקופה ארוכה זו בעוד מבטי שלי מושפל לרצפה. הפחד אותו חוותי בבשרי נגע בי כל עת אך התכחשתי לו . החיוך המתוק על פני רק כיסה את המר שבלב. המראות והתחושות אותן חשתי אז היו גורמות לאחרות למצוא עצמן בין רוחות המתים. היו אלו שנים ארוכות של שתיקה רועמת אך זועקת בכל רמ"ח אבריי.

מכונת ילודה, עבד לתאבונו ויצריו

האני הפנימי שלי לא נתן לי מנוח אך רציתי לשכוח אותו ולסלק אותו למקום אחר. כך שניתי את הזהות שלי והשלתי מעצמי את הזהות הנשית, כדי לאמץ את הזהות שהוא רצה. לחיות איתה היה לחיות אותו ולהפוך למכונת ילודה אשר אינה פוסקת מלרצות עוד ועוד. ריציתי אז את תאבונו ויצריו תוך שאני חיה עם אדם שהשקר מעולם לא נדם בו ודרכו המניפולטיבית נועדה לספק אך ורק אותו בעוד אני שפוטה לצידו.

בתקופת השבי הנפשי הזה ראיתי את כל מי שניסה להאיר את דרכי באורות אזהרה. חבריי הטובים מימי הנעורים, בני משפחתי ואף הוריי האוהבים, כולם היו אויב אותו אני חייבת לסלק מדרכי.

השתחררה מהאשליה ההזויה. יעל תהלליה פפר על גואל רצון (צילום: רויטרס)

 

הסרתי מעצמי את הפחד

הנס קרה יום אחד. חשתי שאיני מאושרת. מה שנשק ללחיי אז היו הדמעות והן שהעירו אותי מהתרדמת והאשליה ההזויה בה חייתי. הבנתי כי אם לא אעזור לעצמי, איש לא יעזור לי. הבנתי כי אני חייבת להציל את ילדי מהסכנה שריחפה גם עליהם. כשהתבוננתי במראה ראיתי אישה יפה המבקשת להסיר מעליה את התחפושת, את מטפחת הראש המכסה על שער חלק וארוך עד המותניים. ברחתי.

הסרתי מעצמי את הפחד, בחרתי להיות אמיצה, הסרתי מעצמי את ה 'לא'. ה'לא' הזה אינו קיים עוד בחיי. היום אין  איש שיעיז להניף את חרבו עלי. החרב שננעצה בי אז עוד ועוד אינה מפחידה אותי  יותר. אני יודעת בוודאות כי בדרך החדשה בה אני צועדת היום איש לא יפגע בי יותר.

חזרתי לעולם הפרוס עתה למרגלותיי, ומנקודת הזינוק הזו אני יודעת כי אוכל להמריא לשחקים. בת שלושים ושמונה וחצי, אם לשמונה ילדים, אישה עם שמחת חיים עליה לא אוותר בשום מחיר. החירות זורמת בנשמתי, לא אוותר עליה עוד.

הכוח הנשי שלי שעזר לי אז לברוח הוא זה המניע אותי להמשיך גם היום.