הדיון על מצב הרפואה בישראל התחיל לפני שנים ומככב בכל מערכת בחירות, אבל מצב הרפואה הציבורית בישראל בעלה תמונות של קשישים במסדרונות, מחלקות פנימיות ועומסים בלתי אפשריים בתקופת השפעת. בשיח הציבורי, הקשור לעולם הלידה והיולדות, חסרה תמונת היולדת במסדרון. בסיורי הכנה מדברים עם הזוגות הנרגשים על חדרים משכוללים, לידה טבעית, משככי כאבים, צוות קשוב, והרצון להגשים לך איזה לידה שלא תבחרי.

 

אף אחד לא מספר שיש לך סיכוי לא רע למצוא את עצמך שעתיים אחרי לידה, ממתינה במסדרון למיטה. לא יספרו לך על מצב המחלקה, חוסר במיטות או בעיות דומות אבל כן יספרו לך על המלונית.

 

עוד בonlife:

 

ההקדמה הזאת היא בעצם תחילתו של הסיפור שלי. לפני חודש  וקצת מצאתי את עצמי, שעתיים אחרי לידת בני השלישי  מועברת מהתאוששות למסדרון. ממש ככה. מצד אחד התמזל מזלי ללדת בבקר, כך שתוך שעות ספורות כבר "זכיתי" לעבור לחדר, ולא "בילתי" את הלילה במסדרון, מצד שני בשעות אלו "זכיתי" לכך שמבקרים במחלקה חולקים איתי את המסדרון, את השיחות האינטימיות שלי עם הצוות הרפואי, והעוברים בצד השני של המסדרון זכו לדעתי לנוף לא רע של חלקים מוצנעים בגופי.

 

מחלקות יולדות זה סוג של מיטה חמה, עוד לא הגעת הבנת מה עושים פה, הופ ממליצים לך לעלות למלונית או אם את לא בעניין (ואיך זה שאת לא בעניין? הרי במלונית מאד נעים) אז קדימה מתי אפשר לשלוח אותך חזרה הביתה? כל דקה עולה פה כסף.

ביום האחרון שלי במחלקה שותפתי לחדר התבקשה לאסוף את חפציה ולפנות את המיטה עוד בזמן ארוחת הבוקר, היה ברור שהיא משתחררת אחרי ש"חרגה" ברב חוצפתה מקצבת הימים  והייתה בהשגחה ארבעה ימים תמימים לכן הדחיפות הייתה לפנות את המיטה שלה ליולדת חדשה. לא משנה שעד שעות הצהרים זמן השחרור היא נדדה בין החדר שלנו לחדר הנקה, בלי מקום משלה.  מדובר באישה אחרי לידה – זוכרים?

 

חדרי היולדות מחולקים לשניים וזה הפך לתופעה בארץ. חדרי לידה בבית החולים ומלונית. קידום המלונית בכלל חצה גבולות, היה נדמה לי שאם עוד משהו אחד יספר לי על המלונית החדשה אני פשוט יאבד את השפיות. אבל אז נפעמתי לגלות את העלון הנפלא – בעריסה של הילד שיצא מביקורת רופא בתינוקייה- אין הגבלת גיל על תוכן שיווקי?

 

 

ידוע לכול שמחלקות היולדות הן אגף מכניס לבתי חולים, ובאמת במחלקה שהייתי בה הייתה  לכאורה משופצת מרווחת  עם אוכל כמעט סביר. בית החולים מקבל על כל יולדת סכום נכבד מביטוח לאומי עבור הטיפול בה, אז משהו יכול להסביר לי למה זכיתי להיות במסדרון? איך זה שבמחלקה מצד אחד ממש דואגים לך, מצד מדגישים שאם את באמת רוצה "לנוח" כמו שצריך אחרי לידה כדאי שתעברי למלונית.

 

משיחות שניהלתי גם בבית החולים וגם לאחר מכן עולה תמונה דומה מביתי חולים שונים, תחושה של קידום מסיבי של המלוניות,  ההבדלים הקשים בין חדרי לידה "נהדרים" לבין מחלקות עמוסות , עם מעט מידי צוות, תינוקיות עם הרבה יותר מידי ילדים על פחות מידי אחיות ומשפט חוזר – במלונית זה לא ככה. התחושה היא שיש אינטרס כלכלי מובהק לבית החולים, אז למה לא לתת לך הרגשה שכדאי לך לצאת?

 

מה שהכי מעציב אותי שאלו שני הזיכרונות הכי חזקים שלי מהלידה, לא הצוות המופלא של חדר הלידה שעבר איתנו שעות ארוכות (מי אמר שכל לילדה שלישית הולכת במהירות?), לא הצוות במחלקה ובתינוקייה שבאמת השתדל לענות לכל בקשה למרות  שהם קורסים תחת העומס, איך אמרה לי אחות – תמיד יש פה עומס, תמיד יש פה הרבה  יולדות על מעט מקום ומעט צוות. במלונית זה עולם אחר...

 

ואני שואלת – למה?