גילוי עריות: לגלות ששרדתי
שבע שנים חלפו מאז התחלתי את הפסיכותראפיה ב"מרכז הטיפולי בנפגעות תקיפה מינית" בראשון-לציון. כיום הטיפול עומד להסתיים.
עוד שנים ארוכות לפני שהגעתי לטיפול הזה, אמרתי לעצמי שאני חייבת לטפל בזיכרונות הקשים שיש לי מאבא שלי, שמקורם בילדותי המוקדמת, המשכם בילדותי המאוחרת ולתוך בגרותי כאשה וכאם. הברחתי שוב ושוב את הזיכרונות, המחשבות והרגשות - פחדתי מאבי - וממני...
אמרתי לעצמי: 'אני אחכה שהוא ימות, ואז אלך לטיפול'. אבל לא יכולתי לחכות יותר. הוא המשיך לחיות ואני המשכתי לסבול, עד שכמעט קרסתי שוב. ואז, בשנת 2005 התחלתי את הטיפול המשמעותי ביותר בחיי, כדי לברר עד כמה נכונות תחושותיי לגבי הטירוף הזה, הידיעה שאני שורדת גילוי עריות.
נורא רציתי לשמוע שאני "לא", שאני טועה, שאני מדמיינת, שאני הוזה - אבל לא שמעתי את זה. שמעתי את ההיפך – ואשר יגורתי בא. וככל שהעמיק הטיפול, כן התארכה דרכו.
עירית דותן בהייד פארק נשים של onlife
"לאבא שלי" (שיר לילדות נאיביות)
המילים המקוריות: תלמה אליגון רוז
המילים לפרפראזה: עירית דותן
לאבא שלי חגורה
מעור עם זיזים של שיניים
ואבא שלי כה רעב
אוכל הוא אותי פעמיים
ואבא שלי הוא הטוב בעולם
ואבא שלי הוא הכי מכולם.
ורק בגללי הוא האבא שלי
כי הבטיח הוא לי
שהוא רק שלי.
ואבא הביא מתנה
בובה על פסים של רכבת
ואבא אמר שאני
יודעת לשיר... ולשבת
כי אבא שלי ערמומי מכולם
ואבא שלי הוא הכי בעולם.
ורק בגללי הוא האבא שלי...
לאבא'לה יש לו כינור
בתוך התמונה מהבית
ואבא שלי לי מכאיב
בתוך המקלחת במים
ואבא שלי הוא יודע רבות
הוא ה-מפקד של כל הגבולות.
ורק בגללי הוא האבא שלי...
ואבא שלי משחק
אתי במשחק הדמוני
ואבא שלי לי הביא
זמיר שנשמע קצת כמוני...
אז למה כששרתי לו שיר שאהב
הוא נשך את שפתיו אבל לי זה כאב
אז למה כששרתי לו שיר שאהב
הוא הוריד לי מכה ועצם את עיניו.
אבא, למה?
לפני כשלוש שנים, אבי נפטר בשיבה טובה, לפני שהספקתי להתעמת איתו על הפגיעה המתמשכת שלו בי. ועכשיו, בשלהי הטיפול, כשאני בת 60, אני פותחת דף חדש בחיי. בהצלחה לי!!