הדיירים של האח הגדול 4 לא אותנטיים.

אני מכורת ריאליטי ורואה הכל: האח הגדול, דה וויס ומחכה בקוצר רוח ל"הישרדות VIP". הבעיה בעונה הזו היא שהדיירים דואגים להישאר באותו מקום "פוטוגני", אין להם אותנטיות. כשמישהו פותח בעימות עם דייר אחר הוא ישר דואג להגיד לו כמה הוא אוהב אותו, ובעיניי, כשיורקים עלייך ואתה אומר "שטויות" והולך להכין קפה, זה הופך אותך ללא אותנטי.

 

עוד ב-Onlife:

 

הם מפחדים ללכת עד הקצה מבחינה רגשית. חבר הוא גם אויב ולהפך, אין רומנים באמת, הכל בכמעט כזה, מעין עיסה לא ברורה. לא יודעים מי נגד מי ולמה. יאנה יוסף אולי שונאת את אביבית אבל שניה אחרי זה היא בוכה בחדר האח הגדול. הם לגמרי מפספסים משהו, אין להם קו ברור.

 

יאנה יוסף - לא אותנטית

צילום יח"צ: רונן אקרמן

 

מאחר ואני לא מחוברת אליהם רגשית, לא באמת אכפת לי מי ייקח, אין לי אהבה או שנאה לאף אחד מהם, הם לא יצרו  הזדהות אצל הצופה.

אני מניחה שאם הייתי צריכה לבחור, הייתי הולכת על תמיר ורדי. אני יכולה להבין למה אנשים מתאהבים בו, הוא מאוד רגיש אבל הוא נייטרלי. הוא קצת יושב על הגדר, אבל אצלו זה מגיע ממקום אמיתי, הוא באמת מקשיב לדיירים.

 

עם כל הכבוד לעממיות, אשמח שמישהו אליטיסט יזכה.

הציבור חייב לעשות חוויה מתקנת ולתת לגיטימציה לנשים. עם כל הכבוד לעממיות, לא יקרה כלום אם יזכה מישהו שהוא קצת יותר אליטיסט. אני אגדיל ואומר שהקהל אפילו קצת גזעני כי לאישה אשכנזיה, אליטיסטית, אין בכלל סיכוי. ולמי שיגיד ישר "שפרה", היא זכתה בגלל שיוסי בובליל ירד לחייה והצבענו לה מהמקום שהתחברנו לקורבנות שלה. אני לא יודעת אם היא היתה זוכה ואם הציבור היה מצביע לה רק על סמך זה שהיא אישה נאורה.

 

בעונה שלי נשים הובילו את העונה לכל אורכה, ובכל זאת ג'קי מנחם זכה, למרות שלא היה דומיננטי במיוחד. הרגשתי החמצה שזו לא היתה אישה. אנחנו עומדות בנחיתות לעומת הגברים כי משהו בתפיסה המנטלית של הציבור אומר שאם גבר הוא אסרטיבי ואגרסיבי, הוא "גבר גבר" ואם אישה היא כזו, היא ישר "קלפטה" או "כלבה דורסנית". מייחסים לדברים שהיא עושה תכונות ומשמעות אחרת וזו עמדת נחיתות. 

אביבית בר זוהר היא דוגמא רעה לנשיות.

כולנו רוצות להיות אטרקטיביות, אני לא סתם מתלבשת ומתאפרת, אני רוצה לקבל פידבק מהסביבה. אבל אני לא פרובוקטיבית. כן, לבשתי סטרפלס ובגדי ים, אבל במהות שלי אני לא אדם פלרטטן ומיני, אני הכי לא אביבית בר זוהר.

 

ברמה החיצונית היא הדוגמא הרעה לטיפולים קוסמטיים או ניתוחים פלסטיים מוגזמים שהופכים את האישה לאובייקט מיני מהלך ואני לא יכולה להסכים עם זה.

 

אם היתה לי ילדה לא הייתי רוצה שהיא תגזים כמוה, כל דבר מוקצן ומוגזם הוא לא טוב. אפשר להתאפר ולהיות מטופחת אבל לא לשים ארבעה קילו שפכטל בתוספות שיער, ריסים, שפתיים, עצמות לחיים וכו. אני בהחלט בעד טיפול אסתטיים ופלסטיים, אני לא מפחדת להצהיר בקול רם על הניתוח שעשיתי בחזה. אבל אני הכנסתי סיליקון אחרי הלידות של הבנים שלי, ואני חושבת שזה זמן נכון.

 

בעיניי אמהות שנותנות לילדות שלהן להכניס סיליקון לחזה בגיל 16 או 17, כשכל ההורמונים משתוללים, זו פשוט שערורייה.

 

אני לא מזדהה עם אביבית בר זוהר כאישה.

חבל לי שהעיפו אותה, אפשר להסכים עם הדעות שלה או לא, לדבר על הריסים, השיער, התוספות, הסיליקון, אבל היא עשתה את העונה. היא צבעונית מאוד.

 

אביבית היא בחורה מתוקה, לפעמים ההתנהגות שלה על גבול הטיפשות אבל זה החן שלה. אני לא מזדהה איתה כאישה, היא ממש הקצה השני שלי, אבל אני יכולה להעריך את כל הדברים שהיא התמודדה איתם בבית. הופעלו עליה הרבה מניפולציות מטעמי רייטינג.

 

אני מקווה בשבילה שעכשיו כשהיא יצאה מהבית, היא תצטרף לסוכנות של יריב נתי, בן זוגי. להבדיל מחברות הפקה, שלא באמת מחוייבות לכוכבים שלהם, ולא עושות פניות מכוונות לגופים עבורם, זה המקצוע של יריב.

 

דנה רון ובן זוגה יריב נתי 

 

הוא הרים לא מעט כוכבי ריאליטי שכבר היו בקבר והוא הוציא אותן משם. למשל איילה רשף וסיוון אברהמי. הן מוצאות בעסק שלו בית, יש להן סוף סוף עם מי לדבר.

 

לא הייתי נכנסת שוב לבית האח הגדול.

התקופה הזאת השאירה בי חותם, לטוב ולרע. לא הייתי עושה את זה שוב, כי אני כבר יודעת מה זה ומה קורה, אבל לכל אדם חדש, שעוד לא התנסה והיה שואל אותי אם כדאי, הייתי מוודאת שהוא יודע על ההשלכות.

 

בחיים בבית האח הגדול כדייר יש המון תהומות שאפשר לרדת אליהם. זה סיר לחץ ונמצאים רוב הזמן במצב של התמוטטות עצבים ולרוב לא יוצאים בצורה חיובית בעיניי הקהל. אין דבר כזה 100% אהבה מהקהל אבל לשמחתי ולמזלי אני יצאתי חיובית. 

15 דקות התהילה חולפות אבל הסטיגמה לעולם נשארת.

הרי כל שם של כוכב ריאליטי שאני אגיד, ישר הקונוטציה שעולה לראש היא תכנית הריאליטי בה הוא/היא השתתף. אנשים צריכים להתמודד עם זה כל החיים, עם זה שכל המדינה מכירה אותך. אני הייתי בתחום לפני התכנית, הייתי אשת יחסי ציבור וליוויתי כבר סלבס בחיי, אבל זה לא יאמן העוצמה של האח הגדול. החיבור של אנשים לדיירים הוא הרבה יותר גבוה מאשר לכוכבי קולנוע למשל. אם אתה לא מצליחה להיכנס לתעשייה באמת, לנצל ולמנף את 15 הדקות, ולרוב באמת לא מצליחים, הקושי הגדול באמת הוא לחזור לחיים הרגילים.

 

אחת הדיירות שהיתה איתי בעונה, חזרה לעבודה הפקידותית הקודמת שלה והיא חווה מדי יום השפלות. זה כמו שבחטיבה היה למישהו שם מסוים והוא הולך איתו לכל התיכון, ככה זה אבל לכל החיים. מחד, אורחים שמגיעים תמיד רוצים להצטלם איתה, ומנגד, היא יודעת שהם מדברים עליה ואומרים כמה פאתטית היא.

 

המונח "פליטי ריאליטי" נועד להשפיל אנשים.

אנשים חייבים להבין שאותם דיירים שנכנסו לבית האח, או כל ריאליטי אחר, לא עשו דוקטורט או קיבלו הכנה לפני כן על "איך להתנהג כשאתה כוכב". הם נענים לכל הזמנה מתוך תמימות כי מזמינים אותם והם מרגישים מחוזרים, ואז הכותרות בעיתונים ובמדורי הרכילות אומרות "הנה X הפאתט, בא בשביל סוכריית טופי".

 

ליהיא גרינר היא תופעה. היא היוצא מן הכלל.

כל אישה אחרת, והיו כאלה בעבר, שיושבת על המשבצת של "קלילות הדעת", נקרא לזה בעדינות - נשרפה מהר מאוד. לליהיא זה לא קורה. היא הביאה חן, הומור עצמי, אמריקאיות שכנראה חסרה פה בצנוניות הישראלית שלנו.  

 

ליהיא נורא זקוקה לזוגיות.

כששמעתי על הזוגיות החדשה של ליהיא גרינר ויוסי גם אני, כמו כולם, הייתי סקפטית. חשבתי שזה ריבאונד, שזה הדרך שלה להתגבר על שיברון הלב עם עתי, או אולי שזה תרגיל ביחסי ציבור ודרך רכילות היא מנסה "להחזיר" לו על הרומן שלו עם איגי וקסמן, אבל אני חייבת להודות שמהרגע שפגשתי אותם אני מבינה שהם זוג מאוהב לכל דבר.  

 

אני יכולה לראות אותם גם עוד 20 שנה ביחד. ליהיא היא אדם מאוד זוגי, למה בבית האח הגדול היא נכנעה לכל העניין של סקס בכל מקום? כי היא נורא זקוקה לזוגיות וזו היתה הדרך שלה לזכות בזה . 

 

ליהיא גרינר

צילום: אוהד רומנו

 

בגיל 40 מצאתי את היעוד שלי.

הייתי מפיקת אירועים והייתי אשת יחסי ציבור, וכל יום הייתי קצת מתבאסת ללכת לעבודה, ולראשונה בחיי אני יכולה להגיד בכנות שאני נהנית. אני יכולה להישאר בנישה של תכניות הלייף סטייל שנים. אנשים תמיד אומרים לי שזו נקודת התחלה טוב ומפה אני יכולה לצמוח, אבל אני מרגישה שהגעתי למקום הנכון.

 

אני לא יודעת שום דבר על אורחים מומחים שמשלמים על אירוח בתכניות בוקר.

מאוד הפתיע אותי לגלות על הפרשה הזו בעיתונים, אני יכולה להגיד בוודאות שאצלנו אין דבר כזה ואני לא יודעת על זה שום דבר. האורחים נבחרים לתכנית רק לפי המקצועיות שלהם. קשה לי גם להאמין שאנשים ישלמו שבוע אחר שבוע, זה מצטבר לסכומים נורא גדולים.

 

אני לא מאלה שיושבות כמו פוסטמה ושואלות שאלות.

אני מאוד אוהבת את האורחים שלי בתכנית הבוקר, מבחינתי כל אחד הוא עולם ומלואו שמעניין אותי. אני ממש לא כמו מנחות אחרות שיושבות ומקריאות את השאלות הנכונות.

 

הבאתי פנים חדשות ורעננות לקונפסט. אני מדברת לצופים ולאורחים בגובה העיניים, לא מתנשאת כמו מנחות אחרות בתכניות בוקר (לא פעם קרה שהאורחים שלי אומרים כמה הרבה יותר נעים להגיע אלי). אני לא מקריאה מתוך הכרטיסיות ומחכה שהזמן יעבור. אני באה ממקום אחר, אני מאוד מתחברת לנושא.

 

סוס חדש הוא תמיד סוס מנצח.

הבאתי לתכניות הבוקר רייטינג גבוה כי בכל זאת, כל עם ישראל צופה באח הגדול, גם מי שלא מודה בזה, ובאתי מאוד פופולארית עם קהל של יותר מ-45% רייטינג. התחלתי מנקודה מאוד גבוהה כשחובת ההוכחה עליי.

 

התכנית הנוכחית נקראת "תהיו בריאים" והיא משודרת בימי א-ג' בשעה 10 בקשת. העונה השלישית מיד מסתיימת ואנחנו עולים ברמה, ואחרי שנה שאני עושה את זה אני יודעת להגיד מה מעניין אותי יותר ולמה אני מתחברת והעונה החדשה תעסוק רק בלייף סטייל: יותר תרבות, אופנה, טיולים וכדומה.

 

קורץ לי מאוד תכניות הבוקר המוקדמות, האקטואליה, אין ספק שיש לי מה להגיד על נושאים, יש לי פז"ם בחיים ואם הייתי צריכה לשאוף יותר גבוה, לשם הייתי רוצה להגיע.

לסער שיינפיין לא היתה הכריזמה לקבל תכנית משלו.

לכל המלעיזים שחושבים שקיבלתי תכנית בוקר רק בגלל פרשת יורם זק והבולבול בין השדיים אני רוצה להגיד שאף אחד לא מקבל תכנית בוקר כפיצוי. בטח ובטח שלא מקשת. הרבה יותר קל להם לסגור דברים בצורה כספית.

 

לראייה סער שיינפיין ופרשת הכדורים. הוא בעצמו אמר שניסו לעשות איתו פיילוטים וניסו ללכת לקראתו ואולי חשבו שהוא מוכשר ולכן נתנו לו את הצ'אנס והשקיעו בו 250 אלף שקל בפיילוטים, הוא גם עשה תכנית של טיולים לפינה בתכנית בוקר, שבסופו של דבר ירדה ולא יצאה לפועל, כי אם אתה לא טוב, לא כריזמטי, אין לך נתונים ואתה ולא יכול להחזיק תכנית על הכתפיים – לא תקבל תכנית. אולי פיצוי כספי, אבל ממש לא תכנית.

 

סער שיינפיין - כנראה לא כריזמטי מספיק להחזיק תכנית לבד.

צילום יח"צ: רונן אקרמן

 

הייתי יושבת לקפה עם שמעון פרס.

אני מעריצה אותו על ההתמדה. הוא לא תמיד הצליח, הוא התמודד שנים עם שם של לוזר והיום הוא דמות מופת והוא ראוי להערצה.

מסקרן אותי לדעת איך אדם כזה, שחווה כשלון אחר כישלון, לא מרים ידיים, לא נכנע, לא חושב "מה זה אומר עלי" וממשיך הלאה. הוא מרתק אותי.