בתעודת הזהות שלי אני עדיין אבי קיפרמן.

אני מתה לשנות את השם בתעודת הזהות אבל אני חוששת מקארמה. לשנות שם זה לא עניין של מה בכך ולמרות שכמעט כולם קוראים לי "קיי לונג" עדיין לא מצאתי את האומץ לשנות. כבר כשהייתי קטנה ידעתי ש"קיי" יהיה שם המותג שלי, זו האות הראשונה בשם המשפחה שלי. עכשיו "לונג" זה מן הסתם בגלל הגובה שלי, למרות שבהופעות שאני מנחה אני תמיד אומרת שזה ממש לא בגלל הגובה ושזה בגלל משהו ארוך אחר ואז כולם צוחקים.

 

עוד ב-onlife:

 

אין לי סיפור סינדרלה, אף אחד לא החרים אותי - בדיוק להיפך.

בבית ספר הייתי מאוד מקובלת. ברור שהייתי שונה אבל זה לא הפריע. תמיד דאגתי לשנות קצת את התלבושת האחידה או את המדים בצבא. שירתי כסמל מבצעים אבל החלטתי שאני מאריכה קצת שיער, מוסיפה כפתורים אחרים למדים והולכת רק בסנדלים. אף פעם לא נענשתי על זה אבל כן קיבלתי דוחות כל הזמן. היה לי רס"ר שהיה מת להתנקם בי וכל בוקר הוא היה מגיש נגדי תלונה. המפקד שלי, לעומת זאת, היה מוותר לי ובגלל שהייתי חיילת טובה לא עניין אותו שום דבר.

 

יצאתי מהארון באופן רשמי על גבי דפי העיתון.

היציאה הרשמית מהארון הייתה בעיתון, בכתבה שעשו עלי בתחילת הצבא במוסף של "ידיעות  אחרונות". שם ההורים שלי ראו את זה בפעם הראשונה, באופן רשמי. בגלל שזה היה כל כך טבעי אצלי, הם לא היו בשוק. בשבילם תמיד הייתי ככה, תמיד לבשתי בגדי נשים כשהייתי קטנה והאבסורד הוא שאף פעם לא חשבתי שזה לא בסדר. הייתי לוקחת שמלות מהארון של האחיות שלי ולובשת בבית והם היו אומרים לי "לא" אבל הייתי עושה את זה בכל זאת. אפילו כשהייתי מסתובבת עם אמא שלי ברחוב תמיד היו אומרים לה "וואו איזה ילדה יפה" או "איזה ילדה גבוהה", לא היו אומרים לה "איזה ילד".

 

"ההורים שלי בשוק שיש אנשים שרוצים לראות גבר לבוש כמו אישה" (צילום: זיו שדה)

 

ההורים שלי בשוק מזה שאנשים משלמים כדי לראות הופעות דראג.

הם אומרים לעצמם "מה אנשים רוצים לראות גבר בלבוש של אישה? זה מה שעושה להם את זה"? למרות שברור שכשהם טסו לתאילנד הם הראשונים שהלכו לראות הופעות דראג. כנראה שבחו"ל הכל נראה להם מקובל. ההורים שלי לא מבינים מה כל הביג דיל סביבי, הם גם לא רואים בי את מה שאחרים רואים.

 

מצחיק אותי שאנשים תוהים אם לדבר איתי בלשון זכר או בלשון נקבה.

השבוע חזרתי מברלין עם בעלי והסתובבנו שם באיזה מרכז קניות. פתאום ניגשו אלינו שני בחורים והפחות חתיך מביניהם שאל: ""Excuses me, you are a man or a woman?. יש אנשים שיחשבו שזה חוצפה שהוא שאל אותי את זה, אבל אני חושבת שזה חלק מהעניין. עניתי לו: "What do you see? I am a woman". אז חבר שלו אמר: "No you are a WOW-man"– ואמרתי לעצמי "וואלה הוא צודק". אני באמת לא גבר ולא אישה. אני בין לבין אבל אני ממש לא מתוסבכת, אני נהנית מזה. אני לא קמה בבוקר ואומרת לעצמי "מה אני? גבר או אישה"? "לעשות ניתוח לשינוי מין או לא"? אולי כשהייתי קטנה זה משהו שחשבתי עליו, אבל היום זה משהו שממש לא נמצא על הפרק.  

 

הראל סקעת היה מטרה קלה.

אם גל אוחובסקי באמת היה רוצה את לא מתארת לעצמך עוד כמה אנשים היו צריכים לצאת מהארון. אני באופן אישי נגד להישאר בארון בייחוד כשאתה זמר מאוד מוכר. פחות מרגיז אותי שאנשים לא יוצאים מהארון, יותר מרגיז אותי שזמר או זמרת משחקים אותה ומספחים לעצמם איזשהו סיפור גיבוי עם בחורה או עם בחור כשכולם כבר יודעים שהם חלק מהקהילה. לצורך העניין, אני ידעתי שאורנה בנאי לסבית מהיום שעברתי מבאר שבע לתל אביב, וזה היה כבר לפני 12 שנה.  

 

"אני לא אישה ולא גבר - אני בין לבין" (צילום: זיו שדה)

 

ברור שקוראים לי "הומו" או "קוקסינל".

כשמציעים לי להצטלם לקמפיינים שקשורים בקבלה של הקהילה אני בדרך כלל מסכימה כי אני חושבת שזה ממש חשוב. זה שקיבלו אותי ואיכשהו הכל הסתדר לי זה גם עניין של אופי. אם הייתי חלשת אופי יכול להיות שלא היה מסתדר לי. זה לא שאף פעם לא קראו לי במילות גנאי: "הומו" או "קוקסינל". עד היום הרבה פעמים קוראים לי ככה וזה בסדר ואין לי בעיה ואני מתמודדת עם זה. אני חושבת שהקמפיינים האלה מיועדים יותר לאנשים שקשה להם, לאנשים שלא נמצאים בתל אביב. כל יום אני מקבלת בפייסבוק שלי לפחות ארבעה מכתבים מבני נוער, מילדים ואפילו מאנשים בסביבות גיל ה-20 שמספרים לי את הסיפור שלהם ואומרים "חיזקת אותי" או "אני מעריץ אותך".    

 

במשך שנים הדרגיסטיות האחרות לא הגדירו אותי כדראג.

הן תמיד אמרו: "זה לא דראג, זה קוקסינל. זה גבר שלובש בגדי נשים והוא אישה". אף פעם לא התייחסתי לדברים האלה כי זה באמת לא עניין אותי. אני הייתי חדורת מטרה לעשות מה שאני אוהבת וכל הדרגיסטיות שאז ניסו להוריד מערכי לא נמצאות היום על הבמה, הן פשוט לא החזיקו מעמד. אני מביאה איתי ערך מוסף. קודם כל יש את הקטע של העיצוב שזה פלוס גדול וכמובן שיש גם את הקטע החיצוני אצלי שהוא מאוד חזק ומוקצן. זאת אומרת אפילו שאני 2 מטר אני שמה עקבים של 20 ס"מ ופאות ענקיות וגרנדיוזיות.

 

אני לא דראג קווין אני דראג מודל.

הדראג זה משהו שהשתלט עלי והשתרש גם בחיים שלי. יש את הדראג קווינס, החברות שלי, שיש להן הפרדה מאוד ברורה. יש את הדראג של הלילה, של ההופעות וביום הן גבר עם שם אחר, עם חיים אחרים ואצלי זה לא ככה. למשל בתצוגת הכלות האחרונה הזמינו אותי כדי לשמש מודל למעצב שיער כלשהו. אני דראג מודל וזה משהו שלא היה פה לפני כן. לפני שנתיים "פנאי פלוס" הכניסו אותי לרשימת "היפים והנכונים". לא יעלה על הדעת שדראג קווינס שאני מכירה ייכנסו לרשימה הזו, פשוט כי הן לא מביאות את הערך המוסף הזה של להיות מודל, דוגמנית. שנה שעברה זכיתי בתואר "מלכת בדראג של ישראל" ויש לי פסלון קריסטל מהמם בבית. לפחות יהיה לי מה להראות לנכדים חוץ מהתמונות.

 

"אני לא דראג קווין, אני דראג מודל" (צילום: דניאל קמינסקי)

 

אני לא מרגישה מנוצלת כשמזמינים אותי להגיע להשקות.

אני שמחה להיות מזומנת להשקות. אני יודעת שמזמינים אותי כי אני מוסיפה צבע, אבל אני תמיד בוררת והולכת רק להשקות שמעניינות אותי ובגלל זה אני לא מרגישה מנוצלת. זה גם לא סוד שבהשקה את מקבלת הטבות למיניהן ולכן אני רואה בזה יותר ניצול הדדי. מה אכפת לי לבוא להשקה ולקבל 1000 שקל לקניות בגדים?

 

בעלי ממש שונה ממני, הוא לא אוהב מסיבות ואופנה.

יש לי בן זוג מדהים כבר 12 שנה, קוראים לו אברמי. אנחנו נשואים אבל אף פעם לא התחתנו או עשינו אירוע. לי אין לי בעיה עם זה אבל בעלי לא אוהב את זה, הוא לא מתחבר לכל הטררם. אנחנו מאוד שונים. הוא לא נשי כמוני והוא לא מתחבר למסיבות, חיי לילה ולאופנה. גם כל הקטע הזה של הפרסום ממש לא מדבר אליו ואם הוא בא איתי להשקה ורוצים לצלם אותנו הוא בורח.

 

בעלי ממש שונה ממני: "הוא לא נשי ולא אוהב מסיבות וחיי לילה" (צילום: זיו שדה)

 

אני רוצה ויהיו לי ילדים.

אבל ילדים כרגע לא מעסיקים אותי. כרגע הבייבי שלי זה הקריירה. אני כן רוצה ויהיו לי ילדים, אבל אני מרגישה שכרגע אני לא יכולה לתת לילד את מה שהוא צריך וגם לתת לעצמי. בקטע הזה אני חושבת שלפעמים הורים הם נורא אגואיסטים והם עושים ילדים מסיבות שהן לא סיבות. אני אחרת, גם בקטע הזה.

 

 

אם נשים היו שולטות בעולם הכל היה נראה אחרת.

אני אוהבת נשים כוחניות ומושך אותי לדבר עם נשים חזקות ועוצמתיות. אני חושבת שאם נשים היו שולטות בעולם, העולם היה נראה אחרת. אני חושבת שהדת הורסת, הדתות השונות מיד ממדרות את הנשים ושמות אותן בעמדת נחיתות. אבל תכלס נשים הן הרבה יותר חכמות ואם כבר יש להן את הכוח הן יודעות איך להשתמש בו. אני חושבת שכל אישה שמגיעה לעמדת כוח, זה דוגמא לנשים אחרות.

  

הייתי יושבת לקפה עם קייט מידלטון.

אני חושבת שהיא עוברת איזה משהו שהייתי שמחה ולדעת ולשמוע עליו. אני חושבת שמה שהתקשורת מספרת עליה ועל החיים שלה כל כך שונה ממה שמישהי כמוה באמת עוברת – בכל זאת פתאום להיכנס למשפחה המלכותית. בכלל, אני באופן אישי נורא מתחברת לעולם הזה של האגדות; שבחורה ממעמד כלשהו פתאום מתחתנת עם הנסיך.

תגיות