אוליגרכים אוהבים גולף. אולי זה בגלל המדשאות רחבות הידיים, רחבות מספיק בשביל ליצור ניתוק מוחלט בין העולם שבפנים לעולם שבחוץ. בתוך מגרש הגולף אנשים עלולים לשכוח מהעולם שבחוץ. הוא רחוק דיו מהכביש הראשי, ממקומות בילוי המוניים. הדשא הבוהק בצבעו הירוק, שכוסח בדיוק של סנטימטרים, אינו מותיר מקום אף לשבריר זיכרון של עשבי בר, רעש, של האנשים הקטנים שבחוץ.

 

עוד ב- Onlife:

 

גולף הוא מקום המפלט האולטימטיבי לאוליגרך חובב הספורט, משום שהוא מתאים רק לאוליגרכים שכאלה. למעט מבטים חטופים שתחליף עם אנשי התחזוקה והשירות, אינך מסתכן בהיתקלות חזיתית עם אנשים השונים ממך באופן מהותי, ומאפשר קרקע פוריה למינגלינג עם שכמותך. עסקאות רבות נחתמות על מגרשי הגולף, שותפויות נוצרות ומתפרקות, הזדמנויות עסקיות קמות ומתרסקות.

 

אם כך, אין זה מפתיע שמינויה של וירג'יניה מ. רומטי למשרת מנכ"לית ענקית המחשוב IBM, יצר מבוכה מסוימת בקרב חבר המנהלים של מועדון הגולף "אוגוסטה נשיונל", הממוקם במדינת ג'ורג'יה שבארצות הברית ומארח מדי שנה את אחת מתחרויות הגולף החשובות בעולם.

הכניסה לנשים אסורה? זאת מסורת

ובכן, כן. מועדון הגולף היוקרתי, שהוקם בשנת 1933 ואירח את הבכירים שבבכירי המשק, אינו מאפשר לנשים להיות חברות בו. מדיניות המקום, שהוקם אך שנים ספורות לאחר שקיבלו נשים את זכות ההצבעה בארצות הברית, בתקופה בה לא היה זה מתקבל על הדעת שגברים יעבדו תחת ניהולה של אישה, לא השתנתה מאז. פמיניסטית כזו או אחרת מעלה את הנושא מדי כמה שנים, חברי ההנהלה באוגוסטה נשיונל שומרים על דממת אלחוט ומחכים שהדבר יעבור – והוא אכן עובר עד מהרה – אולם הפעם המבוכה מעט עמוקה יותר.

 

רומטי בהחלט אינה תוצר של יחסי המגדר בשנות ה-30. מכריה מתארים אותה כאישה דעתנית וכוחנית – והיא מנהלת את אחת מחברות ההייטק הגדולות בעולם, שבמקרה גם נמנית על נותנת חסותה הגדולה ביותר של תחרות ה"גולף מאסטרס", הנערכת באוגוסטה מדי שנה – וממנה מנועה רומטי להשתתף. כן, כן - IBM היא בין נותנות החסות הגדולות של התחרות, במשך שנים. שנאמר, מביך.

 

הדיון הציבורי סביב הנושא, שמעלה תהיות לגבי המשך המימון של התחרות על ידי IBM, אבסורדי מכדי להישמע אמיתי – ובוודאי אבסורדי מכדי להתנהל כדיון. להגנתו של מועדון האוגוסטה נחלצת הטענה כי מדובר במועדון פרטי הבורר את חבריו בקפידה, ואין הוא עובר על החוק, אלא רק שומר על המסורת המפוארת של המקום, בו יושבים שועי האומה, מעשנים סיגרים וחותמים עסקאות של מיליארדים. הדבקות במסורת היא לא יותר מאשר שמירה על הכוח הישן.

 

מועדוני גולף אינם מסיבות רווקים

ההתחמקות הקורקטית מהשאלה הפוליטית של הדרת נשים ממועדון שכזה לא שונה באופן מהותי מההתעלמות מהסוגיה הפוליטית שעומדת בבסיס העובדה שעסקאות של מיליארדים נחתמות מחוץ לזירה לציבורית, במועדון המדיר מתוכו את כל מי שלא מתאים לסוג הטיפוסים שמגדירים חברי המועדון כראויים. אלו רק שני פנים לאותו אבסורד, ולאותה שאלה פוליטית בבסיסה – מי מנהל את העולם שלנו, וכיצד.

 

נתינת לגיטימציה למועדונים אקסקלוסיביים שכאלו היא הסכמה שבשתיקה. אין כאן אפילו שאלה של האם הכוח נחלק באופן שיוויוני. הוא לא. הם יודעים את זה ואנחנו יודעים את זה. למרות שגם על הלגיטימציה של מסיבות רווקים אפשר להתווכח לכאן ולכאן, מועדוני גולף אינם מסיבות רווקים. הם מוקדי המינגלינג של עולם העסקים. בדיוק השבוע נפתח במכללה האקדמית קרית אונו קורס על "גולף ועסקים", המעניק לסטודנטים בפקולטה למנהל עסקים במכללה נקודות זכות. במסגרת הקורס לומדים הסטודנטים את כללי המשחק - על המדשאה ומעליה, זאת מתוך הצהרת המכללה כי יש למשחק הגולף חשיבות עסקית שראויה להוות חלק אינטגרלי לתואר.

 

תקרת הזכוכית - לא רק לנשים

בעיני, השאלה כאן אינה האם יש לאפשר לאישה להיכנס למועדון גולף, אלא האם אין עיוות בעצם ההתנהלות העסקית בעולם, שמייצרת מציאות שמאפשרת למעטים, השייכים לצבע, למגדר ולאישיות המוגדרת על ידי מספר אוליגרכים כראויה, להיות האנשים שמנהלים את הכלכלה העולמית.

 

דיון הנושא למגדר פוסח על כל שאר האוכלוסיות המודרות מתוך אותם מועדונים, ואולי מדגיש יותר מכל את העובדה שלקבוצה מצומצמת יש כוח להדיר, להעלים ולשלוט בנראו?ת של קבוצות אוכלוסיה שלמות, כמשל עגמומי על ההתנהלות הכלכלית כולה. על כן, אולי מוטב לה לרומטי לא לנסות להתקבל לאצולה הישנה של עולם העסקים, אלא להרים גבה, לעצור את המשך מימון המועדון והתחרויות על ידי IBM, ללבוש איזה טרנינג ישן ולתת קפיצה לקיסריה ביום שבת. לכל הפחות, זה יהיה מצחיק.