בשבוע שעבר פורסם כי קסטרו אולצה לשלם פיצויים בגובה 13 אלף שקל ללקוחה, בעקבות אמירה פוגענית שהטיחה בה אחת המוכרות בחנות העודפים של הרשת. הלקוחה, אישה כבת 60, החזירה פריט שרכשה יום קודם לכן ודרשה לקבל החזר כספי על רכישתה. העניינים התעכבו, עשרים דקות חלפו וכשהלקוחה פנתה שוב למוכרת היא זכתה לשמוע את משפט השירותי כל כך: "לא קיבלת זין אתמול בלילה? מה קרה?".

 

עוד ב-Onlife:

 

איני מבקשת לדון ב"השפעת חיי מין סדירים ותקינים על התנהגות במרחב הציבורי" (הנושא טרם נבחן בניסוי אמפירי תקף) או על רמת האינטליגנציה הרגשית של מוכרות קסטרו (בשביל זה יש טוקבקיסטים), אלא להעניק - כשירות לציבור - את כל הדרכים השוות להעליב לקוחה ישראלית. כדי שאם כבר יתבעו לך את הנשמה, לפחות שזה יהיה בשביל עלבון ששווה את זה.

 

הטרדה מינית על-ידי מוכרת

בחודש שעבר למשל, היה לי תלוש של 400 שקל לחנות בגדים שמכוונת לנשים מעט יותר מבוגרות, אבל לא בחורה כמוני תאמר נואש. תלוש הוא תלוש, וגם אם אין סיכוי לשמלה מהממת תמיד אפשר למצוא תיק שווה, זוג נעליים לוהטות או שפע אקססוריז נטולי גיל. חבל רק שאף אחד לא עידכן את המוכרת.

 

עוד לא ספרתי שלושים שניות על השעון מרגע שנכנסתי לחנות והיא התייצבה מולי, ידיים על המותניים, גישה של סוהרת בשב"ס ו"אין לנו שום דבר בשבילך, מותק". גם כשהצגתי מולה את תיאוריית האקססוריז היא לא השתכנעה, והמשיכה ללכת אחרי בכל החנות בצמידות כזו שהחוק למניעת הטרדה מינית נכנס לתוקף. "לא שמעת מה אמרתי?" היא חידדה, "אנחנו לא בשבילך". פתאום כולן חשות עצמן דורית בר אור.

 

אין דבר, אם אני מקדימה את גילי, אולי אלך להשתופף באחת מחנויות הטינאייג'רים, שם אפשר לקבל עודף ממאה ועוד בצורת צמידים ניאונים. "אין לנו את המידה שלך" פוצצה לי ילדה מסטיק בפרצוף. "הג'ינסים שלנו לא נראים טוב על נמוכות". חמודה, אני מקווה שאת לא עובדת על עמלות. איך אמרה ג'וליה רוברטס? ביג מיסטיק. ביג. היוג'.

 

ג'וליה רוברטס עמוסה בשקיות לעייפה. צילום מסך טלויזיה מהסרט "אישה יפה"

 

מי את חושבת שאת, זונה?

לפני שנה הציעה לי אחת המוכרות לעבור ניתוח להקטנת חזה, כדי שאוכל להתאים למידות ה-OS (וואן סייז) שלהן. פעם יצא לי להקשיב לשתי מוכרות מרכלות על הצלוליטיס שלי מחוץ לתאי ההלבשה כולל האבחנה "וואו, איך אפשר להזניח את עצמך ככה?". והכי נורא היה כשמוכרת אחת, דווקא חברותית, נפלה על כתפי כשהיא מתבלבלת ביני לבין אחותי הקטנה בעודה אומרת "יואו, כמה זמן לא ראיתי אותך, קצת השמנת, אה?".

 

למעשה, מוכרות ישראל לא שומרות את דעתן רק לתחום חיי המין ודימוי גוף חיובי. כבר יצא לי לשמוע מוכרות שקראו ללקוחות בפרצופן "גנבת", "חתיכת פרה", "תתחילי להשתמש בדאודורנט, כבר קיץ" וכמובן "את לא תצעקי עלי, למה מי את חושבת שאת יא זונה?". פעם חשבתי להדפיס את זה על טי-שרט, אבל לא הייתי בטוחה שיהיה מי שיקנה.

 

במקום בו קוראים לאוכל טוב "חרא", ידקרו גם על מקום חניה

האשמה היא, כמובן, בנו. במנטליות הישראלית, בפאמליריות הזו של "כל ישראל חברים",  שלא מאפשרת שום חיץ בין הלקוח ונותן השירות, והסיסמה "הלקוח תמיד צודק" נשמעת מופרכת כמו מדע בדיוני. כי אצלנו מוכרות, במיוחד בחנויות בגדים, הן נשים צעירות (יש שיאמרו צעירות מדי) שמקבלות שכר מינימום, נמצאות רוב היום על הרגליים ומעדיפות לצייר עוד משהו ב-Draw something מאשר לקפוץ למחסן ולחפש לי מידה 40. את חוסר הכבוד למבוגרים הן שואפות כבר בבית, ומול לקוחות ישראליות (שגם הן לא אות ומופת להתנהגות במרחב הציבורי) הסיכוי להתפרצות מילולית, קללות או סתם מילה לא במקום - הוא גבוה.

 

במקום בו אין גבולות בין אדם וחברו, ריב על מקום חנייה מדרדר לרצח, שיחה עם מישהו שלא ראית שנים כוללת את הצירוף האוקסימורוני "לאן נעלמת, יא זבל?" ועל אוכל אומרים "זה טוב, החרא הזה" - אין  להתפלא שגם מוכרות בחנויות בגדים, האחרונות בשרשרת המזון הקמעונית המקומית, מתנהגות כמו בהמות. 

 

_______________________

 

דובר קסטרו מסר בתגובה: "לצערנו העובדת דיברה שלא על פי קוד הדיבור הנהוג בחברה, העובדת ננזפה ואנו רואים בכך התנהגות לא ראויה. המקרה חריג ואנו בטוחים שהדבר לא יקרה בשנית."

תגיות