נתחיל מווידוי מביש: בחודש וחצי האחרונים אני  עושה דיאטה, שאך לאחרונה פורסם ב- Onlife שלא רק שהיא לא מומלצת, היא פשוט מזיקה. אוסיף גם התנצלות, בכותרת הפוסט מופיעה מילה שאני לא נוהגת להשתמש בה ביום יום, אני פשוט מצטטת אנשים. או נשים. שראו אותי השבוע.

 

עוד ב-Onlife:

 

מה אני אגיד לכם? כנראה שהתחרפן לי הגוף (והראש) מאז חציתי את קו גיל 40. אני מדברת על תופעות שקראתי ושמעתי וידעתי עליהן – אבל לא חשבתי שהן יתקיפו אותי, בלי הכנה. אחת התופעות המוזרות שקורות לי בשנים האחרונות היא עודף חום. יש שיכנו את זה גלי חום, ואני לא בטוחה שהם ה- גלי חום שמדברים עליהם, אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שהיה לי די חם בחורף הזה, וכשכולם הסתובבו במשרד מצוננים ומכורבלים במעיל, אני פיזזתי לי עם קרדיגן צבעוני ושתיתי הרבה מים.  שזה די מגניב ומרענן, הואיל וכל חיי היה לי קר, ופתאום כבר לא.

 

תופעה אחרת שקרתה, לצערי, הייתה פגיעה אנושה במהירות חילוף החומרים שלי. הוא לא הואט. הוא פשוט נעצר. אין. נגמר. אם פעם, בצעירותי היפה, חייתי בלי חשבון (כמעט), ואכלתי סביר פלוס, היום? היום אין מה לנשנש משולש-שניים של פיצה עם הילדים, או לגרד איזה מיני רויאל במקדונלדס בשביל הכיף. נגמר החופש הגדול. היום כל ביס עולה לי בחצי קילו במשקל, או ביסורי מצפון ובקילו נוסף.

 

יותר לא אפקוד את מקדונלדס (צילום: Shutterstock)

 

השמועות טוענות שאני פשוט אוכלת יותר מפעם – וזה כמובן שקר גס. אני עדיין אוכלת בין שתיים לשלוש ארוחות ביום כמו פעם, אבל כנראה שרמת הנשנושים באמצע גדלה, בלי שאשים לב.

 

לפיכך, החלטתי לראשונה בחיי הבוגרים, לעשות דיאטה. חשוב לי לציין שמעולם לא עשיתי דיאטה לא כי הייתי רזה שאין לתאר – הייתי נורמלית, וזה הספיק לי. גם שמנה מאוד אני לא – כולה אנחנו מדברים על אובר-ווייט של 7-8 קילו. אולי תשעה. מקסימום 11. המשקל אומר שאני 13 קילו מעל משקלי הקודם בגיל 39, אבל לדעתי הוא עומד לא ישר על הרצפה, וגם קצת חלוד. ומלוכלך בצדדים, לכן הוא טועה.

 

שמעתן על דיאטת ה-HCG? זו שפורסם לפני כמה ימים שהיא לא ממש מאושרת על ידי ה-FDA? זו שטוענת שהתרסיס ממיס את שומני הגוף ומוריד עשרות קילואים בחודש? אז זהו. שזה מה שאני עושה בחודש וחצי האחרונים. מדובר בדיאטה בה משתמשים בתרסיס לשם המסת שומן גוף בנוסף למכסת קלוריות יומית דרקונית העומדת על 500 קלוריות מדויקות ומדודות.

 

ברור, עם 500 קלוריות ליום, עם תרסיס ובלי תרסיס, אין אדם נורמלי שלא יירד במשקל. דמיינו תפריט יומי שמורכב מ-4 תותים, 4 מלפפונים, 2 עגבניות, תפוח אחד, 200 גר' בלבד של דגים, או סינטה או חזה עוף. וזהו. בערך. אה, מותר כף חלב, מותר לפעמים להריח קוטג' מרחוק, ומותר 2 צנימים בגודל של 5 ס"מ על חמישה, ביום. זהו. ככה צריך להחזיק חודש בערך, וההבטחה היא שתחזרי להיות רזה, נטולת שומן, בלונדינית וגבוהה כשהיית בצעירותך. אם היית בלונדינית וגבוהה אי פעם.

 

אני בכוונה לא מפרטת כמה ירדתי, אם בכלל ירדתי, האם לדעתי הדיאטה הזו עובדת או לא, והאם לדעתי אני אשלם ביוקר על הנזקים הגופניים שיגיעו, אולי, בשנייה שאסיים איתה ואחזור לחיים האמיתיים. רק אציין שזו דיאטה בהחלט שנויה במחלוקת, בהחלט ראויה לבחינה מעמיקה ותהייה, וברור לי שאני לא נורמלית. אבל מה לעשות? החלום של לחזור למכנסיים נורמליים או לפחות לחלק מהבגדים שיש לי בארון שבר אותי.

 

אז למה אני מתביישת כל כך?

כי כל חיי הייתי די גאה בעצמי שהמשקל, או לפחות המראה החיצוני שלי הם לא פרמטר משמעותי בתפיסה העצמית שלי. לא החזקתי מעצמי כוסית-על, לא חשבתי שאני האישה היפה ביותר בחדר – אבל איכשהו זה היה לי בסדר גמור להיות באמצע. לא לפה ולא לפה. הגיל הזה, שמביא איתו המון דברים נפלאים – כמו ניסיון מקצועי ברור ומוכח, כמו הרצון להתחיל לטפל בעצמי ולא בכל האנשים מסביב – מביא איתו גם שינוים גופניים וגם טמטמת קלה.

 

אני רואה אותן, את חברותיי לגיל, עסוקות בספורט אינטנסיבי שכולל הליכה מהירה, ריצה איטית, ריצה מהירה או השתתפות מאסיבית בטריאתלונים. אני רואה את חברותיי לגיל הולכות לסטודיו C בפעם החמישית כדי לבדוק האם הפעם זה יעבוד לגמרי. אני רואה אותן מאמינות שאם יורידו גלוטן מהתפריט היומי, זה מה שיעשה את ההבדל. ואין מה לומר, גם אני נסחפתי לשיגעון, למרות הרציונליות שתמיד אפיינה את חשיבתי ואת חיי.

 

ואין את מי להאשים בעובדה שבמשך 40 ומשהו שנות קיומי לא ממש היה אכפת לי מהמשקל, ופתאום עכשיו – כל מה שמעניין אותי הוא להוריד עוד קילו וחצי, כדי שהג'ינס, שכבר מזמן לא אופנתי ולא נוח ובכלל דהוי, יעלה עליי. אולי אני אמצא אשם, בינתיים הבדיחה היא עליי.

תגיות